איסור 'לא ילבש' מלווה בהגדרה ייחודית כ'תועבת ה'', הגדרה שמכניסה אותו לעולם של עבודת ה' - בין אדם למקום. כך מודגש כי איסור זה אינו רק חברתי, אלא מהווה בעיה מוסרית מהותית.

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כ"ב, ו-ז)

לא תקח האם על הבנים -

לפי דרך ארץ [חוקי הטבע ומנהג בני אדם] ולתשובת המינין [תשובה לנוצרים]

כבר פירשתי ב"לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כ"ג, יט) וכן ב"אותו ואת בנו" (ויקרא כ"ב, כח)

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כ"ז, ט)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג עמוד ב

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש:
"הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם" -
וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה!
אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני... 

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כ"ה, יז)

בכור שור:

זכור - שתכתבו בספר מה שעשה לך,
כדכתיב: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" (שמות י"ז, יד), 
וכתיב התם [=שם]: "כי מחה אמחה",
ולכך אני רוצה שיכתוב סרחונו ויהיה לזכר,
שלא יתמהו על מה מחיתיו.

רמב"ן:

"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ" (דברים כ"ד, יט)

ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תצא רמז תתקלז

למה מתכוונת התורה במילים "לא תפאר אחריך"? האזינו לרב דוד מנחם שמסביר לנו איך צריכה להיראות נתינה אמתית.

גם היום כשבבעלותך שדה, כרם, שכירים או כסף, תזכור שהיית פעם עבד ועלול אתה להגיע שוב למצב של תלות.

"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם... 
לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'" (דברים כ"ג, ד-ט)

לא יבא עמוני ומואבי... - על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם...

לא תתעב מצרי - מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. לפיכך -

"וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. 
וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ..." (דברים כ', ב-ה)

פרקנו מגיע בצמוד לפרשת המלך, ופותח בציוויים המתייחסים לסכנות הטמונות במעמדו של המלך ובנסיונותיו לבסס את מלכותו שלא על פי התורה.