רוב הפרק עוסק בתקנות המסייעות לעניים. בפרק מובאות שלוש תקנות של התורה שמטרתן להקל על העניים בעם. בסוף הפרק מובא הקדשת בכור בהמה.

שמיטת כספים (א-ו)

פעם בשבע שנים, בשנת השמיטה, לא רק עבודת הקרקע מושבתת, אלא גם החובות נמחקים: "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'" (ב).

יש להלוות לעני (ז-יא)

איסורי אבלות (א-ב)

התורה מזכירה כאן שני איסורים הקשורים למנהגי אבלות: התגודדות ושימת קרחה. התגודדות היא שריטת הגוף עד זוב דם ושימת קרחה היא הסרת השיער מעל המצח. מנהגים אלו היו מוכרים והם נזכרים גם בדברי הנביאים, למשל: "וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם" (ירמיהו ט"ז, ו). התורה אוסרת מנהגים אלו בנימוק "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ב).

הפסוק הראשון של הפרק (או החותם את הפרק הקודם) מביא אזהרה כללית לשמור את מצוות ה': "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (א). לאחר מכן מובאים שלושה מקרים של הסתה לעבודה זרה.

נביא מסית (ב-ו)

"המקום אשר יבחר ה'" (א-יט)

נאום המצוות המעשיות נפתח באחד מהעקרונות שיחזרו שוב ושוב בפרקים הקרובים "המקום אשר יבחר ה'". לאחר הכניסה לארץ יש להשמיד את כל מקומות הפולחן של הגויים ולהקים מקום אחד בו תתרכז עבודת ה'. פסוקים אלו מרחיבים את האמור בויקרא פרק י"ז, שם נזכר באופן מצומצם על החשיבות להקריב קרבנות במשכן בלבד, ולא מחוץ לו. משה בנאומו לא מזכיר מהו המקום שה' יבחר.

בשר תאווה (כ-כח)

רוצים להתעלות מעל המציאות הקשה היומיומית? רוצים לדעת מה יקרה, והאם יהיה סוף לכל הסבל הזה? לכו לכם אל נביאי האמת.

"לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים י"ב, לא)

אין די שתימנע מלעבוד את אלהיהם בדרכים אלה, אלא יהיה זה פשע אם תפנה עבודות אלה לאל היחיד, שהוא אלהיך.

שכן משמעות עבודת אלהיהם היא הניגוד למה שרצוי לאלהיך, כדרך שאלהיך הוא השלילה הגמורה של אלהיהם.

אלהיך הוא אלהי החיים ואלהי הבליהם הם אלהי המוות.

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים י"ז, טו)

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב

כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך [שמואל א ח', יא-יז] - מלך מותר בו,

"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד" (דברים י"ז, ו)

לאמר: שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה.

יאמר הכתוב: כאשר הוגד לך ושמעת, תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם.

והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לבית דין ויעידו כולם,

והוא הדין למאה,

כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת,

ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די.

במרכז הפרק, הדורש מאתנו לזכור את תלותנו בה' גם במצבים של שובע ושגשוג, מוזכר הציווי על ברכת המזון שמטרתה לדאוג להזכיר לנו בדיוק את זה.

"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל" (דברים י"א, כט)