בחזונו של צפניה יום ה' הוא אוניברסלי וכל העמים עתידים לעבוד את ה'. אחדות זו בחברה האנושית היא שהיתה ראשית החטא והיא שעתידה להיות שיאה של הגאולה. 

דין הגנב שנמצא במחתרת הוא חלק מדיני גניבה. גנב שבא במחתרת הפקיר את חייו מפני שברור שבעל הבית יגן על עצמו. אבל, בכל מצב שבו הגנב איננו מסכן אף אחד - יש לו דמים, ומי שיהרוג אותו ישלם על כך.

"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה" (צפניה א', א) 

יש אומרים: 

כי חזקיה זה חזקיה מלך יהודה.

ואפשר, אלא שאין בזה ראיה,

אבל באמת גדולים היו אבותיו, לפיכך נזכרו.

ושלשה נביאים נתנבאו בימי יאשיהו: ירמיהו, צפניה, חולדה. 

ואמרו רז"ל: 

כי ירמיה היה מתנבא בשווקים

וצפניה בבתי כנסיות

וחולדה אצל הנשים. 

בשעה של סכנה ופורענות, הדרישה המינימלית ביותר מכל אדם היא לחפש את דבר ה' ולהיות אחראי למעשיו כלפי שמים וכלפי העם כולו.

הבית השני נבנה בחשאי, מחומרים מאולתרים, בבהילות, בלא תכנון מסודר וללא הקפדה על היופי ועל הכבוד. דווקא משום כך ה' מבטיח את סיועו בבניית הבית זה.

הדרישה של חגי מהעם להמשיך ולבנות את המקדש למרות התנגדות הגויים, מזכירה את הקמתה של מדינת ישראל למרות התנגדות הערבים והבריטים.

השחיתות המוסרית המתוארת בנבואת צפניה היתה בימי יהואחז, שהומלך על ידי עשירי העם והם שלטו בו.

יאשיהו הרחיב את גבולות ממלכת יהודה לכיוון עמון ומואב ופלשתים. אילו הצליח יאשיהו בקרב מגידו הוא היה משתלט על כל גבולות ממלכת ישראל הקדומה. 

מול אותם היהירים, צוברי הנכסים, מחקי הגויים, יש גם טובים - ענוי הארץ, וצפניה הנביא רואה בעיני רוחו כי עוד יבואו ימים שתגבר השפעת הטוב, יגבר משקלו של החלק הטוב של עם ישראל ויתוקן המעוות. והתיקון הזה יהיה קשור עם חורבן ארץ פלשתים.

מי היה חבקוק? באיזו תקופה הוא חי? ומדוע הכתוב לא מציין זאת במפורש?