זבח הפסח, שבמקורו היה שייך לבית הפרטי, מקבל לקראת הכניסה לארץ משמעות לאומית והמוקד שלו עובר מן הבית אל בית ה'.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים ט"ז, יח)

"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ" (דברים י"ט, יד)

אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם.

ועל כן אמר "אשר גבלו ראשונים" - הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר "בנחלתך אשר תנחל". 

"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים י"ד, א-ב)

One of the most fascinating incidents in our parasha is the show of obedience of the Israelites to two opposite Divine commandments. The first commandment was to donate raw materials for the purpose of erecting the Tabernacle, while the second commandment was to stop bringing donations, because, it turned out, the people’s generosity exceeded what was needed. The second commandment makes clear that the response to the original call for donations was immediate and overwhelming.

התורה מאריכה ושונה במצוות הצדקה, ללמד אותנו למעשה - להרחיב ולצאת מגדרנו בנתינת צדקה ובסיוע לחלש.

פרקנו מחדש כי בנוסף לבניית מקדש המאפשר שכינת ה', ישנו מקום שאותו יבחר ה' לשכינתו. שתי הדרכים הללו יכולות להתקיים כל אחת בפני עצמה, אך רק בבית הבחירה הן שתיהן נפגשות.

"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים י"ג, יח)

 "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים י"ח, ג)

פרקנו עוסק בשלושת הרגלים ובעלייה לרגל "למקום אשר יבחר ה'". בסוף הפרק מובאים דיני שופטים והאיסור להקים אשרה ומצבה.

פסח (א-ח)

חג הפסח צריך להיחגג בחודש האביב "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (א). את קרבן פסח יש להקריב "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (ב). האיסור המרכזי בפסח הוא איסור חמץ. לאחר הקרבת קרבן פסח ביום הראשון ניתן לעזוב את המקום אשר יבחר ה' ולפנות כל אחד לעירו ומקומו. ביום השביעי אסור לעשות מלאכה.