תקציר מלכים ב פרק ה'

פרקנו מספר את סיפורו של נעמן שר צבא ארם, ריפויו ע"י אלישע וההתערבות של גיחזי:

נעמן חולה בצרעת ומקווה שאלישע ירפאו (א-ח)

נעמן, שר הצבא הארמי, חולה בצרעת. אחת המשרתות שלו, שהייתה שבויה ישראלית, סיפרה לו שנביא בשומרון יכול לרפא אותו. נעמן מחליט לשלוח "ספר" אל מלך ישראל, מתוך מחשבה שהנביא קשור למלך בצורה כלשהי. יהורם, מלך ישראל, בטוח שהבקשה לרפא את נעמן הינה תכסיס שנועד לפגוע בממלכת ישראל. הנביא שומע על המכתב ומרגיע את המלך: "יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל" (ח).

נעמן מגיע לאלישע, טובל בירדן ונרפא (ט-יט)

נעמן מגיע לאלישע ומחכה למוצא פיו. אלישע נותן לנעמן עצה משונה: לרחוץ בירדן שבע פעמים. נעמן כועס: "הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל, הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי" (פסוק יב). אך עבדיו משכנעים אותו לשמוע לדברי הנביא, והוא טובל בנהר הירדן ועורו נרפא. נעמן חוזר אל אלישע. הכעס שהיה לפני כן - הופך לברכות חמות. אלישע מסרב לקחת מנעמן תמורה, והוא מברכו: "וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם" (יט).

גיחזי רודף אחר בצע ומקבל צרעת (כ-כד)

גיחזי, נערו של אלישע, רואה כי אלישע פטר את נעמן מתשלום הוגן על העצה שהשיא לו רבו, והוא מחליט לרדוף אחריו כדי לקבל סכום כלשהו בתמורה. גיחזי אומר לנעמן שאלישע שלח אותו כדי שיתן לו כסף ובגדים. גיחזי משקר לנעמן שהרי אדונו לא שלח אותו והוא הלך על דעת עצמו. נעמן נותן לגיחזי כסף ובגדים. כשאלישע מגלה את התרמית, הוא מעניש אותו: "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם" (כז).

Volver al capítulo

תקציר מלכים ב פרק ד'

בפרקנו ישנם ארבעה סיפורים על נפלאותיו של אלישע. הסיפור הראשון והאחרון מספרים על הכפלת מזון בשעת רעב ושני הסיפורים שבתווך מספרים על החייאה מחדש (של ילד ותבשיל).

נס השמן לאלמנה (א-ז)

אישה אחת מבני הנביאים צועקת אל אלישע על כך שבעלה מת, ונושה בא לקחת את שני ילדיה לעבדים. הנביא שואל מה יש לה בבית. לאחר שאלישע מבין כי לאישה אין דבר בבית, הוא מצווה עליה ללכת אל השכנים ולאסוף כלים כדי למלא בהם שמן. השמן מתרבה מעצמו עד הכלי האחרון שבביתה. כך האישה מצילה את בני ביתה ויכולה לשלם את החוב.

האישה השונמית, לידת הילד, מותו והחזרתו לחיים (ח-לז)

הסיפור על האישה השונמית הוא הסיפור הארוך ביותר שבפרקנו. האישה משונם מארחת את הנביא אלישע והוא רוצה לגמול לה. הדבר היחיד שחסר לשונמית הוא ילד. הנביא מבטיח לה: "וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן" (טז). האישה אכן יולדת בן לאחר שנה כפי שהבטיח הנביא, אך כשהוא גדל, הוא הולך עם אביו לעבוד בשדה ומת מיד לאחר תלונה על כאב ראש. האישה השונמית רצה אל אלישע ומבקשת ממנו רפואה לבנה. לאחר כמה ניסיונות מצליח הנביא להחיות את בנה של השונמית.

הכנת התבשיל, מָוֶת בַּסִּיר וריפוי התבשיל (לח-מא)

אלישע שב אל הגלגל והוא מצווה על נערו: "שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים" (לח). אחד מהנערים או מבני הנביאים מוסיף בטעות לתבשיל רכיב רעיל והופך את התבשיל לרעל של ממש: "וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱ-לֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל" (מ). אלישע מפזר קמח על התבשיל ו"מחייה" את התבשיל מחדש, בדיוק כפי שקרה עם בן השונמית.

