"וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" (תהילים ס"ב, יג)

ילקוט שמעוני תהלים סימן תשפד

"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם" (תהילים צ"ט, ו)

רמב"ן במדבר פרק י"ב פסוק ו

וענין הכתוב [בירמיהו ט"ו, א: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ"] כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית גם בעגל וגם במרגלים שהיו חייבים כליה. 

"אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהילים צ"ז, יא)

במדבר רבה שלח יז

"ועשו להם ציצית" (במדבר ט"ו, לח) - הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צ"ז, יא) – זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות, להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצווה לישראל: 

יצא לחרוש – "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כ"ב, י); 

לזרוע – "לא תזרע כרמך כלאים" (שם, ט); 

כפי שאין מן הראוי לומר לפני מלך בשר ודם את אותם הדברים מדי יום, כך גם התפילה לפני הקב"ה צריכה להיות מדי יום בבחינת "שיר חדש" (א).

"וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט" (תהילים צ"ד, ז-ט)

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עט עמוד ב 

"נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה" (תהילים צ"ג, ב)

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג 

"אז ישיר משה" (שמות ט"ו, א), הדא הוא דכתיב [=זהו שאמר הכתוב]: "נכון כסאך מאז" (תהילים צ"ג, ב). 

אמר רבי ברכיה בשם ר' אבהו: אף על פי ש"מעולם אתה", לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר "נכון כסאך מאז" (שם). 

אנו חיים בחברה שרעש ורוב מילים הם מרכיביה העיקריים. השקט מעורר בנו מבוכה. אך אם נתבונן לעומק נבין שאת הרגשות העמוקים ביותר אפשר להביע דווקא בשתיקה.

"לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהילים צ"א, י)

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קג עמוד א 

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב [=מהו שכתוב] "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך" (תהלים צ"א, י)?

לא תאנה אליך רעה - שלא ישלוט בך יצר הרע,

ונגע לא יקרב באהלך - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך.

דבר אחר:

האם המלך המוזכר בסוף המזמור הוא בעצם גם המשורר? אם לא, מה פשר האזכור של המלך? והיכן בעצם נמצא המשורר? השוואה למזמור מ"ב-מ"ג מגלה מהלך ועניין דומה לזה של מזמורנו, ויש בכך כדי לסייע לנו בהבנת המזמור.

            Parashat Acharei-Mot begins by outlining the avodat Yom Ha-kippurim, the service that is to be performed in the Beit Ha-mikdash each year on Yom Kippur.  After detailing the special sacrifices and rituals, the Torah proceeds to introduce the two commands that apply on Yom Kippur even outside the Beit Ha-mikdash: the requirement of “affliction” (fasting and refraining from other physical pleasures), and the prohibition against work (16:29).  Two verses later, the Torah repeats these two commands: “It is a Sabbath of rest for you; you shall afflict your souls.”