הכותרת "לדוד" היא שהפריעה למתבוננים לזהות את צמד המזמורים - מזמור ל"ד ומזמור ל"ה.

מזמור ל"ה מתאר התמודדות עם רִשעה קשה מאוד, המתוארת במילה "שואה" כדי להדגיש את עוצמתה. המשורר מנסה להתמודד, לשרוד, ולשמור על התקווה. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמור ל"ד הסמוך לו וכן בקשרים שבינו לבין הכתוב בספר שמואל א ונראה כי יש קשר בין מזמור זה לבין ההתמודדות של דוד עם שאול ועם נבל.

דוד מבקש שה' יעמוד לימינו לא רק במלחמות אלא גם במשפט, כך שתתברר צדקתו. יש ציפיה שהצדק יעשה ויתגלה בעולם.

כל אדם הנמצא במצוקה ובצרה כלשהי עלול להיגרר למצב שבו הוא מתגעגע למצבו הטוב הקודם, או מתלונן על ההווה ומרחם על עצמו. מזמור מ"ב-מ"ג מלמדנו שהפתרון למצוקות ולצרות הוא אחד: פנייה ותפילה לה'.

"עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר" (תהילים ל"ג, יא)

עצת ה', שהוא התכלית הנרצה אצלו, היא תעמד לעולם, ולא יוכלו בני אדם לשנותו על ידי תחבולותיהם, וגם מחשבות לבו שהם האמצעיים שהוא מכין אל עצתו, יעמדו לדור ודור.

"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים" (ב) 

לפניכם לחן לפסוק זה מאת בעל התניא - ר' שניאור זלמן מלאדי, בביצוע יונתן רזאל.

לחצו כאן לשמיעת לחן נוסף לפסוק זה המשלב בשיר גם את הפסוק הבא: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים". 

הפיוט "צמאה נפשי" נכתב כ"רשות" לתפילת "נשמת" של שמיני עצרת. המילים "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי", לקוחות ממזמור מ"ב, הנאמר לאורך כל חג הסוכות.

יש שתי תפיסות מרכזיות באשר למושג התפילה. האם עיקר התפילה היא בזמן שהאדם בעת צרה ואז הוא חש שהוא זקוק להקב"ה ופונה אליו או שהתפילה היא סוג של עבודת ה' לכתחילה. דוד המלך פועל בשתי הצורות, הוא פונה אל ה' גם בעת צרה "בשאגתי כל היום" וגם "החרשתי" מחכה לזמנים הטובים יותר ופונה דווקא בהם אל ה'.

"זֶבַח וּמִנְחָה לֹא-חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ" (תהילים מ', ז)

והנה אמר: "לא חפצת" ו"לא שאלת", ונאמר בירמיה (ז', כב): "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח", והנה מצאנו בתורה (במדבר כ"ח, ב-ג) שמצוה על התמידים להקריבם בכל יום?!

התשובה בזאת השאלה, כי תחילת מצות האל לישראל לא היתה אלא שישמעו בקולו, וכן אמר במרה (שמות ט"ו, כו): "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה".

מהו התהליך הנפשי שעובר המשורר המתייסר במהלך מזמור ל"ט?