נס הכפלת הלחם (מב-מד)

איש אחד בא לאלישע עם עשרים ככרות לחם אפויות משעורים. אלישע מצווה את נערו להאכיל בזה את ה"עם". משרתו תוהה כיצד כמות קטנה כזו תספיק למאה אנשים. אלישע אומר לו שהמזון יספיק "כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר". בדיוק כמו הסיפור עם האישה האלמנה, גם כאן הכמות הקטנה מספיקה למאה איש.

Volver al capítulo

תקציר מלכים ב פרק ג'

פרקנו מספר על היחסים של מואב עם ממלכת ישראל ויהודה. יהורם ויהושפט משתפים פעולה עם אדום כדי לפגוע במואב.

מלכות יהורם (א-ג)

יהורם הוא הבן של אחאב ואיזבל והוא מולך אחרי אחזיה, מכיוון שלאחזיה לא היה בן. יהורם מולך שתים עשרה שנים. גם הוא עושה הרע בעיני ה' אך לא כמו אחאב: "וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו" (ב).

פתיחה למלחמה (ד-י)

"וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (ה). בזמן מלכותו, אחאב הצליח להכניע את מואב תחתיו. לאחר מותו המואבים פותחים במרד על ממלכת ישראל. יהורם, מלך ישראל, מעוניין להלחם במואבים ולכן הוא פונה אל יהושפט מלך יהודה. יהושפט מביע הסכמה לשיתוף פעולה. בדרך למואב הם עוברים אצל מלך אדום ומצרפים גם אותו למלחמה.

שאילה בנביא (יא-יט)

יהושפט שואל את אותה השאלה ששאל כששיתף פעולה עם אחאב: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' וְנִדְרְשָׁה אֶת ה' מֵאוֹתוֹ" (יא). יהורם מזכיר את אלישע. אלישע מגיע ומתפלא שמלך ישראל מדבר אליו, ומבהיר כי אילולא יהושפט מלך יהודה היה עומד שם, הרי שהוא (אלישע) לא היה מתייחס לבקשתו. הנביא מנבא ניצחון גדול לישראל.

המלחמה והניצחון (כ-כה)

"וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם" (כ); כך נפתח תיאור המלחמה. כנראה מדובר בשיטפון שפוקד את המדבריות לפעמים. המואבים רואים את המים האלו והם נראים להם כמו דם. ההרים האדומים של אדום השתקפו במים והמים נראו בצבע אדום. אותו "דם" גורם לניצחון במלחמה. המואבים מגיעים אל מחנה ישראל מתוך מחשבה שכולם מתים שם, אך הם מגלים אחרת: "וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם" (כד). כך הנבואה של אלישע מתגשמת ושלושת הממלכות מצליחות לנצח את מואב.

Volver al capítulo

תקציר מלכים ב פרק ב'

אליהו ואלישע הולכים לבית אל וליריחו (ב-ה)

בפרק אנו נפרדים מאליהו, וכך גם נפתח הפרק: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (א). אלישע הולך כל הדרך עם אליהו, וכל העת בני הנביאים שואלים אותו "הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ" (ג). כך אלישע הולך עם אליהו לבית אל, ליריחו.

אליהו ואלישע הולכים לירדן וחוצים אותו (ו-י)

לאחר שהם מגיעים לירדן, אליהו לוקח את אדרתו ובעזרתה נחצים המים שבירדן לשניים, ואליהו ואלישע עוברים ביבשה. אליהו שואל את אלישע: "שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ" (ט). אלישע מבקש: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי". אליהו בתגובה משיב לו: "וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה" (י).

הפרידה מאליהו (יא-יב)

בעודם מדברים לפתע אליהו עולה בסערה לשמיים. אלישע המופתע מזדעק: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (פסוק יב).

אלישע חוצה את הירדן (יג-יד)

כעת אלישע בודק את כוחו והוא מכה את הירדן כפי שעשה אליהו בתקווה שיוכל לחצות את הירדן, וכך קורה "וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה ה' אֱ-לֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע" (יד).

אלישע הולך ליריחו (טו-כב)

אלישע יושב ביריחו ואנשי המקום פונים אליו ותלונה בפיהם: "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת" (יט). אלישע מבקש מהם צלחת ובה מלח, והוא מצליח "לרפא" את המים: "וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר" (כב).

אלישע הולך לבית אל (כג-כד)

אלישע עולה לבית אל, ושם כמה נערים קטנים לועגים לו: "וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" (כג). אלישע שומע את הדברים והוא מקלל אותם. מיד יוצאים שני דובים והורגים ארבעים ושניים ילדים.

