פרק י"ז - נחלת מנשה

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ו: משפחות מנשה
2. פס' ז-יג: תיאור נחלת מנשה
3. פס' יד-יח: תלונת בני יוסף

1. פס' א-ו: משפחות מנשה

א. לפני תיאור גבול שבט מנשה בעבר הירדן המערבי הכתוב מקדים כמה הקדמות: בתחילה הכתוב מוסר את עובדת ההתנחלות של מכיר ומשפחתו בעבר הירדן המזרחי, לאחר מכן מונה את שמות המשפחות הנותרות לנחול בעבר הירדן המערבי ולבסוף מציין את סיפור בנות צלפחד המופיע בבמדבר כ"ז.

ב. פס' א – "כי הוא בכור יוסף" – זהו הסבר מדוע מנשה קיבל שני חלקים, ממזרח וממערב לירדן, וכן מדוע נחלתו כה גדולה.
"כי הוא איש מלחמה" – הכתוב מדגיש כאן כי הוא זכה בפועל בנחלה זו בשל היוזמה בה נקט. גם סיפורו של כלב בפרק י"ד ובפרק ט"ו וכן סיפורם של בני יוסף להלן בסוף הפרק מדגישים נקודה זו: הצלחת ההתנחלות בארץ תלויה במידה רבה במאמץ האנושי ובלקיחת יוזמה.

2. פס' ז-יג: תיאור נחלת מנשה

א. פס' ח – ארץ תפוח הייתה של מנשה אך העיר תפוח (מזוהה באזור צומת תפוח) שהייתה על הגבול בין הנחלות הייתה שייכת לאפרים.

ב. פס' ט – הכתוב מוסר שאומנם גם מדרום וגם מצפון לנחל קנה הייתה נחלת מנשה אך הערים שמדרום היו שייכות לאפרים.

ג. פס' יב – הכוונה היא לערי הכנעני בעמק בית שאן.

3. פס' יד-יח: תלונת בני יוסף

א. התלונה של בני יוסף בפס' יד מפתיעה שהרי יש להם שלוש נחלות (אחת בעבר הירדן המזרחי ושתיים בעבר הירדן המערבי ואלו הן נחלות גדולות!). מפסוק טז אנו למדים מה הטריד אותם: חלק ניכר מנחלתם הוא באזור ההר כאשר היער מכסה את ההר ובאזור העמקים לכנענים יש רכב ברזל.

ב. פס' יז – למעשה יהושע אינו מציע שום פיתרון אחר חוץ מלהתאמץ בשתי החזיתות. (על כך ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)

ג. פס' יח – יושם לב שהמילה 'כי' חוזרת בפסוק ארבע פעמים ומשמעותה בכל פעם היא אחרת ('אלא', 'למרות', 'כאשר').

Volver al capítulo

מדוע קיבל מנשה נחלה בעבר הירדן?

"וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן" (יהושע י"ז, א)

לפי שהיה הוא בכור יוסף ומכיר היה בכורו והיה איש מלחמה
זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד.
כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה.
אבל חצי שבט מנשה לא היה לו, אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ.
וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן,
ובעבורו רמז משה בברכתו: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים ינגח יחדיו" (דברים ל"ג, יז).

רד"ק – ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בשנים 1160-1235.התפרסם כדקדקן ע"י ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

על סיפה של מלחמת אחים

מייד לאחר סיום כיבוש הארץ והנחלתה, בנקודה שברירית בה עובר העם ממטרת הכיבוש המשותפת להתישבות שבטית, עם ישראל מוצא עצמו על סיפה של מלחמת אחים. בני ראובן, גד וחצי שבט המנשה מחליטים לבנות "מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה" (י) על הירדן, ושאר שבטי ישראל רואים בהקמת המזבח הפרטי איום על ריכוזיות המשכן ועל מעמד הכוהנים.
לכן החלה התארגנות צבאית - "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא" (יב), ונשלחה משלחת נשיאים בראשות פינחס בן אלעזר הכהן.
המתח בשיאו: כיצד יפעל פינחס המקנא לדבר ה'? האם יפצח במלחמה כדי לבער את העבודה הזרה מן הארץ?

למזלה של עדת ישראל, פינחס החליט לחקור את יוזמת הקמת המזבח, ופנה בדברים קשים לשניים וחצי השבטים: "מָה-הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל?!" (טז).

