"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מ"ח, כב)

בחרבי ובקשתי. תרגם אונקלוס 'בצלותי ובבעותי' [=תפילה ובקשה].

'צלותי' - הוא סדר תפילה הקבוע...

ו'בעותי' - הוא בקשה, אשר אמרו, אם רצה אדם לחדש בתפילתו, מעין כל ברכה שואל אדם צרכיו... 

האמנם אנשי מצרים מקבלים בשמחה את הדיכוי הכלכלי שלהם? 

יוסף ואחיו כיבדו את תחושותיהם של המצרים, המתעבים את רועי הצאן, ולכן התרחקו מהם וישבו בארץ גושן.

בלבטי האחים כיצד להפטר יוסף, מיוצג דיון תיאולוגי בדבר התכניות הא-להיות וכוחה של הבחירה החופשית.

מדיניות איסוף התבואה של יוסף בשנות השובע הגנה על העם מפני בזבוז ואפשרה את קיומו בשנות הרעב.

רשימת שבעים הנפש שירדו למצרים בראשותו של יעקב מורכבת ברובה מבני בניו של יעקב, והיא מהווה שירת ניצחון במאבק על הישרדות משפחתו ועל העמדת תולדותיו.

For many years I believed that the laws of vows that appear in the Torah may have been meaningful in their time, but that their time had passed. When the Mishnah describes how the discovery that a woman had taken vows prior to her marriage is grounds for divorce and that her husband would not have to pay her ketubah, it is making a statement that such vows are a type of blemish (see Mishnah Kiddushin 2:5). It appears that the women of the Mishnah impulsively translated every matter in their lives into a ban or an oath.