הציווי להיות קדושים מכוון אותנו להיות בעלי יושרה פנימית ושלמות בין הפנים לחוץ. כל ההלכות דורשות מהאדם להיות "תוכו כברו" - שמחשבותיו, רגשותיו וכוונותיו יהיו תואמים למעשיו.

אנשי הציבור מקבלים על עצמם את על צרכי הציבור על חשבון צרכיהם האישיים. בתמורה, הציבור מקבלים על עצמם את צרתם ומתאבלים עליהם.

"אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" (ויקרא י"ז, ג-ד)

ברכת אהרן אמנם מזכירה את ברכת הכהנים היומיומית, אך במעמד זה היא מקבלת משמעויות נוספות.

איסור נשיאת שתי אחיות איננו בגדר תועבה מינית, אלא נובע מתוך התחשבות ברגשותיהן, כפי שניתן ללמוד מסיפור רחל ולאה.

"וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ" (ויקרא י"ח, כה)

"כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ" (דברים י"ב, כ-כא)

תלמוד בבלי, חולין דף טז ע"ב עד דף יז ע"א

"וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם" (ויקרא ט"ו, לא)

ספרי במדבר פרשת מסעי פיסקא קסא ד"ה ולא תטמא

ר' נתן אומר: חביבים ישראל, שבכל מקום שגלו שכינה עמהם...

רבי אומר: משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדו: אם בקשתני הריני אצל בני. כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני. 

"וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר" (ויקרא ט"ז, כב)

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

ולמה עושה כן ומוליך אותו השעיר לעזאזל ומביאו להר גדול וקשה ודוחפו עד שיחתך חתיכות חתיכות?

אלא ללמדך שאנו מבקשים מהבורא שכמו זה השעיר שהוא נושא עונות ישראל עליו, וכמו שנופל השעיר חתיכות חתיכות ולא ישאר בו לא ממשות ולא תועלת,

החיים הטובים הם מה שנשאר לנו, אחרי שהשלכנו מתוכם את החטא ואת הרוע, יחד עם השעיר לעזאזל.