בני שניים וחצי השבטים עונים כי הם לא התכוונו להקים מזבח כתחליף למשכן ומטרת המזבח לא הייתה לפלג את העם או לעבוד עבודה זרה, אלא לאחד את העם היושב בשני צדי הירדן סביב עבודת ה' המשותפת - "כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת ה'" (כז).

תשובה זו מספקת את פינחס והנשיאים, ושבטי ישראל חוזרים בהם מתוכנית המלחמה נגד שבטי מזרח הירדן.

האם בכך הסתיים הסיפור? מעיון בספר שופטים נראה כי הסיפור רק התחיל:

1. בשירת דבורה אנו מוצאים ביקורת קשה על יושבי מזרח הירדן: "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים? לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב. גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן..." (שופטים ה', טז-יז). בני ראובן, כמו גם יושבי גלעד, נותרו בעבר הירדן ולא הצטרפו למאמץ המלחמתי.

2. בהמשך, גדעון (שופטים ח') מבקש מאנשי סוכות ופנואל אוכל וסיוע ללוחמיו העייפים, ואלו מסרבים. בתגובה, לאחר שניצח את המדינים, מכה גדעון באנשי סוכות ופנואל.

3. לאחר שיפתח הגלעדי (שופטים י"ב) מנצח את בני עמון, נפתחת חזית חדשה מול בני אפרים. יריבות זו הסתיימה בקרב עקוב מדם, בו נהרגו 42,000 מבני אפרים.

4. בסוף ספר שופטים, אנשי יבש גלעד לא הצטרפו לשאר שבטי ישראל במלחמתם נגד בני בנימין. בתגובה, העם טבח בבני גלעד ובזז את בנותיהם (שופטים כ"א).

ואנו נותרים תמהים: מה גרם לפילוג הכואב בעם ישראל? עצם הישיבה ממזרח לירדן? אולי הקמת המזבח על הירדן? או שמא התגובה התקיפה של השבטים נגד היוזמה התמימה של בני ראובן, גד וחצי המנשה - היא שפתחה את הפצע שדימם לאורך כל הדורות?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

מפה ליהושע פרק כב

Volver al capítulo

נחלה של קדושה

בדומה לשבט שמעון, ובמקביל לאותה ברכה-קללה של יעקב, גם שבט לוי אינו מקבל נחלה אלא ערים בלבד, ובשונה משבט שמעון עריו מפוזרות ברחבי הארץ. אפילו הכוהנים, קבוצה מצומצמת למדי בתוך שבט לוי, פוצלו בין נחלות שלשה שבטים (אמנם כולן בערי ממלכת יהודה העתידית). החלוקה הזו הנכתבת באווירה חגיגית משהו. פותחת בדרישת קבלת נחלה בדומה לדרישת כלב בשם שבט יהודה בפרק י"ד. הדרישה ההיא פתחה את פרשת ההתנחלות בכלל, והדרישה הזו חותמת אותה. שתיהן מאזכרות הבטחות מימי משה והנדודים במדבר, ובכך נותנות את כל ההתנחלות במסגרת ברורה, של המשך וסיום. למרות העצלות שניכרה בתהליך ההתנחלות בפרק י"ח, מעדיף המקרא לפתוח ולסיים במוטיבציה חיובית המבקשת להתיישב בארץ המובטחת.

חלוקת ערי הלוויים סכמטית, ארבע ערים לשבט, ללא התחשבות בגודל נחלתו, ובכללן ערי המקלט שחולקו כבר בפרק הקודם.

אין ספק שפרק זה, שנבחר לחתום את פרשת ההתנחלות, מיועד לתת נופך קדושה לכל פרשת חלוקת הארץ. לאחר חלוקת הערים להתיישבות, ניטלו מהן שש לצורך ערי המקלט, ובזה חוזרת הארץ ומאוחדת שוב תחת מסגרת משפט העדה והכוהן הגדול, לשם העמדת המשפט על מכונו ולמניעת עוולות; ולבסוף ניטלות עוד ארבעים ושתים, ובכך תורם כל שבט ושבט מהנוחלים את תרומתו לעבודת האלוהים.

בכך חוזרת ומתאשרת מגמת הספר הזה כולו: חזרה לחיים נורמליים, שבהם האדם והשבט נוטל אחריות לחייו, אבל זוכר את אלוהיו בכל דרכיו.

