המהפך בסיומו של הפרק אינו מותנה בשינוי חיצוני של המציאות אלא מתחולל בנפשו של המתפלל, ושינוי זה ניתן להאירו בשני רבדים - זה לפנים מזה.

מזמור כ' הפך לתפילה הנאמרת בנסיבות שונות, מפני שהוא מתאר צרה וישועה ממנה באופן כללי, ללא מיקוד בצרה מסויימת. הפסוק "ימלא ה' כל משאלותיך" (ו) מעורר תמיהה. האם כל בקשה ראויה להיענות? כדי שתהיה היענות של ה' למשאלת האדם צריך לטהר את הלב ולדעת מה לבקש.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו הסברים והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

חלקו הראשון של מזמור י"ט (ב-ז) מתאר את גדולת ה' בבריאה.

לפניכם לחן מאת אברהם פריד לפסוק הפותח את חלק זה:

"הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (ב). 

חלקו השני של המזמור (ח-יא) מתאר את גדולת ה' המתבטאת בתורה, ופותח בפסוק:

"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (ח)

פסוק זה מוכר לכולם בזכות לחנו הידוע.

"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהילים י"ט, ח)

"תורת ה' תמימה משיבת נפש" - 

כי הנפש יש בה השתוקקות נפלא אל מי שבראה.

אבל הרצונות הגשמיים מכסים זה הרצון הפנימי של הנפש

ובני ישראל בכח התורה זוכין למצוא זה הרצון האמת הגנוז בנפש.

וכמו כן כתב "וכל חפציך לא ישוו" (משלי ג', טו) הפירוש

ייחודו של דוד הוא ביכולתו לשלב בין עשייה משמעותית לבין ביטחון ואמונה בה', שהוא הנותן כוח לעשות ולהצליח.

ייסורי מצפון הם לא דבר נעים, אבל המשורר שמח בהם כי הם אלו שמחזירים אותו לדרך הישר.

יש מתיקות מיוחדת בתורה. כמו הדבש שהופך את כל מה שבא במגע איתו למתוק, כך התורה, בכוח המבט המיוחד שלה והעומק שהיא נותנת למציאות, ממתקת את החיים כולם והופכת אפילו מציאות מרה למתוקה.

בין שירת דוד כפי שהיא מופיעה בשמואל ב כ"ב לשירת דוד כפי שהיא מופיעה בתהילים י"ח ישנם כשבעים וארבעה הבדלים. איך ניתן להסביר את ריבוי ההבדלים?

שירת דוד מופיעה בשמואל ב פרק כ"ב וגם בתהילים י"ח. האברבנאל מסביר את הכפילות, את הסיבה להבדלים הקטנים בין המזמורים, ואת תהליך כתיבת ספר תהילים כולו.