מדיניות איסוף התבואה של יוסף בשנות השובע הגנה על העם מפני בזבוז ואפשרה את קיומו בשנות הרעב.

רשימת שבעים הנפש שירדו למצרים בראשותו של יעקב מורכבת ברובה מבני בניו של יעקב, והיא מהווה שירת ניצחון במאבק על הישרדות משפחתו ועל העמדת תולדותיו.

For many years I believed that the laws of vows that appear in the Torah may have been meaningful in their time, but that their time had passed. When the Mishnah describes how the discovery that a woman had taken vows prior to her marriage is grounds for divorce and that her husband would not have to pay her ketubah, it is making a statement that such vows are a type of blemish (see Mishnah Kiddushin 2:5). It appears that the women of the Mishnah impulsively translated every matter in their lives into a ban or an oath.

הנתונים הגיאוגרפיים במסעו של יוסף מבית אביו, יוצרים רקע מוחשי לסיפור, בו משתמשים בעלי המדרש לזיהוי הרובד התוכני-רוחני של המתרחש.

בדרך למצרים (א-ז)

יעקב נוסע למצרים ובדרכו לשם, בבאר שבע, ה' נגלה אליו "אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם".  (השוו לציווי ה' ליצחק: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (כ"ו, ב)) יעקב לוקח את רכושו ומקנהו ויורד למצרים.

רשימת בני יעקב (ח-כז)

האחים ויוסף (א-יד)

התרמית (א-יג)

יוסף ממשיך לנסות את אחיו והפעם הוא מבקש מ"אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ" (א) למלא את "אַמְתְּחֹת" (=שקי) האנשים בכסף, ולשים את גביע הכסף אצל בנימין. האחים הלכו ומיד יוסף "אָמַר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ" (ד) לרדוף אחריהם ולהשיב את אחיו למצרים, בעקבות ה"גניבה". האחים נעצרים, המומים ולא מאמינים "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ" (יג) והם שבים למצרים.

יהודה ויוסף (יד-לד)

האחים בכנען (א-טו)

בפרק הקודם השיחה בין יעקב לבניו הגיעה למבוי סתום. כעת יעקב מבקש מבניו לרדת שוב למצרים מכיוון שהאוכל שהביאו ממצרים נגמר. יהודה נואם בפני יעקב ומסביר שהם יוכלו לרדת למצרים רק אם בנימין ילך עמם. יהודה מבטיח ליעקב שהוא ערב לילד "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ  אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים" (ט). יעקב מתרצה ונותן לילדיו את ברכת הדרך.

האחים במצרים (טז-לד)

"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מ"ט, ו)

רד"ק:
בסודם - כשנתיעצו ונקהלו במעשה שכם לא באה נפשי עמהם ולא עשו בעצתי מה שעשו.
וכפל הענין במלת שונות. 

"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (בראשית מ"ב, ט)

ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם -

עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י.

ולפי דעתי שהדבר בהפך,