נערך ע"י צוות אתר התנך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה ליהושע פרק כא

Volver al capítulo

פרק ט"ו - נחלת יהודה

חלוקת הפרק:
1. פסוקים א-יב: תיאור גבולות נחלת יהודה
2. פסוקים יג-יט: נחלת כלב
3. פסוקים כ-סג: ערי נחלת יהודה

כללי: פרקים ט"ו-י"ט מתארים את חלוקת הארץ על ידי יהושע לתשעה וחצי השבטים. ניתן לשים לב שתיאור ביצוע החלוקה נחלק לשניים: בפרקים ט"ו-י"ז נוחלים שבט יהודה, אפרים ומנשה ואילו בפרקים י"ח-י"ט נוחלים יתר שבעת השבטים. בין לבין עם ישראל מעמידים את המשכן בשילה (והמחנה עולה סוף סוף מהגלגל). מפרק י"ח,ג אנו למדים שסיבת החלוקה הזו נעוצה בכך ששבעת השבטים התרפו בקבלת נחלתם.

1. פסוקים א-יב: תיאור גבולות נחלת יהודה

ניתן לראות שנחלת יהודה מתוארת הן על ידי גבולות גיאוגרפיים מדרום לצפון (א-יב) והן על ידי תיאור הערים השונות מדרום לצפון המחולקות לפי אזורים שונים (כ-סג). בין שני התיאורים הללו מופיע תיאור כיבוש ערי חברון על ידי כלב ועתניאל.
באשר לגודלה המיוחד של נחלת יהודה (שלמעשה גדולה יותר מכל שאר הנחלות בעבר הירדן המערבי גם יחד) ניתן לומר שהדבר נובע, בין היתר, מכך ששמעון נחלו בתוך נחלת יהודה כמתואר בתחילת פרק י"ט.

2. פסוקים יג-יט: נחלת כלב

א. פס' יח – ניכר שאין הדבר פשוט כל כך לבקש את אשר בקשה עכסה ולכן הכתוב משתמש בלשון "ותסיתהו". כמו כן, בבקשת השדה היא רק רומזת למה שהיא באמת צריכה. כנראה שעתניאל לא עשה את שביקשה ולכן היא פעלה לבדה.

ב. פס' יט – 'גלת' – מזוהה ליד הישוב עתניאל.

3. פסוקים כ-סג: ערי נחלת יהודה

באזור החוף וירושלים אין הכתוב מונה אלא ערים מרכזיות בלבד. הסיבה היא, כנראה, משום שבני ישראל לא הורישו אזורים אלו. יש לציין שתיאור מפורט ומסודר זה אינו מופיע אצל שאר השבטים.

Volver al capítulo

מפה ליהושע פרק כ

Volver al capítulo

גבירותי ורבותי, מהפך!

המאבק בין יהודה ליוסף מתחיל בספר בראשית, ונמשך לאורך כל התורה.
נראה לכאורה כי התורה הכריעה שיוסף הוא השבט המוביל כאשר תחת משה מונה דווקא יהושע - משבט אפרים - להנהיג את העם ולהכניסו לארץ. ראיה נוספת לבחירה ביוסף היא ברכת השפע הגדולה שיוסף זכה לה בפרשת וזאת הברכה (חמישה פסוקים), לעומת הברכה המצומצמת יותר (פסוק אחד) שניתנה ליהודה.

עתה, בחלק הנחלה של ספר יהושע, אנו מגלים שוב כי יוסף ויהודה הם השבטים הדומיננטיים. רק שניהם מקבלים את הנחלה המיועדת להם, ורק שניהם מנסים לכבוש אותה (פרקים י"ד-י"ז), לעומת שאר השבטים שאינם פועלים בכלל כדי להגיע לנחלתם: "ויוותרו בבני ישראל אשר לא חילקו את נחלתם שבעה שבטים" (י"ח, ב). זאת ועוד, גם בשבט יהודה וגם בשבט יוסף יש נציגות נשית הנלחמת עבור קבלת חלק בנחלה - עכסה בת כלב משבט יהודה דורשת מאביה נחלה (ט"ו, טז-יט), ובנות צלפחד משבט מנשה באות לקבל את שמשה הבטיח להם (י"ז, ג-ד).

אך בפרקים אלו מתגלה גם הפער שבין יהודה ליוסף.
כך נאמר על יהושע: "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (י"ג, א). יהושע כבר זקן, ואינו יכול להמשיך את תנופת הכיבוש.
לעומתו כלב - בן גילו של יהושע - מתאר את עצמו: "עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא" (י"ד, יא). כלב עדיין חזק כבצעירותו, ומבקש מיהושע רשות לכבוש את חברון.

