אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ (פס' ח)

כי בכל מקום שנפלת לשם נמצא איתך ה' יתברך

     When we consider the events that Moshe chose to include in this address and those which he excluded, a clear pattern emerges.  Moshe’s concern in delivering this speech is to avoid a recurrence of the sin of the spies.

השיר "עד אמצא מקום" מביע כמיהה לגאולה ולבניית המקדש. שיר זה עושה שימוש בחלקי פסוקים ומקורות מדרשיים העוסקים בגלות ובגאולה. הפסוק הפותח את השיר לקוח מתהילים קל"ב ומביע את כמיהתו של דוד לבנות את המקדש.

In his introduction to Sefer Devarim, Abarbanel poses a very simple question about this sefer: who wrote it?

Was Sefer Devarim, like the rest of the Chumash, dictated word-for-word from the Almighty to Moshe, or, did Moshe himself compose this sefer with ru'ach ha-kodesh (divine spirit, prophetic powers), much like the later prophets did (Yeshayahu, Yirmiyahu, etc.)? Since the bulk of Sefer Devarim is simply a transcript of Moshe's addresses to Benei Yisrael, one might argue that this sefer is his own creation, just as the prophets would record their prophecies.

הפרק מצייר את דמותו של הצדיק הארצישראלי: אדם שלא מנותק מהעולם, גומל חסדים ומעורב עם הבריות. ננסה להבין מהי המשמעות של "משמועה רעה לא יירא" (ז) וכיצד הצדיק מתמודד עם אתגרים וקשיים. 

יהודה עמיחי מתאר את זכרונות ילדי הלוויים מהמקדש, ומתכתב עם המזמור "על נהרות בבל", שגם בו יושבי הגלות נזכרים במקדש. מצד אחד המשורר מתאר בצורה נועזת ילדים המשחקים בחופשיות, ומצד שני, בשירו המקדש הופך לחוויה קיומית. 

מזמור קל"ז מתאר שלבים שונים בתהליך האבל הלאומי שעבר עם ישראל לאחר החורבן. שלבים אלו מקבילים לשלבי האבל שעובר האדם הפרטי שחווה אובדן.

במזמור שלפנינו 26 פסוקים שכל אחד מהם מסתיים במילים "כי לעולם חסדו". מה פשר העניין? הקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין כי מי שמסוגל לעמוד בדין ולא לקבל מתנת חינם זהו חסד אמיתי. אלא שבמשך 26 דורות לא היה ראוי העולם לעמוד בכך ולכן הונהג במידת החסד - "כי לעולם חסדו". רק לאחר מכן הופיע החסד במלוא שלמותו כשניתנה התורה שהיא במידת הדין.

כשהאלילות שלטה היה צורך להדגיש את אחדות הא-ל, המתגלה בכל התחומים: "בשמים ובארץ בימים וכל תהומות" (ו).