The Torah reminds us to look out for those who are “imakh,” who are not necessarily much worse off than we, but nevertheless need help.  The command here is not to assist the poor – a mitzva which the Torah presents in other contexts – but rather to assist those who are at risk of becoming poor, so that this does not happen.

Often, when a person realizes that he has no “go’el,” there is nobody who can help him, he finds within himself the capabilities to solve his problem.

מזמור נ"ט נראה, לכאורה, כמזמור שגרתי העוסק באויבים, במצוקה ובהצלה מהם, אך אנו נראה כיצד יש מסר מיוחד למזמור זה והוא הרצון לתיקון האויבים. הרקע למזמור הוא רדיפתו של דוד על ידי שאול, אך דוד במזמורנו מרחיב את ההקשר ומתייחס לא רק לאויבים הפרטיים שלו אלא לכל האויבים כולם במהלך כל הדורות. דוד המלך לא רוצה רק את נפילתם ועונשם אלא גם את תיקונם, כך שיכירו במלכות ה'. 
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

"ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהילים קכ"א, ה)

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לג עמוד ב 

אמר רבי חנינא:

בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם,

מדת בשר ודם - מלך יושב מבפנים ועַם משמרין אותו מבחוץ,

מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן -

עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ [ביאור שטיינזלץ: על ידי המזוזה]

שנאמר: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" ‏‏

"מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה" (תהילים ק"כ, ג)

תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טו עמוד ב 

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא:

מאי דכתיב [=מהו שכתוב]: "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה"?

אמר לו הקדוש ברוך הוא ללשון:

כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל,

כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים,

The Temple service was limited to the very few, possibly because, in the grand scheme of things, it actually was not so important.

The kohanim themselves only worked two or three days a year in the Temple; the rest of their time was spent as civil servants, as teachers of Torah amongst the people. Of course, as much of the work in the Temple was physically challenging—for example, the kohanim had to do their work while standing, and breaks were few and far between—it is not surprising that the retirement age was 50.

The Temple is a tangible symbol of our relationship to G-d - and that relationship is built outside the Temple in our day-to-day lives. 

כיצד המונח "נורא א-להים" מתיישב עם המשך הפסוק "הוא נותן עז ותעצמות לעם" (לו)? ומה פשר המילה "נורא"?

"הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ" (תהילים קי"ז, א-ב)

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד ב 

אמר רב כהנא: כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו רבי: אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום אביך.

שלח לו, כך אמר אבא: מאי דכתיב [=מהו שכתוב]: "הללו את ה' כל גוים" (תהלים קי"ז, א)?

אומות העולם מאי עבידתייהו [=למה הם צריכים לשבח ש"גבר עלינו חסדו"]?

"הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהילים קט"ו, טז)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד א 

רבי לוי רמי [הקשה]: כתיב "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד, א), וכתיב: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קט"ו, טז)

לא קשיא,

כאן - קודם ברכה [על האוכל],

כאן - לאחר ברכה.

"זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" (תהילים קי"ח, כ)

ספרא אחרי מות פרשה ט 

"אשר יעשה אותם" (ויקרא י"ח, ה) -

היה רבי ירמיה אומר: אתה אומר מנין אפילו גוי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה),

וכן הוא אומר "וזאת תורת", הכהנים והלויים וישראל לא נאמר כאן אלא "וזאת תורת האדם ה' אלהים" (שמואל ב ז', יט),