בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם

"עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ" (ישעיהו ט"ז, יא)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן א

רְאֵה מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם:

נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות
וכן הוא אומר: "(צופה) [נביא] לגוים נתתיך" (ירמיהו א', ה)
ונביאים שהעמיד מן האומות נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.

ולא עוד אלא כל הנביאים [מישראל] היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם 
שכן ישעיה אומר: "על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו'" (ישעיה ט"ז, יא)
וכן יחזקאל אומר: "בן אדם שא על צור קינה" (יחזקאל כ"ז, ב),
ונביאי אומות העולם היו במדת אכזריות -
שזה [=בלעם] עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.

לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מאומות העולם
שזה עמד מהם ורְאֵה מה עשה.

 

לקריאת פוסט על רחמנותם של נביאי ישראל מאת יוסף דוד לוי

 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

כסא החסד

Volver al capítulo

נפילת גאון מואב

Volver al capítulo

בנפול אויבך אל תשמח

 

הנבואה למואב בפרקים ט"ו-ט"ז היא חלק מנבואותיו של ישעיהו על הגויים.
המאפיין המעניין בנבואה הזאת הוא השתתפותו של ישעיהו בצערה של ממלכת מואב.

ממלכת מואב לא הייתה ידידה גדולה של ממלכות יהודה וישראל. פעמים שהייתה משועבדת להן, ופעמים שפרקה עולה (כאשר יהודה וישראל נחלשו). ובכל זאת ישעיהו מנבא על תבוסה של מואב לאויב אנונימי בלי כל ציניות ועם הרבה אמפטיה.

חוקרים טוענים שישעיהו משתמש בקינה עתיקה שחוברה במואב, ועדיין אין ספק שאם הוא היה רוצה, ניתן היה בקלות להפוך קינה זו למבט ציני, מזלזל ולועג לאסונה של מואב, אבל ישעיהו לא עושה זאת.

ישעיהו מקיים בנבואתו את דברי המשורר במשלי "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי כ"ד, יז). בעוד כמה עשרות שנים יהיה גורל יהודה כגורל מואב. מפלתה של מואב לא אמורה להוות מקור שמחה ליהודה, אלא מקור ללמידה. מה צריך לעשות כדי שלנו זה לא יקרה.

הלקח, כנראה, לא נלמד.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

היחס לגרים

"כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב" (ישעיהו י"ד, א)

 

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב

אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת,
שנאמר: ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב,
כתיב הכא [= כתוב כאן] ונספחו, וכתיב התם [=וכתוב שם, בצרעת] לשאת ולספחת. 

אברבנאל ישעיהו פרק יד

... עמקו מחשבותיו יתברך, ועצתו היא תקום, החריב את בבל ואת מלכיה,
והמליך עליה את דריוש שנה אחת, ומלך אחריו כורש חתנו,
והוא נתן רשות לישראל לעלות לירושלם ולבנות בית שני... 
ואמר שבזמן ההוא ילוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב,
וכן היה שנלוו גוים רבים ונתגיירו בזמן בית שני, ובפרט בזמן החשמונים,
ומלת "ונספחו" הוא ענין חבור, וכן (שמ"א כ"ו, יט) מהסתפח בנחלת ה', (שמ"א ב', לו) "ספחני נא"
ורבותינו ז"ל (יבמות מז, ב) פירשוהו מענין ספחת,
אמרו קשים גרים לישראל כספחת, אבל זה על הגרים הבלתי אמתיים באמונתם אמרוהו. 

 

Volver al capítulo

מה עניין אשור אצל בבל?

"נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם׃ לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר:" (ישעיהו י"ד, כד-כה)

 

כאשר דמיתי - באשור - כן הייתה - 

אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאים ישראל [נביאי ישראל] בסנחריב -

לשבור אשור בארצי - ובזאת תדע כי את אשר יעצתי אליך גם היא תקום...

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

נבואה על אשור ועל פלישתים

Volver al capítulo

נבוכדנצאר העריץ יפול

Volver al capítulo

בת בבל השדודה

 

התוכחה לבבל בפרקנו בולטת בחריפותה בין הנבואות לשאר העמים. תיאורים דומים מופיעים בספר נחום, המוקדש כולו לבבל, וכן במספר נבואות בירמיהו וביחזקאל. הדברים תמוהים, מדוע דווקא בבל נמצאו ראויים לפורענות שכזו?

