"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ', כג)

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פח סימן ז

כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן,

אמר לו הקדוש ברוך הוא: את שוכחו ואני לא אשכחהו,

הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "ולא זכר שר המשקים".

בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט

"הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית ל"ח, כה)

והיא שלחה אל חמיה - לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת,

אלא "לאיש אשר אלה לו",

אמרה: אם יודה מעצמו, יודה, ואם לאו - ישרפוני, ואל אלבין פניו.

מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. 

"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית ל"ט, ו)

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פז

"ותשא אשת אדוניו את עיניה" (בראשית ל"ט, ז) - מה כתיב למעלה מן הענין [=מה כתוב לפני כן]? "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (שם, ו). 

[משל] לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו, אמר: לי נאה, לי יאי [=נאה], נאה גבור. 

"וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מ"א, נ)

אסנת היתה בת למשפחת כוהנים נכבדה: משחר ילדותה נתחנכה בהשקפות מצריות ונהירים היו לה כל "סודות" מצרים, ואילו יוסף - למרות הכל - היה רק עבד ונער עברי שעלה בחסד המלך.

יכול אדם להיות נגיד ומצוה לאומה ולהפיל את מוראו על הכל, ואף-על-פי-כן בביתו הוא עבד זוחל לאשתו היהירה. 

יעקב מסרב לשלוח את בנימין עם אחיו למצרים. בעקבות כך מנסה ראובן לשכנע אותו באומרו: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ" (לז). מה פשר הצעתו המוזרה של ראובן?

דרך החלומות, המשפיעים על העלילה בשלושה מישורים, אפשר ללמוד על שלושת המימדים בהם מתקיים הסיפור.

חלומותיו של יוסף לא מנבאים לו עתיד של כבוד ושררה, אלא באים לבשר לו על שליחות קיומית כפולה - כלכלית ורוחנית - ביחס למשפחתו.

סיפור הערבות של יהודה לחזרת בנימין דומה לסיפור יהודה ותמר בכך שבשניהם יהודה נותן ערבון. מה משמעות הדמיון בין הסיפורים?

יוסף לא חושף את זהותו בפני האחים אלא רק לאחר שיצר מצב שיוודא כי האחים יוכלו לעמוד מולו ולבנות מחדש משפחה מאוחדת.

מנהיגותו של יהודה באה לידי בטוי בפעם הראשונה בדיון על שליחת בנימין למצרים. בדיון זה יהודה מצליח לעורר את יעקב מחולשתו ולהחזיר לו את יכולת היוזמה והבחירה.