"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם... כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ד', ב-ג)

 

לפי האמת, אין עבודתם מתייחסת בעצם לעבודה, 

כי הלא בלא עמל ויגיעה היו נושאים את הכלים ההם

כי הארון אדרבה היה נושא את נושאיו,

ויתר הכלים הקדושים ההם גם שלא ישאו את נושאם, לא יבצר מקדושתם שלפחות לא יכבדו עליהם.

על כן אמר "לעשות מלאכה", ולא אמר לשון עבודה.

 

 

 

בסופה של פרשת הקללות נרמז כי ה' לא יעזוב את עם ישראל גם כשיהיו בגלות. עובדה זו היא שמאפשרת את התשובה והשיבה לארץ.

בשני הפרקים הקרובים באים חוקים שקשורים במידה מסויימת לשמירה וטהרת המחנה. כל פסקה נפתחת בפסוק "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר".

שילוח טמאים מהמחנה (א-ד)

בספר ויקרא נתקלנו בחוקים הקשורים לטומאה ויציאה מן המחנה. כאן הכתוב מזכיר זאת בקצרה ולא עוסק בדרכי הטומאה והטהרה אלא רק אומר שיש להוציא מן המחנה את האנשים הטמאים. הכתוב מזכיר כאן רק שלוש טומאות: טומאת צרעת, טומאת זבות וטומאת מת.

"אשם גזילות" (ה-י)

פרקנו עוסק בעבודת הלויים במשכן, ומחלק בין משפחות שבט לוי: קהת, גרשון ומררי. בסוף הפרק מתואר מפקד בני לוי שעובדים בקודש.

בני קהת (א-כ)

בני קהת אחראיים על כיסוי כלי המשכן לפני הנסיעה. כפי שעולה מסוף הפסקה החשש הוא שהלויים יגעו בכלי המשכן, וימותו "וְלֹא-יִגְּעוּ אֶל-הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ" (טו). לכן יש לכסות את כלי המשכן בבגדי תכלת, ארגמן או מכסה עור תחש. רק אחרי שמוודאים שכל הכלים מכוסים ניתן לצאת לדרך, ובני קהת נושאים את כלי המשכן. מי שאמור לפקח על עבודתם של בני קהת הוא אלעזר הכהן, בנו של אהרן.

פרקים ג'-ד' עוסקים בלויים ובעבודתם. פרקנו מתרכז במפקד הלויים ובפדיית הבכורות הישראליים בלויים.

תולדות אהרן (א-ד)

הפרק פותח בתולדות אהרן (ומשה) "בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת-מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי" (א). הכתוב סוקר רק את תולדות אהרן ללא תולדות משה ומזכיר את ארבעת בניו של אהרן: נדב ואביהוא – שמתו "בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי" (ד), ואלעזר ואיתמר שימשיכו לכהן "עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם" (ד).

עבודת הלוויים (ה-י)

פרקנו עוסק בסדר המחנה של בני ישראל בשעת החנייה ובשעת המסע.

פתיחה (א-ב)

המחנה של העם מסודר לפי השבטים "מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ" – מסביב למשכן. כעת הכתוב יפרט קבוצות של שבטים והיכן הם נמצאים ביחס למשכן.

דגל מחנה יהודה (ג-ט)

"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם" (במדבר כ"ט, לה-לו)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פינחס סימן טז

"לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים ל"ד, י)

"נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם...
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כ"ד, ד; טז)

 

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז ד"ה (י) ולא

משה מתפלל לפני ה' את התפילה הקצרה ביותר ואת התפילה הארוכה ביותר בתנ"ך. שני הקצוות מבטאים את היותו של משה בן בית אצל ה'. 

"וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים. וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים" (במדבר ה', כג-כד) 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קמא עמוד א

אמר מר: גדול שלום שבין איש לאשתו

שהרי אמרה תורה:

שמו של הקדוש ברוך הוא שנכתב בקדושה ימחה על המים.

 

עמודים

x