"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' " (שמות ד', א)

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג סימן יב

"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי" - 
אותה שעה דבר משה שלא כהוגן.
הקדוש ברוך הוא אמר לו: "ושמעו לקולך" (שמות ג', יח), והוא אמר: "והן לא יאמינו לי".
מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו - נתן לו אותות לפי דבריו. 

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מ"ז, ט)

בתשובתו מבדיל יעקב בין חיים לבין מגורים: שאלתני על ימי שני חיי? לא חייתי הרבה, אך גרתי עלי אדמות מאה ושלושים שנה. ימי השנים שאוכל לקרוא להם חיי (בהם מילאתי את תפקידי במלואו) - היו רק מעטים, ודוקא הם היו רעים, מלאי מרירות ודאגה...

מה הביא את פרעה והמצרים לשנות את יחסם אל בני ישראל מיחס של כבוד והערכה ליחס של עוינות כל כך גדולה?

"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (בראשית מ"ו, כט)

והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, וכשבא יוסף במרכבת המשנה... נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו. ואחר כך אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך.

ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבכור המולך.

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב', י)

ותקרא שמו משה -  ממלט ומושה את אחרים מצרה. 

ותאמר כי מן המים משיתיהו - הטעם שקראתיו משה להורות שימלט את אחרים הוא,

כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם,

וזה לא היה כי אם בגזירת עירין [=מלאכים] כדי שימלט הוא את אחרים. 

הסדר של רשימת שמות בני ישראל הבאים למצרים מעיד על המהפך שחל בספר שמות: ממשפחה לעם.

"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית מ"ה, א)

הקדמת הרמב"ן לספר שמות

ונתייחד ספר 'ואלה שמות' בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו,

ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אף על פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות, כי מאז הוחל.

והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו.

וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר.

הסבב השני של גזירות פרעה חמור יותר מהסבב הראשון, וזאת כדי לנסות לשבור את בני ישראל. אך גם בסבב הזה גזירות פרעה נכשלות ובני ישראל ממשיכים להתרבות.

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" (בראשית מ"ד, יח)