הנפש היא כוח פנימי באדם החפץ להתפרץ, ואילו האדם, השליט על כוחותיו הפנימיים נתבע לרסן ולהכניע את נפשו הסוררת, עד שתהפוך לנפש שלווה המצויה ביחסי גומלין אידיאליים עם בעליה "כגמול עלי אמו" (ב).

על אילו שני אחים שטוב ונעים שבתם גם יחד מדבר המזמור? ומה פשר דימוי אחים אלו ל'שמן טוב' ול'טל חרמון'?

In explaining how he was unable to care for the people alone, Moshe says that they were many; God's blessing had become fulfilled, the people had become numerous as the stars of the heavens (Devarim1:10). Since Moshe had mentioned their abundance as a reason for apprehension he was eager to bless them so that it would not seem as if he saw this fact negatively.

לאחר התהליך שעבר המשורר במזמור ק"ל, הוא מגיע לשלב נוסף במזמור קל"א: שלב של עבודת ה' מתוך שלווה גמורה.

האדם השרוי במצוקה פונה אל ה', ומתחנן למחילה ולישועה. לאחר שיצא מהמצוקה, יחסו אל ה' מתפתח ליחס של קרבה, בטחון ואהבה.

"הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (א)

לחן: יוסי גרין   ביצוע: אברהם פריד

לאחר קריאת התורה, בשעת הכנסת ספר התורה להיכל אומרים קטע המשולב מכמה פסוקים ממקורות שונים בתנ"ך. שלושה מהם לקוחים מתהילים קל"ב.

Moshe recalls the journey the people made past hostile neighbors and their wars against Sichon and Og who attacked them. Between describing these episodes of comparative peace and war Moshe says, "And it was when all the people of war had died out of the nation" (Devarim 2:16). This refers to the generation that left Egypt, those who had originally refused to enter the land on account of the rebellious speeches that the spies made. When that whole generation had passed away, the people moved into the areas of hostility, where they would be forced into conflict.

"... לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי
 אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי 
 יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (א-ג)

הציפייה הנמרצת להופעת ה' ולדברו הגואל אינה נענית בגוף המזמור, אלא נותרת פתוחה. בכך נותן המזמור ביטוי לחווייתם של דורות אחרונים שלא זכו להיענות מפורשת וגלויה. על אף שהיענות ה' בפועל אינה מתוארת, היא מובטחת לעתיד.