"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (יג) אומר המשורר במזמור שלפנינו אך מהי בעצם "כוס ישועות"?

"שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב" (ד) כך מבקש משורר תהילים במזמורנו. מה המיוחד באותם אפיקי הנגב? ומה פשר בקשתו של המשורר?

בשיעור נגלה שני צדדים משלימים במזמור – גם הדרכה והכוונה איך להיות יראי ה' וגם תיאור של השכר של מי שהצליחו להיות יראי ה'.

"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהילים קכ"ו, ה)

לפי שדימה הגלות לארץ הנגב שהזורע בה יִזְרַע בדמעה, כי בזורעו בוכה ומתחנן לאל יתברך שימטיר עליה ויקצור מה שזורע בברכה. והדבר רחוק שהזורע בה יקצור ממנה אם לא יהיו רחמי האל יתברך, כן ישראל בגלות עם כל צרתם זורעים, והזריעה היא מעשה הַמִּצְוֹת, ועושים אותם בדמעה, מפני צרת הגלות, ומייחלים לאל יתברך שיוציאם מהגלות, ויקצרו ברנה מה שׁזרעוּ בדמעה. והקציר הוא הגמול הטוב, כדכתיב: "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד" (הושע י', יב).

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב" (תהילים קכ"ה, א)

ילקוט שמעוני תהלים פרק קכ"ה, סימן תתפ

אמר רב: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים ליחרב, שנאמר: "באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו" (ישעיה ה', ט).

אמר רב יוחנן: ועתיד הקב"ה להחזירם לישובם.

הר ציון לא ימוט, ירושלים לעולם תשב, אם לא בפועל הרי שבליבותינו. וגם אם ישלטו הרשעים הרשעות לעולם לא תחדור לנפש עמנו.

המזמור מתאר את היחסים בין ה' לישראל כיחסי עבד ואדון, שיש בהם תלות, אבל מלווים בהרבה רחמנות, דאגה וטיפוח, זאת בדומה לציווי בתורה על יחסי עבד-אדון.

על מה נאמר המזמור שלפנינו? לאיזה בית ה' הוא מתייחס? יש שהציעו שדוד כתב את המזמור לקראת העתיד לכשיבנה בית ה' בימי בנו, אחרים הציעו כי המזמור הוא שירת העולים לרגל, אך אין ספק שעבור לא מעט אנשים שחיו בתקופת מלחמת ששת הימים נראה היה כי המזמור כוון לרגע בו שוחררה ירושלים.