"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ..." (דברים כ"ח, טו)

"וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים כ"ה, ו)

רש"ר הירש דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק ו

חובת השבת בגד שנלקח כמשכון מופיעה בשמות ובדברים. המסר העולה מצירופם של שני הציוויים הוא שיש להשיב ללווה את בגדו בכל עת שיזדקק לו, ובכך לגרום למינימום פגיעה בו.

נוסחיהם של מקרא בכורים ווידוי מעשרות מלמדים את האדם כי יחד עם התאמצותו האישית בקיום המצוות, הצלחתו וקיומו וישיבתו בארץ ישראל הם בזכות היותו חלק מעם ישראל. 

מערכת המצוות המופיעה בפרקים האחרונים, מציירת בפנינו את סדרי העדיפויות הנדרשים בחברה: יציבות המשפחה, מערכת חברתית בריאה, ורק לאחר מכן הרחבת הגבולות במלחמה.

העקרון העומד בבסיס איסור הסגרת עבד, הוא למנוע שליחת אדם בעל כרחו אל מחוץ לכנפי השכינה.

פרקנו כולל שתי מצוות אחרונות בנאום המצוות: מקרא ביכורים וביעור מעשרות – שתי מצוות מיוחדות המחייבות לומר תוכן מסויים בשעת המעשה. לאחריהן נמצאת פסקת הסיום של נאום המצוות.

מקרא ביכורים (א-יא)

לאחר הכניסה לארץ, חובה על כל חקלאי להביא לבית ה' מהפירות הראשונים של שדהו. עניין זה לא חדש שהרי התורה ציוותה כבר על מצוות ביכורים (שמות כ"ג, יט). ספר דברים מחדש כיצד מתנהל טקס הבאת הביכורים: האדם בא אל הכהן בבית ה' ואומר בפניו נוסח קבוע הנקרא בשפה ההלכתית "מקרא ביכורים". מקרא ביכורים כולל הודיה לה' על הארץ ועל הניסים שעשה לעם ישראל.

הגבלה על מלקות (א-ג)

במקרה שיש ריב בין אנשים, ולאחר שבית הדין פסק את הדין – אין לתת יותר מארבעים מלקות לאדם שהורשע "פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (ג).

לא תחסום שור בדישו (ד)

התורה אוסרת על חסימת השור מלאכול את התבואה תוך כדי עבודה. אין להאיץ את הבהמה במלאכתה, אלא לאפשר לה לאכול תוך כדי העבודה.

ייבום (ה-י)