בני לוי אמנם אינם יוצאים לצבא, אך עליהם האחריות להגן על ישראל ולהצילם מפני אסון חלילה. 

פרעה מנסה להיאחז בהבטחת העלייה, לפחות במותו. יעקב נקבר בארץ, אך האחים, בלית ברירה, חזרו לגלות מצרים, שם השאירו את צאנם ובקרם כערובה לחזרתם. 

ברכות יעקב רומזות להתנחלות השבטים בארץ האבות בימים שאחרי הגלות ויציאת מצרים. 

הפקעת האדמות והעברת האיכרים מאדמותיהם גרמה בסופו של דבר למרד, ולשכחת יוסף. רק בני ישראל ייזכרו, לרעה, כאלה שזכו לשבת במיטב הארץ, שעה שהמצרים נדדו מאדמותיהם.

שם ה' אינו מופיע בירידת יעקב ובניו למצרים בגלל שזו ירידה לגלות.

בארץ כנען שרר פילוג בין בני יעקב, יוסף איחד את המשפחה בארץ מצרים. כך נקבע לדורות שמחיר הפילוג הוא גלות. 

בנאום יהודה שמע יוסף לראשונה שאביו לא שכח אותו, אלא חושב שהוא מת. דבר זה הביא להתוודעותו אל אחיו. 

בניגוד גמור לפרקי השנאה והמכירה שם לא נזכר כלל שם שמים, כאן ה' מופיע בכל מעשיו של יוסף.

כמו החטא, גם ההיריון של תמר נראה אבוד – התאומים שכבו ב'מצג רוחב' וסיכנו את אמם. ואז הגיע פרץ.

חז"ל מייחסים את הרצון להרוג את יוסף לשמעון וללוי. אלה לא דמיינו שכך הם מאבדים את נחלתם "שכם" - יעקב יפקיע אותה מידם ויתן לבני יוסף.