קולמוסים רבים נשתברו על כותרת מוזרה זו של מזמורנו "לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן" (א), אך דומה שהשם המשותף "עֲלָמוֹת" - גם לכלי שיר וגם לבנות הנעורים, אומר דרשני.

שתי גישות למידת הביטחון. הראשונה עניינה אמונה מלאה שהקב"ה ניצב לימין האדם ויעזור לו בכל עת, ואילו השניה עניינה ההבנה שאפילו אם יהיה רע נישאר תלויים בקב"ה ודבקים בו.

חיי הפרט יסתיימו לבטח, וישנם גם עמים ותרבויות אשר עלולים להיעלם או להיטמע, ובכל זאת, איננו מוכנים לוותר על חיבור כלשהו לחיי נצח.

מזמור ט"ז עוסק בברכת ה' לאדם שהולך בעקבות ה'. בשיעור נבאר את מבנה המזמור לאור המילים המנחות שחורזות את המזמור. נעמוד על משמעות המזמור לאור הקשרו בתהילים, וכן נראה כיצד רגשותיו של המשורר מעוגנים בעולמו הרחב של התנ"ך.

החידוש הגדול של היהדות איננו הטקסים, הפולחן או הקורבנות, אלא "שיויתי ה' לנגדי תמיד" (ח) - היכולת לעמוד לפני ה' תמיד, בכל מצב. לכן המצוות עוסקות בכל תחומי החיים. 

מזמור י"ד מתאר מציאות קשה של חטאים, עד למצב ש"אין עשה טוב" בארץ. במה שונה העונש הצפוי מעונשם של דור המבול? באיזו תקופה עוסק המזמור שלפנינו? ממה נובעת האמירה כי "אין אלוקים" (א)? ובמה שונה הלך הרוח במזמור שלפנינו מזה שבנבואת ירמיהו שאף הוא התייאש ממצב העם?

הרעיון של חיים לאחר המוות מצוי ברמז בפרקנו. הדבקות בה' מקנה אושר ובטחון בעולם הזה, אך גם עומדת לאדם לאחר המוות.

יראת הרוממות הפועמת במזמור שלפנינו מובילה את האדם להתבונן על הבריאה, לא רק כצופה מן הצד האוהב וחרד כאחד, אלא גם כמי שהופקד על הבריאה להנהיגה ולשכללה, כשותף פעיל לריבונו של עולם. מנקודת מבט זו הופכת אהבת ה' ויראתו מתחושה פסיבית למחויבות אקטיבית.

דוד המלך במזמור שלפנינו מעיד על עצמו כי "שיויתי ה' לנגדי תמיד" (ח). הרמ"א ב'שולחן ערוך' מסביר את חשיבותה של תובנה פנימית זו ואת השפעתה על נפש האדם. את מילותיו של הרמ"א הלחין הזמר אהרון רזאל.

"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם" (שמות י"ב, טז) 

הנה בפסח מצרים, לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד [=פסח היה רק יום אחד. מדוע, אם כן, מצווה התורה כבר במצרים על שביעי של פסח?]

ולדעתי הא דאמר [=מה שאמר] להם עתה דבר של דורות, הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך,

כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויבים לחוג חג הנצחון.

לא כן בישראל, המה לא ישמחו על מפלת אויביהם, ולא יחוגו בשמחה על זה,