סיפור הדודאים מהווה הפסקה בסיפור הרצוף של לידת בני יעקב, ומלמד שמצוקות המשפחה לא ייפתרו על ידי סגולות אלא רק על ידי תפילה.

דינה בשכם (א-ד)

הכתוב פותח ב"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (א). טיבה של היציאה לא ממש ברור אך בסופו של דבר היא מגיעה אל שכם, "נְשִׂיא הָאָרֶץ" (ב) והוא שוכב איתה. בין אם מדובר באונס או ברצון של דינה, בסופו של דבר שכם בן חמור מתאהב בדינה ומבקש את ידה.

דברי חמור אל יעקב ובניו (ה-יט)

לפני הפגישה עם עשו (א-ב)

יעקב מסתכל מרחוק, רואה את עשו עם "אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (א) והוא מקבץ את משפחתו בקבוצות. את השפחות וילדיהן הוא שם ראשונים "וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים" (=אחריהם) "וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (=אחריהם) (ב).

המפגש עם עשו (ג-טז)

יעקב מתמודד עם מציאות חיים קשה ומורכבת, אך לכל אורך הדרך מלווה אותו החזון הגדול שקיבל.

סיפור פגישת יעקב ורחל על הבאר איננו פרט טכני שולי בעלילה, אלא הוא סיפור המסמל את עתידם של היחסים בין יעקב לרחל בהמשך חייהם.

הפסוק הראשון בפרקנו הוא סיום של הסיפור הקודם של מפגש יעקב ולבן. לבן נפרד ממשפחתו "וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ" (א)

יעקב והמלאכים (ב-ג)

אחרי שלבן עוזב את יעקב פוגעים בו "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (ב). יעקב קורא למקום ההוא בשם מחנים בגלל "מַחֲנֵה אֱלֹהִים" (ג) שפגש בו.

יעקב מתכונן לקראת בואו של עשו (ד-כב)

יחסו של יצחק לברכות שניתנו בטעות ליעקב מגלה לנו שיצחק חשב להפריד בין הברכה הרוחנית לברכה הגשמית. אך מיד הבין שרצון ה' הוא לשלב בין שתי הברכות.