Volver al capítulo

תקציר מלכים ב פרק א'

בפרקנו מסופר על מלכות אחזיה בן אחאב, וכיצד הוא מת. על פסוק א' המספר על פשיעת מואב בישראל נקרא עוד בהרחבה בפרק ג'.

חולי אחזיה וההליכה לדרוש בבעל זבוב (ב)

"וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן" בעקבות הנפילה, אחזיה נהיה חולה. אחזיה מבקש מאנשיו ללכת לדרוש (לשאול) מהאל בעל זבוב תשובה, כדי לבדוק אם הוא ימות מהמחלה שלו.

הנבואה והשליחים הראשונים (ג-ח)

מלאך ה' מגיע אל אליהו ומצווה אותו לללכת לקראת השליחים ששלח אחזיה כדי לומר להם את הנבואה הבאה: "הֲמִבְּלִי אֵין אֱ-לֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן. וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה' הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה" (ג-ד). השליחים של אחזיה חוזרים אליו עם הנבואה הזו ולאחר תחקור הוא מבין שזהו אליהו.

המשלחות לאליהו (ט-טו)

אחזיה מחליט לשלוח שליחים לאליהו. נראה שאחזיה מעוניין שאליהו יגיע אליו. אליהו לא נעתר לבקשתו של המלך ואומר לשליחים: "וְאִם אִישׁ אֱ-לֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ" (י), וכך קרה - המשלחת השנייה לא שבה אל אחזיה. כך קורה גם עם המשלחת הבאה, הם מגיעים לאליהו והם נהרגים על ידי אש מהשמיים. בפעם השלישית, ראש המשלחת מתחנן על נפשו ומבקש מאליהו שלא ייפגע בו. מלאך ה' שוב מתגלה אל אליהו ומאשר לו ללכת איתו.

אליהו מגיע אל אחזיה, וסיפור מות אחזיה (טז-יח)

אליהו מגיע אל המלך ואומר לו את הנבואה על מותו: "יַעַן אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן... לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת" (טז). וכך לאחר מכן מת אחזיה: "וַיָּמָת כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ" (יז).

Volver al capítulo

תקציר מלכים א פרק כ"ב

פרקנו מספר על אודות המלחמה האחרונה של אחאב בארם, אך בתוך הסיפור של המלחמה מופיע סיפור על נבואת מיכיהו בן ימלה.

סיפור מיכיהו בן ימלה (א-כז)

פתיחה (א-ד)

לאחר שלוש שנים בהן יש שקט בין ארם וישראל, יהושפט מלך יהודה יורד לבקר את אחאב, ואחאב מציע ליהושפט שיתוף פעולה במלחמה בארם. יהושפט מסכים "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ". כאן אנו שומעים לראשונה על קשר בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל.

נבואת הנביאים: ניצחון במלחמה (ה-יב)

לפני שיהושפט מסכים לצאת ללחימה הוא מבקש מאחאב לדרוש בה'. אחאב מקבץ ארבע מאות נביאים, וכולם מציגים עמדה אחת: אחאב ינצח את ארם. יהושפט מבין שמדובר בנביאי שקר או בנביאי עבודה זרה ומבקש נביא שמנבא בשם ה'. אחאב מזכיר את מיכיהו בן ימלה, אבל מציין שהוא לא מנבא טוב. אחאב שולח שליח לקרוא למיכיהו ובינתיים יושבים יהושפט ואחאב מול הנביאים וביניהם צדקיה בן כנענה שמציג קרני ברזל ואומר "באלה תנגח את ארם עד כלתם" וכל הנביאים מצדדים בו.

נבואת מיכיהו בן ימלה (יג-יז)

השליח מגיע למיכיהו, ולאחר שזה נשבע לדבר רק בשמו של ה', הוא בא אל המלך ואומר "עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (טו). אחאב מבין שמיכיהו לא דובר אמת ודורש ממנו לדבר בשם ה'. לאחר מכן מיכיהו פורש בפניו את הנבואה האמיתית "רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (יז) כלומר, אחאב ימות במלחמה.