במאמרו על ירמיהו מתייחס ישי אילן למסכת הזעם שמשולחת בבבל, ומסביר את ההקשר ההיסטורי הגורם לכך:
בבל הייתה מעצמה גדולה יותר מכל אחת שקמה לפניה, כפי שמעידות ראיות היסטוריות רבות ואזכורים לאורך התנ"ך, ובפרט בספר דניאל. בבל הגיעה עד מצב שמלכה התיימר: "אדמה לעליון" - מלך שמוביל מעצמה כל כך חזקה עד שאיש אינו עומד בפניה, אין זה מפתיע שיחשוב עצמו לאל. מסיבה זו בדיוק משתמש הנביא בלשון חריפה כל כך: הוא מנסה להבהיר לישראל שגם בבל היא רק עוד מעצמה שקמה ותיפול, ושה' הוא המחליט מי ירום ומי ישפל. 

אפשרות נוספת קשורה לכך שבבל היא הממלכה שבסופו של דבר החריבה את בית המקדש.
תיאורים רבים בנבואת הפורענות המכוונים לבבל דומים לקינות מקראיות על ירושלים ובית המקדש, כדלהלן. על בבל: "אוקיר אנוש מפז" (ישעיהו י"ג, יג), ועל ירושלים: "בני ציון היקרים המסולאים בפז" (איכה ד' ב); על בבל: "ונשיהם תשכבנה" (ישעיהו י"ג, טז), ועל ירושלים: "נשים בציון עינו" (איכה ה', יא); על בבל: "שעירים ירקדו שם" (ישעיהו י"ג, כא), ועל ירושלים: "שועלים הילכו בו" (איכה ה', יח).
הלשון החריפה המוסבת על בבל בפרקנו בישעיהו יושמה על ישראל בחורבן הראשון – עוד לפני שהתגשמה הנבואה על בבל. ניתן אפוא לומר שבעת החורבן, נבואת ישעיהו עמדה לישראל למעין נחמה, להודיעם שה' עתיד להינקם מבבל באותה מידה שבבל ציערו את ישראל.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

נבואה לתלמידי בית המדרש

 

הנבואה על בבל היא אב-טיפוס לנבואות העמים הבאות אחריה. הפתיחה היא קשה: "הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה" (ט). אבל מה הם חטאיה? בשל מה העונש הקשה הזה? בל נשכח, שנבואה זו נאמרת/נכתבת כ-120 שנה לפני היות בבל גברת הממלכות, ולכן מי ששמע נבואה זו, בהחלט יכול היה להרים גבה. שאלה נוספת עולה בהקשר זה: לנבואות הייתה תכלית קרובה – שיפור דרכו של העם, להנחותו בדרך הנכונה ולהזהירו מפני סכנות ועונשים שהוא עלול להיחשף להם, ותכלית רחוקה – לדורות הבאים עד ימינו אלה. התכלית הרחוקה הושגה, אולם מה ערך יש לתכלית הקרובה, אם הנבואה מדברת על מציאות וממלכה שיהיו ברי-תוקף רק בעוד למעלה מ-100 שנה?

זהו הפיתרון: ישעיהו הנביא הצטווה לפתוח בית מדרש שבו נלמדו נבואותיו. חלק מנבואות אלה, כמו המשא אל העמים או חלק מהן, לא נועדו לקהל הרחב, אלא לאלו שהבינו כי מוטת כנפי הנבואה ככלל ומוטת כנפי חזונו של ישעיהו, אינם מוגבלים לזמן ולמקום. כשם שנותן הנבואה, ה' בורא עולם, אין לו תחילה ואין לו סוף, כך יכולת החזון של שליחיו הנביאים, אינה מוגבלת לזמן ולמקום. כל האירועים המתרחשים בהווה והעתידים להתרחש באיזה שהוא זמן בעתיד לבוא, מקור אחד להם, הם מתוכננים למטרות יעודות הידועות היטב להוגה שלהם, והן תתבררנה לנו ככל שיעברו השנים הלאה במסע ההיסטורי הבלתי פוסק. לכן נבואות אלו נכתבו על מגילות/ספרים והוצאו לקריאה וללימוד על ידי לימודיו (מלמדי ותלמידי בית או בתי המדרש שהקים הנביא ישעיהו) לקהל הרחב, בעת המתאימה.  

בעת הפרסום של הנבואות הללו, השאלות ששאלתי לעיל לא היו יותר ברות תוקף, הן נעלמו מאליהן. לכן סדרת הנבואות הזו פותחת בפסוק המסביר שגם אלו נבואותיו של ישעיהו. הן בעלות אותו תוקף, ויש להתייחס אליהן כמו לאלו שישעיהו אמר אותן בפומבי. לא בית מדרשו "המציא" אותן, אלא אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.

עוד לפשר הנבואה על בבל ניתן לשמוע בשיעורה של ד"ר טובה גנזל


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.