כמו כן, בני שבט יהודה ניגשים ליהושע ומבקשים ממנו להגדיר עבורם את נחלתם כדי שיוכלו לכובשה (י"ד, ו), ואילו על שבטי יוסף נאמר "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף" (ט"ז, א) - תיאור פאסיבי, של קבלת נחלה ללא בקשה.
בני יוסף גם מתלוננים על גודל נחלתם (י"ז, יד-יח) - טענה חסרת בסיס, שהרי הם זכו לשטח עצום - ומסתבר שטענתם נסובה על כך שנחלתם קשה לכיבוש, כיוון שיש בה שטח מיוער גדול ויושבים בה הכנענים שצריך להילחם נגדם.

נראה, אפוא, שבספר יהושע מתחיל המהפך, בו שבט יהודה מתואר באופן חיובי יותר משבט יוסף. מהפך זה יגיע לשיאו רק בספר שמואל, כאשר המלוכה תעבור משאול לדוד וביתו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

חשיבות הרצף ההיסטורי

הפסוק המסיים את פרק י"א מסכם את תקופת הכיבוש:
"וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה" (י"א, כג).

לאחר פסוק סיום הכיבוש, היינו מצפים להתחיל מיד את החלק השני של ספר יהושע - חלק ההתנחלות. אך באופן מפתיע, את פירוט הנחלות נפגוש רק בפרק ט"ו, וקודם שנגיע לשם נקרא את פרקים י"ב-י"ד. מהי מטרת פרקים אלו? מדוע הם מפסיקים בין תיאור הכיבוש לבין תיאור הנחלה?

פרק י"ב פותח בכותרת "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" (י"ב, א), ומייד מפרט את כיבושי ישראל בעבר הירדן המזרחי - כיבושים שנעשו בידי משה. בהמשך הפרק מתחיל חלק חדש: "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, ז), ומופיע פירוט של כיבושי יהושע בעבר הירדן המערבי.

פרק י"ג מתאר את שלבי הנחלה, ומתחיל עם נחלת שניים וחצי השבטים בעבר הירדן המזרחי. בסיום תיאור הנחלה מסכם הפרק: "אֵלֶּה אֲשֶׁר-נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה" (י"ג, לב), ופרק י"ד מתחיל בתיאור הנחלה על ידי יהושע: "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר-נָחֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (י"ד, א).

נראה, אם כן, שמטרת הפרקים י"ב-י"ד היא להראות שכל מעשי יהושע - הן הכיבוש והן ההנחלה - הם המשך ישיר של מעשי משה. כלומר, הכתוב בא להראות את ההמשכיות הישירה שבין פעולות משה לבין פעולות ממשיכו - יהושע.

כבר בפרקים הקודמים ראינו מספר פעמים שספר יהושע דואג להראות את הקשר שבין יהושע למשה. כך בהקבלה בין מעבר הירדן לקריעת ים סוף, כך בתיאור כיבוש יריחו והעי במקביל לכיבוש סיחון, וכך בתיאור עשיית הפסח והתגלות המלאך ליהושע (במקביל לפסח מצרים ולמעמד הסנה).

מדוע כל כך חשוב להראות את הקשר שבין שני המנהיגים?

נראה שהתורה חששה שהכניסה לארץ בצירוף עם החלפת המנהיגות ייצרו תחושה של 'דף חדש' בקרב בני ישראל - דף חדש שמשמעו ניתוק מהעבר, ובייחוד מתורת סיני אשר נתן ה' ביד משה. יתר על כן; בפתח הכניסה לארץ רובץ חטא גדול ומסוכן - המעבר מחיים רוחניים לחיי אדמה יכול לגרום לנטישת עבודת הא-ל המופשט והאחד, ומעבר לעבודת הארץ, כדוגמת עבודת הבעל. כדי למנוע את הניתוק ואת ההתדרדרות לעבודה זרה, יש צורך להדגיש את החיבור וההמשכיות בין דור המדבר לדור יושבי הארץ, בין תקופת משה לתקופת יהושע.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

פרק י"ז - נחלת מנשה

מדוע קיבל מנשה נחלה בעבר הירדן?

על סיפה של מלחמת אחים

מפה ליהושע פרק כב

נחלה של קדושה

מפה ליהושע פרק כא

פרק ט"ו - נחלת יהודה

מפה ליהושע פרק כ

גבירותי ורבותי, מהפך!

חשיבות הרצף ההיסטורי

Pages