סיכום כיבושי עם ישראל

 

א. בפרק י"ב חוזר ומספר הכתוב על כיבושי עם ישראל עד כה. מה יכולה להיות משמעות החזרה ומדוע יש התייחסות מיוחדת לסיפורי ירושת עבר הירדן?

ב. להבנת הסדר של רשימת המלכים המוזכרת בפרק עיינו בסיפורי ירושת הארץ בפרקים הקודמים ובפירוש "דעת מקרא" לפרק.

ג. רשימת המלכים כתובה במתכונת שירית. השוו לשירת הים בשמות ט"ו (ראו גם אסתר ט׳, ו-י). מה המשמעות של כתיבת רשימה במתכונת שירית?
העזרו גם בגמרא הבאה: "אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר׳ שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבנה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה מאי טעמא (ומה הסיבה)? שלא תהא תקומה למפלתן" (מסכת מגילה דף ט"ז עמוד ב׳).


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מפה ליהשוע פרק יט

Volver al capítulo

מלחמה בברית המלכים

 

א. מלכה של ירושלים עומד בראש חמשת המלכים. כנגד מי ניתן היה לצפות שילחם וכנגד מי הוא נלחם בפועל? מה ניתן ללמוד מכך על מערך הכוחות של הצבאות השונים?

ב. בתיאור המלחמה בפסוקים ח-יד יש שני מוקדי הנהגה - אנושי וניסי. בדקו מהו היחס בין שני סוגי ההנהגה, מתי בא לידי ביטוי החיבור ביניהם ובאיזה אופן.

ג. עיינו במפה (בשאלה 6 בדף המלא), ובדקו את חשיבותם של האזורים שנכבשו, מבחינה צבאית וגיאוגרפית:
יריחו, העי, גבעון וערי חמשת המלכים.

ד. "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוםֹ" (דברים כ׳, י)
עיינו בפרשנים השונים על הפסוק בדברים כ׳, י. מהן הדעות השונות ביחס לכריתת ברית שלום? באיזו דרך היה יהושע צריך לפעול?
עיינו גם במדרש דברים רבה פרשת שופטים י"ד:
"אמר ר׳ שמואל בר נחמני: יהושע קיים הפרשה הזו. מה עשה יהושע? היה שולח פרוסטיגמא [אגרת] בכל מקום שהיה הולך לכבוש, והיה כותב בה: מי שמבקש להשלים יבא וישלים, ומי שמבקש לילך לו ילך לו, ומי שהוא מבקש לעשות מלחמה יבא ויעשה.
מה עשה הגרגשי? פנה והלך לו מלפניהם, ונתן לו הקב"ה ארץ יפה כארצו, זו אפרקיא. הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלום. אבל ל"א מלכים שבאו להלחם עמו הפילם הקב"ה בידו. מנין? שנאמר "ויכם עד בלתי השאיר לו שריד"".


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מפה ליהושע פרק יח

Volver al capítulo

מי כתב את ספר יהושע?

"וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ט"ו, סג)

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב

"יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה"


אברבנאל, הקדמה לנביאים ראשונים

כאשר עיינתי בפסוקים ראיתי שהדעה הזה – שיהושע כתב ספרו – רחוק מאוד... בעבור הכתובים שיעידון יגידון שלא כתבם יהושע. אמר בהקמת האבנים בתוך הירדן (ד', ט): "והיו שם עד היום הזה"... ואמר (ט"ו, סג): "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה"... ואם יהושע כתב כל זה איך יאמר בהם "עד היום הזה"? והנה הכתיבה הייתה סמוכה לעשיית הדברים ההמה וכה מאמר "עד היום הזה" יורה בהכרח שנכתב זמן רב אחר שקרו הדברים...

ומפני זה כולו חשבתי אני שיהושע לא כתב ספרו, אבל שמואל הנביא כתבו וכתב גם ספר שופטים ולזה לא תמצא שנאמר ביהושע שכתבו כמו שהעידה התורה על משה רבינו...