הסיפור שעומד מאחורי נבואת מיכיהו (יח-כח)

לאחר שאחאב מטיח ביקורת בנבואה של מיכיהו, הוא ממשיך לספר על מראה נוסף. מיכיהו ראה את ה' יושב על כסאו ושואל את הפמליה של מעלה "מִי יְפַתֶּה אֶת-אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד" (כ). מיכיהו מספר שיצאה ה"רוח" ועמדה לפני ה' והסכימה לפתות את אחאב. מיכיהו מסביר את משמעות העניין: ארבע מאות הנביאים, נביאי השקר לכאורה, היו נביאים מאת ה', שניבאו בכוונה לאחאב ללכת ללחימה כדי שהוא יפול בה. מדובר בנביאי שקר מאת ה'. אחאב שומע את הדברים וכועס, ושולח את מיכיהו לבית הכלא.

המלחמה (כט-מ)

למרות הנבואה, יהושפט ואחאב עולים למלחמה, ועל אף שאחאב התחפש, הוא נפגע בצורה לא מכוונת מחץ תועה. לאחר זמן קצר, אחאב מת.

מלכות יהושפט (מא-נא)

יהושפט, בנו של אסא, הומלך בשנה הרביעית לאחאב מלך ישראל, ומלך עשרים וחמש שנים. יהושפט היה מלך צדיק, כמו אביו אסא, מלבד ההקטרה בבמות.

מלכות אחזיה (נב-נד)

בנו של אחאב, אחזיה, שהומלך בשנת שבע עשרה ליהושפט, היה מלך רע ומלך בסך הכול שנתיים.

Volver al capítulo

מה גרם לקצף הגדול על ישראל?

 

"וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אתו שבע מאות איש שולף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו, ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישובו לארץ" (כו-כז).

מה טיבו של אותו קצף גדול על ישראל? מה לישראל ולקורבן זוועה שהקריב מלך מואב?

הצדק עם החוקרים-הפרשנים המבארים גם כאן "קצף" - מגפה. בעניין זה די להצביע על במדבר י"ז, יא: "יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף".

מקורו של קצף ה' הוא כמובן במחיצת ההשגחה הא-לוהית החופפת על המאורעות. אותה מחיצה והמתרחש בה מתוארים בפרטות ובאריכות בגרעינו של הפרק למעלה, בפסוקים י-יט. הנביא הזועם דוחה את מלך ישראל: "מה לי ולך? לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך!" (יג) לבסוף הוא מבשר ישועת ה' בזכות מלך יהודה וניצחון למען תת נקמת ה' במואב. נמצא מלך ישראל נישא על כנפי ישועת פלא שלא נועדה לו, והוא מבקש לקטוף פירותיו של ניצחון שאין הוא זכאי לו לפי תורת ההשגחה הנבואית. לכן יצא על ישראל קצף ה'. זהו הצד הטראנסצנדנטי של הפרשה.

ביטויו של אותו קצף ה' עלי אדמות הוא שרשרת המאורעות: קורבן מישע לכמוש, התגברות המואבים, הארכת המצור, המגפה. המגפה היא כאמור חוליה בשרשרת הרציונאלית של המאורעות, ורק כינויה "קצף" רומז לרקע האי-רציונאלי, הטראנסצנדנטי, של הפרשה. כינוי זה בא להזכיר ולהדגיש, כי כל אותה השתלשלות הגיונית ומובנת, לכאורה, שבסיומה נפל נגף בצבא המנצח, אינה אלא תוצאה של חרון ה' על ישראל. 

מכאן, שקורבן מישע אינו הגורם של אותו חרון, כי אם חוליה בשרשרת תוצאותיו - "שטן לישראל" במערכות המלחמה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

נס השיטפון

 

החזיון המפתיע ביותר בנגב הוא השיטפון ללא גשם... הנה החליקו עננים מעל רמת הנגב ולא הורידו אף טיפת גשם אחת. העננים נישאו מזרחה והשמים נטהרו, אולם אי-שם הרחק בהרים ניתכים גשמים עזים; המים מתגלגלים מכל צד אל אפיקי הנגב, הם גוברים, גואים ומתעצמים ללא הפוגות, וסופם שהם פורצים בכוחות-איתנים אל עבר רמת-הנגב מערבה ומדהימים את האדם, אשר לא ראה כל גשם באותו יום.

השיטפונות הפתאומיים בנגב ובאזורים המדבריים והנגובים האחרים בשני עברי הירדן מפיצים דרך אגב אור מלא על נבואתו של אלישע: "לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים" (יז). 

