"וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם" (ויקרא ט"ו, לא)

 

ספרי במדבר פרשת מסעי פיסקא קסא ד"ה ולא תטמא

ר' נתן אומר: חביבים ישראל, שבכל מקום שגלו שכינה עמהם...

רבי אומר: משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדו: אם בקשתני הריני אצל בני. כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני. 

"וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר" (ויקרא ט"ז, כב)

 

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

ולמה עושה כן ומוליך אותו השעיר לעזאזל ומביאו להר גדול וקשה ודוחפו עד שיחתך חתיכות חתיכות?

אלא ללמדך שאנו מבקשים מהבורא שכמו זה השעיר שהוא נושא עונות ישראל עליו, וכמו שנופל השעיר חתיכות חתיכות ולא ישאר בו לא ממשות ולא תועלת,

החיים הטובים הם מה שנשאר לנו, אחרי שהשלכנו מתוכם את החטא ואת הרוע, יחד עם השעיר לעזאזל.

"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא י"ד, לד) 

 

ונתתי נגע צרעת -

בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם,

לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם

כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר,

ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.

 

 

 

"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת... וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים" (ויקרא י"ד, ד-ה)

 

ציפורי הדרור מייצגות אופי בלתי-חברתי; שהרי אין הן מקבלות מרות, והן דרות בבית כבשדה. תכונה זו היא ניגוד גמור לערכים החברתיים, המתנים את הכניסה לשותפות החברתית של האדם. היא מגלמת את הניגוד שבין חית "השדה" לבין האדם שב"עיר".

מהי צרעת ומדוע היא מטמאת? הרב אלחנן סמט מביא כמה דעות פרשניות להבנת טומאת הצרעת.

Yosef's eventful life serves as a parable for the sufferings of the entire Jewish people. The one whose father favored him from amongst all his sons and prepared for him a coat of many colors, is sold in the market as the lowliest slave, passing from one owner to the next. Ruled over by many, he is thrown into the pit for sins he did not commit, and must rely on the mercy of ministers and princes. Even so, he remains in charge wherever he finds himself.

 

הלבשת אהרן והכנתו לעבודה נעשית במקביל להקמת המשכן וכליו, וקודם משיחתו. באופן זה מתברר מעמדו של אהרן כחלק אינטגרלי ממבנה המשכן ומילואו.

שני הדינים הייחודיים של קרבן התודה - זמן אכילה מקוצר ותקרובת חמץ - מעצימים את שלמותו.

"כל ימי אשר הנגע בו יטמא, טמא הוא, בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא י"ג, מו)

 

בדד ישב - שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו.

ואמרו רבותינו: מה נשתנה [המצורע] משאר טמאים לישב בדד?

הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל.

 

 

 

עמודים

x