 

 

 

אברבנאל - ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל, מגדולי חכמי ספרד בדור גירוש ספרד. נולד בליסבון בירת פורטוגל בשנת קצ"ז (1437). כל חייו דרש ברבים וחיבר ספרים בפרשנות המקרא ובמחשבת ישראל. מונה לשר האוצר של ממלכת פורטוגל, ולאחר שנאלץ לברוח מפורטוגל - מונה לשר האוצר בממלכת קסטיליה שבספרד. לאחר הגירוש עבר לאיטליה ושימש כיועץ למלך. בדרשותיו וספריו יש ביטוי נרחב לניסיונו המדיני. 

Volver al capítulo

פרק י"ד - כלב דורש את נחלתו

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ה: הקדמה לחלוקת הארץ 
2. פס' ו-טו: נחלת כלב  
 
כללי: מבנה הפרק שלנו על שני חלקיו - התיאור העקרוני של דרך חלוקת הארץ על ידי גורל ובקשת כלב - מקביל למתואר בספר במדבר פרק כ"ו, נב – פרק כ"ז, יא. גם שם התורה פתחה בציווי עקרוני על חלוקת הארץ בגורל וציינה שהלווים קבלו נחלה ולאחר מכן הובא סיפור על בקשת נחלה (סיפור בנות צלפחד). נדמה שבשני המקומות ביקש הכתוב להצמיד את צו ה' באשר לחלוקת הנחלות לסיפור אנושי המלמד על הרצון והמוטיבציה לנחול שהיה קיים לפחות אצל חלק מהעם.
 
1. פס' א-ה: הקדמה לחלוקת הארץ 

פסוקים אלו מהווים הקדמה לפרקי ההתנחלות ומתארים באופן כללי את דרך חלוקת הנחלות: האישים שהנחילו והדרך בה הדבר נעשה (גורל). כמו כן הם חוזרים ומדגישים ביתר פירוט ששבט לוי לא נחל בארץ ובמקומו נחלו בני יוסף שתי נחלות.
 
2. פס' ו-טו: נחלת כלב  

א. בעוד שבפסוק ו מזכיר כלב את העובדה שיהושע היה שותף עימו בסיפור המרגלים הרי שבשאר הנאום אין הוא מזכיר אלא את עצמו. הדבר נובע מסיפור המרגלים בספר במדבר פרק י"ג, ל – פרק י"ד, י שם באמת התבלט כלב בתגובתו המהירה לעומת יהושע ואף זכה להבטחה לירש את הארץ בנפרד מיהושע (שם י"ד, כו). 

ב. פס' ט – רמז להבטחה זו מופיע בדברים פרק א', לו. חז"ל ראו לכך רמז גם בספר במדבר פרק י"ג, כב שם נאמר על מסלול המרגלים "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב ויָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" וחז"ל למדו שלשון היחיד מלמדת שרק אחד הלך לחברון – כלב. 

ג. פס' טו – שימו לב להקבלה בין סיום פסוק זה "והארץ שקטה ממלחמה" ובין סוף פרק יא גם שם נאמר משפט דומה. במקומות רבים בתנ"ך מעיר רש"י שכאשר הכתוב עוסק בסיפור מסוים וסוטה מהנושא המרכזי, כאשר הוא חוזר אל הסיפור הוא מצטט מהמילים האחרונות אותן הוא כבר הזכיר. כך גם מעיר רש"י כאן. הרב מרדכי סבתו העיר שלאור מה שראינו שבפרקים י"ב-י"ד מדגישים שוב ושוב את השוואה בין משה ליהושע ניתן לומר שפרקים י"ב-י"ד הם מעין מאמר מוסגר שמטרתו להדגיש השוואה זו וכעת הכתוב חוזר למקום בו הוא עמד בסוף פרק י"א - "והארץ שקטה ממלחמה".

Volver al capítulo

כיצד חילקו את הנחלות?

"לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ... אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ" (במדבר כ"ו, נג-נה)

"וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה..." (יהושע י"ד, א-ב)

 

אברבנאל יהושע פרק יד

הנה רש"י ז"ל בפירוש התורה... כתב ז"ל (במדבר כ"ו, נד), "לרב תרבה נחלתו" - לשבט שהוא מרובה באוכלוסין נתנו לו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו זה אלא על פי הגורל...

והרמב"ן... כתב שהיו שם שתי חלוקים. החלוק הראשון היה לשנים עשר שבטים, שעשו מהארץ שנים עשר חלקים שוים ונטל לשבט רב האוכלוסין חלק שוה לשבט מעט האכלוסין, והחלוק השני היה בין השבט עצמו שנתחלק חלקו בין משפחותיו...

