"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר" (תהילים ע', א)

מזמור "אַל תַּשְׁחֵת" השני, ממשיך את הקו המוסרי של דוד בדבריו אל שאול

האדם נתון בסכנה קיומית מצד אויביו. האויבים מדומים לחיות רעות. הוא מבקש מה' שיושיע אותו, כי הוא היחיד שיכול לעקור את שיני הרשע ולמנוע את הפגיעה בצדיק.

דוד ואנשיו שוכבים במערה כאריות לוהטים ורואים את ההזדמנות ניצבת לנגד עיניהם - איך ימלוך דוד אם לא ישלח ידו?

מה משמעות כותרת המזמור?

כאשר אדם נתון בידי אויביו, חסר אונים, רק בטחון בה' ובשליטתו במציאות יכול לעודד אותו. 

המשורר יוצא אל המדבר, אל נופי בראשית, שם אפשר לפגוש את ה' וגם להתבונן מבחוץ על הדברים, מנקודת מבט חדשה, ולקבל כוח להמשיך להתמודד.

על השיח הפנימי של דוד ותפילתו במקביל ל'תחרות' שנפתחה על הסגרתו

כאשר דוד בורח משאול, אנשי זיף מסגירים אותו לשאול. דוד מרגיש שהזיפים מתנהגים בכפיות טובה ולכן הם כזרים בעיניו. הוא לומד שהוא אינו יכול לסמוך על אף אחד, אפילו לא על מי שעזר לו, ועליו לבטוח רק בה'. 

מזמור נ"ד עוסק בבקשה להצלה מהרשעים ובהודאה על ההצלה שמתממשת. באופן מעניין לאורך המזמור משתמש דוד בשם אלוקים, אך לבסוף, לאחר ההצלה, הוא משתמש בשם ה', זאת מתוך תחושה של השגחה פרטית וקרבת ה' אותה הוא חש בתוך כל ההתרחשויות. 
התהליך הזה של ההתקדמות של דוד מקבל ביטוי גם בהתבוננות על מזמורים קודמים - בעוד שבמזמור נ"ב יש בלבול של רע וטוב בגלל הרוע והרשע שחוגג בעולם, במזמור נ"ד יש שיפור, יש התקרבות לה' ודוד מרגיש את הטוב למרות הרשע.
מה גרם לשינוי ולהתקדמות של דוד? יתכן שהדבר קשור ליהונתן שמחזק את דוד באלוקיו וכן למזמור נ"ג בו דוד משכיל ומתבונן להבין שה' עמו.