נפרש את מזמור קמ"ב על רקע הסיפור בשמואל א כ"ד: מצוקתו של דוד במערה בעין גדי.

במזמור קמ"ב המשורר נמצא במצוקה נפשית - הוא חש בדידות. כאשר הוא מבין שה' איתו, הוא נמלא תקווה, ומתוך כך הוא מגיע גם לפתרון מצוקת הבדידות החברתית.

המשורר מבקש שתפילתו תתקבל ברצון כמו הקטורת, שהיא העבודה העדינה והרוחנית ביותר שבעבודות המקדש, ומשום כך מתקבלת ברצון. 

שלושה תחומים כאן בחיי אדם ועם. שלוש תמונות של שפע העולה על גדותיו, בשלושה אזורים שונים בנפש

כחלק ממענהו אומר אליפז לאיוב: "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ. זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ" (ו-ז). ספר החינוך מביא את דבריו אלו כדוגמא להונאת דברים.

"וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם...  וַה' שָׁב אֶת שבית [שְׁבוּת] אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ..." (איוב מ"ב, ח-י)

תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ט

"בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה" (איוב י"ב, יב)

"מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח" (איוב י"ב, כ)

משנה מסכת קינים פרק ג

רבי שמעון בן עקשיא אומר: זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן שנאמר (איוב י"ב, כ): "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".

The special designation of the Land of Israel as the site of the Divine Presence, and the privilege of residing there, result in higher risks.

 Why did Moshe abstain from eating and drinking throughout his forty-day stay atop Mount Sinai? 

We cannot work to acquire Torah before we work to acquire derekh eretz, basic manners and decency.   This is why the Yalkut Shimoni extracts such a basic, “pedestrian” message – “If you come to a city, follow its rules of etiquette” – from Moshe’s superhuman conditions atop Mount Sinai.  The greatness of Moshe during this period lay in not only his remarkable self-denial, but also his basic  manners and etiquette  Chazal thus teach that one cannot try to be great before making sure he is good.

אמונת משיח בן דוד חקוקה בתודעתנו, אבל נדודי עם ישראל ותלאותיו נמשכים אלפי שנים, ומה אנו יכולים לראות בעינינו?