ויפרש הפסוקים "לאלה תחלק הארץ בנחלה... לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו" (במדבר כ"ו, נג)... שדברו הכתובים האלו על החלוק השני אשר לשבט במשפחותיו... ושאמרו אחר כך "אך בגורל יחלק [את] הארץ לשמות מטות אבותם" (שם)... דבר הכתוב מהחלוק הראשון שיחלקו הארץ לחלקים שוים לי"ב השבטים...

ואומר אני שאין הדבר כמו שחשבו האנשים האלה שלמים הם אתנו מפרשי התורה...

הנה חלוקת הארץ היה ראוי שיובחנו בה שני דברים, הא' המחוז אשר בו יותן לכל שבט חלקו ונחלתו, והב' כמות הארץ לארכה ולרחבה אשר ינתן לכל אחד מהם באותו המחוז.
והנה הענין הראשון שהוא ביאור המחוז אשר בו יפול נחלת כל שבט ושבט ראה האל יתברך לבאר אותו בגורל, כדי שלא תהיה קטטה בין השבטים, לפי שהיה המקום האחד יותר משובח מהאחר... 
אמנם הענין השני והוא מנחלת הארץ בחלוק כמותה, וכמה ינתן ממנה לכל שבט באותו מחוז אשר נפל עליו הגורל, הנה זה לא היה מהגורל כי היה זה מסור ליהושע ולאלעזר הכהן ולשנים עשר נשיאי העדה, שיראו כל שבט רבוי אנשיו ולרב ירבו נחלתו ולמעט יתנו חלק קטן.

 

 

 

אברבנאל - ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל, מגדולי חכמי ספרד בדור גירוש ספרד. נולד בליסבון בירת פורטוגל בשנת 1437. כל חייו דרש ברבים וחיבר ספרים בפרשנות המקרא ובמחשבת ישראל. מונה לשר האוצר של ממלכת פורטוגל, ולאחר שנאלץ לברוח מפורטוגל – מונה לשר האוצר בממלכת קסטיליה שבספרד. לאחר הגירוש עבר לאיטליה ושימש כיועץ למלך. בדרשותיו וספריו יש ביטוי נרחב לניסיונו המדיני.

Volver al capítulo

מלחמות בצפון ובמרכז

 

עם ישראל ממשיך צפונה במסע כיבוש הארץ. תיאורי הקרבות ורשימת הנצחונות מלמדים אותנו על עוצמת האתגר העומד בפני עם ישראל בנסיונו להתישב בארץ.

א. נסו לעקוב אחר שלבי כיבוש הארץ. כיצד מגיבים תושבי הארץ בכל אחד מן השלבים? העזרו בפסוקים הבאים: יהושע ה׳, א; יהושע ט׳, א-ב; יהושע י׳, א-ה; יהושע י"א, א-ה.

ב. ביהושע י"א פסוקים ו-ט, מתואר כיצד תושבי הארץ משיבים מלחמה אל צבאות עם ישראל.
מהם אמצעי הלחימה בפרק זה ובמה שונה מלחמה זו ממלחמות יריחו והעי? כיצד ניתן להסביר את ההבדל?

ג. ביהושע י"א, יח נאמר "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה". ביהושע י', מב נאמר "וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת". האם כיבוש הארץ היה תהליך הדרגתי וארוך או שהתבצע במהלך מרוכז?
העזרו בפירוש הרד"ק לפרק י"א פסוק יח: "ימים רבים: ולמעלה, קודם ששבו אל הארץ אמר "לכד יהושע פעם אחת" (יהושע י׳, מב), רצה לומר: כי כל המלכים ההם שזכר לכד בפעם אחת בלי הפסק, קודם ששבו אל המחנה הגלגלה, ואחר כך עשה מלחמה ימים רבים עם שאר מלכי הארץ עד שלקח הכל".


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

תרמית ושבועה

 

בפרקים אלה נלחם עם ישראל בעמי הארץ. המציאות החדשה מזמנת התמודדויות צבאיות ומוסריות שתוצאותיהן מלוות את עם ישראל לאורך הדורות.

