There are times when people are called upon to be “kedoshim,” to have the courage to stand out, to do something unpopular, to voice an unpopular position, or to act differently than the rest.  The Netziv here cautions that this must be done with sincere and genuine motives. 

"ישמחו וירננו לאומים" (ה) אומר בעל המזמור ומסביר את פשרה של השמחה האוניברסלית "כי תשפוט עמים מישור" (שם) כיצד ניתן לקשר בין משפט לשמחה? ההנהגה העולמית טומנת בחובה אופטימיזם גדול מאוד, אמונה בצדק, עולם מסודר, ועל כן משפט העמים מהווה באמת סיבה לשמחה מיוחדת.

"כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהילים ק"ג, יד)

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טז ד"ה רבי ראובן 

רבי שמעון בן יוחי אמר: מהיכן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם?

"כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהילים ק"ב, טו)

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א 

"עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן" (תהילים ס"ה, יב)

... כי בהיות הגשם על הארץ בזכות בני האדם, לא בלבד תהיה ברכת רוב תבואות, כי אם כל עניני השנה יתברכו, כי הפתח פתח של גשמים הוא ראש לפתיחת כל צנורות סוגי הצלחות וטובות.

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק', ב)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן יט 

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצר הרע חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעולם הבא משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג', ט).

"וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" (תהילים ס"ב, יג)

ילקוט שמעוני תהלים סימן תשפד

"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם" (תהילים צ"ט, ו)

רמב"ן במדבר פרק י"ב פסוק ו

וענין הכתוב [בירמיהו ט"ו, א: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ"] כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית גם בעגל וגם במרגלים שהיו חייבים כליה. 

"אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהילים צ"ז, יא)

במדבר רבה שלח יז

"ועשו להם ציצית" (במדבר ט"ו, לח) - הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צ"ז, יא) – זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות, להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצווה לישראל: 

יצא לחרוש – "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כ"ב, י); 

לזרוע – "לא תזרע כרמך כלאים" (שם, ט); 

כפי שאין מן הראוי לומר לפני מלך בשר ודם את אותם הדברים מדי יום, כך גם התפילה לפני הקב"ה צריכה להיות מדי יום בבחינת "שיר חדש" (א).