הרקע הגיאוגרפי של מלחמת יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, ברור למדי: שלושת המלכים בוחרים לתקוף את ארץ מואב לא מצד מערב, מצד המדרונות התלולים והעצומים, היורדים אל עמק-הירדן ואל ים-המלח, אלא מצד מזרח, מצד רמת המדבר, הגובלת בארץ מואב כי מאותו צד ההסתערות על ארץ מואב קלה יותר. הדרך אל רמת מואב מצד מזרח פתוחה לפני שלושת המלכים, כי הרי ארץ אדום, הגובלת את מואב, כפותה לשלטון יהודה, אולם ב"דרך מדבר אדום" וב"מדבר מואב" נדירים המים מאוד ומחנות ישראל, יהודה ואדום הם בכל רע.

והנה קם הנביא אלישע ומייעץ את צבאות שלושת המלכים לחפור גבים גבים בנחל מסוים כדי לקלוט בהם מי שיטפון פתאומי אשר ימלא את הנחל. הוא אינו מתנבא על נס מחוץ לגדר הטבע, אלא מסתמך על חזיון החוזר ונשנה בארצנו, ובכללה במדברותיה ובאזוריה הנגובים. "לא תראו רוח" מתנבא הנביא, כי הרוח מבשרת על-פי-הרוב את בוא הגשם, "ולא תראו גשם", כי הגשם ירד אי שם הרחק בהרי אדום או מואב, "והנחל ההוא ימלא מים".

נבואתו של אלישע נתקיימה למחרת היום. הנביא ידע יפה, כי דרכו של השיטפון לעבור מהר ולהיות כלא היה, על-כן הקדים לייעץ את שלושת המלכים לעשות גבים, היינו שקעים ובורות, בנחל למען יעמדו בהם המים גם לאחר עבור הזרם ולמען ישתו מהם המחנות ובעירם גם בימים הבאים.

מן הראוי לציין כי כך הבינו גם הראשונים.

וכך אומר הרד"ק:

"והמים האלה אפשר שהיו מגשמים שהיו רחוקים מהם בארץ אדום אבל המחנה לא ראה רוח וגשם... אמר ר' תנחומא: שטף של גשמים ירד באדום בבוקר ובאו להם כעלות המנחה".


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

יד ה' במלחמה

Volver al capítulo

תקציר מלכים א פרק כ"א

אחאב ונבות: "תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ" (א-ד)

לאיש אחד ושמו נבות, היה כרם בסמיכות לארמונו של אחאב. אחאב מבקש מנבות לקבל את הכרם, והוא אף מציע תמורה נאה לכרמו של נבות: "וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה" (ב). נבות מסרב לבקשתו של המלך ומנמק: "חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ" (ג). אחאב לא מרוצה מתשובתו של נבות והוא שב הביתה "סַר וְזָעֵף".

איזבל ואחאב: "אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" (ה-ז)

איזבל רואה את אחאב מצוברח, לא אוכל ולא שותה, ומנסה לברר מה קרה. אחאב מוסר לה את פרטי האירוע בגרסה מצומצת. איזבל שומעת את דבריו ומבטיחה לו שהיא "תסדר" לו את הכרם. אחאב לא שואל כיצד איזבל תעשה זאת, והוא סומך על אשתו.

איזבל ומשפט הראווה (ח-יד)

איזבל מארגנת לנבות משפט ראווה; היא מחליטה להוציא את נבות להורג במשפט מבוים. היא שוכרת עדים, ואלו מאשימים לכאורה את נבות בחטא חמור: "בֵּרַכְתָּ (=קללת) אֱ-לֹהִים וָמֶלֶךְ". כך גורמת איזבל למותו של נבות.

איזבל ואחאב: "קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" (טו-טז)

לאחר המשפט המפוקפק שמארגנת איזבל ולאחר הריגתו של נבות, היא מגיעה אל אחאב ומבשרת לו שהוא יכול ללכת לרשת את הכרם. אחאב אינו שואל שאלות, ופשוט הולך אל הכרם.

אחאב ואליהו: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (יז-כו)

ה' פונה לאליהו ומצווה עליו ללכת להוכיח את אחאב. אליהו פוגש את אחאב ומטיח בו בצורה קשה: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!". העונש של אחאב כבד מאוד – ירידת בית אחאב מהשלטון והכרתתו. אחאב שומע את הדברים ומצטער: "וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט". ה' שומע את אחאב ונותן לו "הנחה" בעונש: "לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".

Volver al capítulo

Pages

x