בנבואה הבטחות על פריחת המדבר, ריפוי בעלי המומים ודרך ישרה שתהיה לשבי ציון. ההבטחות מיועדות בעיקרן לשבי ציון אך הן גם מהוות הבטחה לכל הדורות.

חורבן אדום אינו רק חורבן פיזי אלא בעיקר חורבן התרבות האדומית: הרצון לשררה ותרבות הבנייה. בעקבות החורבן, האדומים יאבדו את הצורה הפנימית, המוסרית והתרבותית של האדם ויהיו כמו שד ולילית.

על אף שניתן לסבור שהנבואה שבפרקנו נאמרה על דורו של ישעיהו, סמיכות הנבואה לנבואה על שיבת ציון (ל"ה) מלמדת שהנבואה מכוונת, ולו בכוונה משנית, לשבי ציון מגלות בבל שפחדו שהאדומים יירשו את ארצם. כך או כך, תוקף הנבואה הוא גם לדורות - ייעוד של חורבן לאויבי ישראל ולכוחות הרשעה באשר הם.

העם אינו יודע כיצד עליו לנהוג במצב הפוליטי המסובך. הנביא אומר לעם שאם הם ינהגו על פי סולם הערכים הנדרש זה יהיה המוצא מהסבך, והתגובה מלמעלה לא תאחר מלבוא. 

The dialogue that takes place in Parashat Hayyei Sarah between Avraham and the Hittites and between Avraham and Ephron is made up of repeated calls from all sides begging the other side to “hear me.”

“Hear us, my lord: you are the elect of God among us. Bury your dead in the choicest of our burial places; none of us will withhold his burial place from you for burying your dead.”

“Hear me, and intreat for me to Ephron the son of Zohar.”

“No, my lord, hear me: I give you the field and I give you the cave that is in it.”

"וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיהו ל"ג, ו)

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

על מה מדבר הנביא? על רעידת אדמה פיזית או פוליטית? ובאיזו תקופה תתקיים הנבואה?

ישעיהו מתאר את חוסר הצדק שבעקבותיו יבוא החורבן על העיר. אולם, בגאולה שתגיע לא יחזרו אל העיר ואל תרבותה אלא דווקא לחיי הפשטות של הרועים בטבע  - שם יראה האדם שהאושר אינו תלוי בעושר אלא מצוי דווקא בפשטות הטבע.

הנבל מצדיק את סולם הערכים המעוות שלו באידאולוגיה. לכילי, הקמצן, יש תירוצים כדי לא לתת. לעומתם, הנדיב רוצה לעשות טוב וכך הוא מייעץ לאחרים והוא נותן בצורה טובה ונכונה, על פי דרך האמצע - נדיבות ולא קמצנות או פזרנות. 

האריה השואג כמטאפורה של גבורת ה' מופיע במספר מקומות בתנ"ך, אלא שאצלנו הנביא אינו מתמקד באימה שה' מטיל על אויביו אלא בריכוז, בהתמדה, ביכולת להתעלם מהרעש ומהריבוי ולהפגין נחישות, ועוצמה שפולחת את המציאות כמו שאגה.