א. שימו לב מהן דרכי הפעולה השונות העומדות בפני תושבי הארץ כתגובה לניצחון ישראל, ובמה בוחרים העמים השונים. השוו למדרש בדברים רבה פרשת שופטים י"ד (מופיע בשאלה 7 בדף המלא).

ב. נסו להשוות את תחבולת הגבעונים לנסיון ההתחפשות של אשת ירבעם במלכים א׳ פרק י"ד, א-יא. השוו את מטרת הפעולה, התחבולות, התוצאה, עמדו על השווה והשונה בין שני הסיפורים.

ג. "אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה׳ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגּעַֹ בָּהֶם" (יהושע ט׳, יט).
להבנת משמעותה של השבועה והפרתה עיינו בויקרא כ"ב, לב, ובבמדבר ל׳, ג (להרחבה תוכלו לעיין גם בפירוש הראב"ע לשמות כ׳, ו)

הרחבה - "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית" (ט׳,ו)

בפרקנו לא מפורט האופן שבו כרת יהושע את הברית עם הגבעונים, אולם עיון במקורות אחרים ילמד אותנו על מעמדות הברית בעולם העתיק והחשיבות הרבה שיחסו להם. לברית נלוו בדרך כלל פעולות סמליות שנתנו לה משנה תוקף. אחת הדרכים לכרות ברית הייתה לערוך סעודה ובה לבתר בעל חיים לשני חלקים ולעבור בין שניהם, בעל החיים המבותר סימל את גורלו של מפר ההסכם. תיאור של כריתת ברית כזו מופיע בירמיהו ל"ד, יח "וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו".
המחויבות לקיום הברית עם הגבעונים נשמרת לאורך הדורות. לאחר ששאול מפר את הברית עמם בספר שמואל נענשים צאצאיו בחומרה יוצאת דופן (ראו בשמ"א כ"א). בתלמוד בבלי יבמות ע"ט ע"א מוסבר המעשה כך: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של אלו? הללו בני מלכים הם, ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו: אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו..."


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

השלמת הכיבוש והארץ הנשארת

 

מי שקורא ברצף את פרקים י"א-י"ג עשוי להרגיש בעדויות הסותרות של הפסוקים:
בסוף פרק י"א (כג) נאמר: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה". לא ניתן לדמיין פסוק סיכום מלא ומרשים יותר מזה – יהושע כבש את כל הארץ ובכך השלים את הייעוד הגדול של כיבוש הארץ אותו צוה עלינו משה רבינו בתורה. אם זה בעצמו אינו מספיק, פרק י"ב מפרט את כיבושי משה ויהושע כמקבילים, כאשר משה כובש שני מלכים גדולים ויהושע שלושים ואחד נוספים.  
לעומת זאת, הפרק שלנו נפתח בכך ש"והָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (א). תיאור גבולות הארץ הנשארת (ב-ו, יג) יוצר תחושה שחלק לא מבוטל מהארץ לא נכבש.
מה היחס בין האמירות הללו, וכיצד ניתן ליישב את הסתירה?

הפרשנים (למשל רד"ק לי"א, כג) אומרים שאמנם ישנם מקומות מסויימים שלא נכבשו, אך גבולות הארץ כבר נכבשו בידי יהושע והוא חילק אותם בנחלתם של בני ישראל. כך ניתן לומר שכלל הארץ נכבשה, ובכל זאת לא כל מקום בתוכה. זה מיישב את הסתירה היטב, אך עדיין עלינו לשאול: מדוע הנביא מציג את הדברים בצורה כזו?

נראה לי שניתן להבין את הדברים לאור המשמעות שניתנת בתורה לכיבוש איטי וחלקי של הארץ. בתורה מוצגת תכנית בה 'חוסר ההצלחה' לכבוש את כל הגוים הוא חלק אינטגרלי מהתכנית הא-להית: "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שמות כ"ג, כט; ובדומה דברים ז', כב). כך נראה גם מדברי ה' ליהושע בפרקנו: "אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" (ו). מבחינה זו, אי הורשת הגוים אינה פוגעת ב"השלמת המשימה" של יהושע. יהושע עשה את כל מה שהיה צריך, ו-ה' ימשיך את התהליך ויביאו לכדי סיום בדורות הבאים.
כך יוצא שהכתוב מציג מחד את הכיבוש כמושלם, ומאידך מעיד על הארץ שנותר לנו להוריש.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

Pages

x