הזהות של מואב ועמון היא מורכבת: גם המשך של סדום ועמורה, אך גם המשך של דרך אברהם, דרך החסד. מעשיהם בעתיד יעידו מהי הדרך בה בחרו.

כיצד ייחוסו המפורט של הנביא שופך אור על אחת הצְפוּנוֹת העלומות בתקופה?

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

צפניה מנבא בימי יאשיהו אשר החזיר את העם לעבודת ה', אך במקביל העם המשיך להחזיק גם בעבודה הזרה מתוך טענה שאפשר לחבר בין שתיהן. הנביא מנסה להחזיר את העם לאמונה הבסיסית בה' בלבד.

"שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדֻּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם" (צפניה ב', ח)

רש"י צפניה פרק ב' פסוק ח

אשר חרפו את עמי - כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב, ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין, היו מונין [=מקנתרים] אותן ואומרים: מה לכם להיות סגופים? מה תבכו? הלא לבית אביכם אתם הולכים, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם...

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"And they said: Shall our sister be made into a harlot?" (Genesis 34:31)

With these words the Torah concludes the story of Dina and her stay in the house of Shechem.  This is one time where we feel a very tense emotional point between Jacob and his sons (there will obviously be many more). The Torah leaves us with a very strong sense of the brothers' idealism in the face of their father's pragmatism.

What really happened in the story of Dina? We examine three viewpoints.

מה משמעות המילה "עברי", המופיעה ככינוי לעבד - "עבד עברי"? נעקוב אחר הכינוי "עברי" בהופעותיו במקרא ובתעודות עתיקות, ונראה כי "העברי" הוא עבד, פליט, חסר בית.