על חוויית הצָמָא במדבר יהודה הדרומי

דוד נמצא במצבים קשים מאוד, בורח במדבר מפני רודפיו המבקשים את נפשו. במדבר חסרים מקורות מים, יש צמאון פיזי, שמתורגם אצל דוד לצמאון רוחני, והוא מבקש את קרבת ה'.

לא קשה לשמוע מחשבה כזאת מעולמו של נרדף כדוד, נרדף על ידי אויבים מבחוץ כמו יריבים ומקנאים מבפנים, וניצל פעם אחרי פעם בנס של 'חוּט השַׂעֲרה'

העשיה האנושית אינה יכולה ליצור מציאות יציבה ובטוחה. רק עזרתו של ה' יכולה להוות משען בטוח. 

בחלקים של 'עולם התורה' נהוגות שושלות של רבנים ואדמו"רים, אך קשה מאד לראות בהן 'סימן ברכה'. גדלות אמתית איננה עוברת בירושה

מה פשר בקשת המשורר "ימים על ימי מלך תוסיף" (ז)? האם המשורר הוא המלך בעצמו? והאם בכלל מדובר בבקשה?

להיכן זורמים מי החרמון המופשרים? רשות הטבע והגנים בהשראת תהילים

מהו טיבו של המזמור? האם מדובר במזמור אישי או במזמור לאומי? והאם כדאי שהאויבים ישארו בחיים וילמדו לקח או שיִכְלוּ וימותו?

כיצד יש להבין את הפסוק שפותח את המזמור "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" (ב)? כיצד הבשר יכול לכמוה לא-ל?

אותם מנהיגים אמיתיים, אותם אנשים שמהווים דגל ומודל, שמנהיגים את הציבור על פי אֱמֶת מוסרית-אלוקית שבאה לידי ביטוי בדוגמא האישית ובמציאות החיים שלהם, הם אותם אלו שיוציאו אותנו ממציאות של משבר קשה לרווחה.