"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר... אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן" (דברים ג', כג-כה)

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ה

ואתחנן אל ה' - למה? כדי שיכנס לארץ...

פרקנו חותם את ספר במדבר ומביא את בקשת בני מנשה כהמשך לבקשתן של בנות צלופחד שהובאה בפרק כ"ז.

בקשת בני מנשה (א-ד)

ראשי משפחת גלעד בן מכיר מגיעים אל משה ואומרים לו שההחלטה לתת לבנות צלופחד נחלה גורמת לבעיה: כאשר בנות צלופחד יתחתנו עם איש משבט אחר, הנחלה שלהן תעבור לשבט של האיש שאיתו הן התחתנו "וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ" (ג).

תשובת משה (ה-יב)

פרשת בנות צלפחד ובני מנשה מלמדת אותנו שיש מקרים בהם יש לשים את יישוב הארץ בראש סדר העדיפויות, גם אם זה בא על חשבון ערכים יקרים אחרים, משום שהארץ היא בניין עדי עד - לא רק ליחיד אלא לאומה כולה. 

בקריאתנו את הפסוקים אנו מתקשים לדעת מהו הגבול הצפוני ומהו הגבול הדרומי של הארץ, והאם הארץ גדולה או קטנה. מתברר שהתשובה היא: גם וגם! 

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א', א)

אלה הדברים -
לפי שהן דברי תוכחות, 
ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן,
לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל...

"וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם. וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר" (דברים ב', טז-יז)

רש"י:
ויהי כאשר תמו... וידבר ה' אלי... -

אבל מִשלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה 'וידבר' אלא 'ויאמר',

ללמדך, שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת,

ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל. 

In Parashat Terumah we find a description of the Mishkan – the Tabernacle – its structure and its utensils. From all the details that are offered in this parasha and throughout the Torah, we can conclude that the mishkan served a number of different purposes.

בשני אירועים בהם חסרונו של מנהיג מרכזי הביא את העם למרידה מסוכנת, עמד שבט הלוי בפרץ ופגע בחוטאים. מתוך כך זכו הלויים למעמד מיוחד של מנהיגות ציבורית, כל זאת מתוך מטרה שידאגו לקרבת העם אל ה' בכל עת, גם במקרים של אובדן המנהיג.