במזמור קמ"ז מופיע שבח לה' במישורים שונים כאשר חלק מהשבח הוא על דרך הניגוד. מה פשרו של שבח זה? השבח על דרך הניגוד הוא ריאלי יותר, בוחן את המציאות כפי שהיא על חוסר השלמות שבה ומתוכה משבח את ה', ובכך בעצם טמונה עוצמתו.

יש רבים החושבים, שבורא העולם 'לא מתעסק בשטויות שלנו' אך מזמור קמ"ו מלמד אותנו שדווקא בורא עולם מתבונן בכל בני האדם ומשגיח על כל מעשיהם

מזמור קמ"ו מבהיר מדוע אנו כה חפצים בהמלכת ה'. לעומת הקב"ה, הכל יכול, אנו פוגשים את נדיבי העם שיכולתם מוגבלת ושלא באמת ניתן לבטוח בהם.

שיר התהילה הזה שומר על קצב פנימי ייחודי בין הקול האישי הפונה 'אליך', לבין הקול הסמכותי, הכללי, האובייקטיבי המדבר 'עליו'

מזמור קמ"ה מציג את המתח הנוגע לשאלה האם ה' הוא א-להים קרוב - "אֱלוֹהַי" (א), או שאולי מלך מרוחק - "הַמֶּלֶךְ" (שם). כיצד עלינו להרגיש כלפי ה'? האם אהבה או שמא ואולי יראה?

"בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם... יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב, יבלו [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ, וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ, מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ" (איוב כ"א, ט-טו)

לאחר קיבוץ הגלויות עם ישראל ישתקם בירושלים, אשר מהללת כביכול את ה' על הבריאה ומתן התורה לישראל. 
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

"זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי" (איוב י"ט, ג)

רבינו בחיי ויקרא פרק כו פסוק כו

"ואפו עשר נשים" (ויקרא כ"ו, כו) - החשבון הזה נאמר על רבוי בהרבה מקומות בתורה, וכן: "זה עשר פעמים תכלימוני" (איוב י"ט, ג), ועל שם שהוא סוף כל החשבון והכל נכלל בו על כן לוקח החשבון הזה להורות על הרבוי. 

"אִם לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי" (איוב י"ז, ב)

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ה

"עורה למה תישן ה' הקיצה אל תזנח לנצח" (תהילים מ"ד, כד) - 

וכי יש שינה לפני המקום?

והלא כבר נאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (שם קכ"א, ד), 

ומה תלמוד לומר "ויקץ כישן ה"' (שם ע"ח, סה)? 

אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה,

כיצד יתכן ששלמה שיצא כנגד ריבוי נשים הִרְבָה נשים בעצמו? רבי אברהם בן הרמב"ם עונה על כך ומתבסס בין השאר על פסוק מפרקנו: "הֵן בקדשו [בִּקְדֹשָׁיו] לֹא יַאֲמִין" (טו).