"אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה', ו)

"אורח חיים פן תפלס" - כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות,

וזה פתרונו: כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך "נעו מעגלותיה" - הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה.

החכמה צריכה להיכנס אל הלב ולהפוך ולהיות חלק מחייו המעשיים של האדם. כאשר השלב הבא הוא שלב הנעימות, החיבור הנפשי, "ודעת לנפשך ינעם" (י).

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

האם העולם הולך ומתקדם? האם החכמה שמתווספת בעולם היא באמת יתרון או שמא חסרון ומקור למכאוב? הכל תלוי בנקודת המוצא.

בפרק ד' על שלושת חלקיו מציג המחבר בצורה סדורה את הדרכתו לחיים.

מה בין משלי ג' ודברים י"א? וכיצד הפסוק "וקשרתם אותם לאות על ידכם..." בדברים מתפרש מחדש לאור פסוק דומה במשלי?

בפרק ו' בספר משלי מופיעים כמה פתגמים וביטויים ידועים:

אנו רגילים שספר משלי הוא אוסף של פתגמים, אך לעיתים אפשר להחשף למבנה הפרק 

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק: