ויסב את שמו צדקיהו

 

מלך בבל ממליך על ירושלים את מתניה, ומשנה את שמו ל"צדקיהו". תופעה זו של שינוי שם על ידי השליט, מוכרת לנו ממספר מקורות תנ"כיים, ביניהם שינוי שמו של יוסף ל"צפנת פענח" (בראשית מ"א, מה), ושל דניאל ל"בלטשאצר" (דניאל א', ז). שינוי שם כזה מבטא בדרך כלל את שלטונו ובעלותו של השליט על אותו אדם. אך בשונה מהמקרים המצוינים לעיל, בהם השם החדש הינו בשפת השליט, במקרה שלנו השם החדש הינו שם עברי, ואף נושא בתוכו איזכור לשם ה'.

בגמרא במסכת הוריות (יא, ע"ב) פירשו את כוונתו של מלך בבל בשינוי השם ל"צדקיהו" כך: "אמר לו: י-ה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, וכתיב: 'וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלוקים' (דברי הימים ב ל"ו, יג)" על פי המדרש, מלך בבל עשה שימוש מיוחד בשינוי השם על מנת להבטיח את שליטתו בצדקיהו. שם זה לא מורה על כניעתו הפוליטית בלבד של צדקיהו אליו, אלא בא לומר כי הקב"ה יהיה עד בין מלך בבל לצדקיהו, והוא זה שיפרע מצדקיהו באם ימרוד בו.

דברים אלו מתחזקים לאור נבואתו של יחזקאל (י"ז, יג-יד) על צדקיהו: "וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה וְאֶת-אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא לִשְׁמֹר אֶת-בְּרִיתוֹ לְעָמְדָהּ". יתכן ואותה אָלה עליה מדבר יחזקאל, היא השבועה המתבטאת בשמו של צדקיהו. הפרת שבועה זו אכן גררה לבסוף ביקורת אלוקית חריפה ועונש חמור. 

השם 'צדקיהו' מבטא את הציפיה והדרישה שיהיה איש צדק העומד בדיבורו. בנבואת ירמיה (כ"ג, ה-ו), מופיעה ציפייה כי מלך כזה יושיע את יהודה, ושמו יהיה דומה - 'ה' צדקנו': "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ". אולי היו אלה תקוותיו של הנביא מצדקיהו עצמו, ואולי ציפייה כי מלך המשיח יתקן את שהחריב מלך יהודה האחרון.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ד'

הפסוק הראשון שבפרק הוא המשך ישיר לתוכחה על הנשים מהפרק הקודם.

הגאולה והשראת השכינה (ב-ו)

לאחר שישעיהו פירט את כל הדברים שה' יסיר ויפרע "ביום ההוא", כעת הוא עובר לדברים שיהפכו את היום הזה ליום גאולה "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל" (ב). ה' יפרוש מעין חופה/ סוכה על כל מקום בירושלים. כיסוי זה מהווה מגן "לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ו). השכינה תשרה בכל מקום בירושלים וכך תגן על ישראל.

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ג'

תוכחה למנהיגי העם (א-טו)

בפתיחת הנבואה, הנביא מכריז שה' יסיר מירושלים את המנהיגים, שהם כמו לחם ומים עבור העם. במקום הגיבורים, אנשי המלחמה, השופטים, הנביאים והקוסמים ישלטו בעם נערים. הנערים כמובן לא יודעים לשפוט ולהנהיג, אך אף אחד אחר לא יסכים להנהיג את העם מכיוון ש"כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם" (ח). הסיבה להסרת המנהיגים היא חטאתם הכבדה, וכך הנביא מלמד את המסר המרכזי של הנבואה: הצדיק יזכה לפירות והרשע לעונש.

הנבואה נגד בנות ציון (טז-כו)

בקטע זה הנביא מוכיח את בנות ציון שמתגאות בהליכתן ובתכשיטיהן. הנביא מכריז כי ביום ההוא, יום הפורענות, שהוא גם יום הגאולה, ה' יסיר את כל תפארתן של בנות ציון ויהפוך את כל התכשיטים והיוקרה שלהן לקללה. במקום הבושם יהיה מק (כנראה ריח רקוב) ובמקום החגורה המעוטרת תהיה נקפה (אולי חבל שעוטים על הגוף בזמן אבל או תחבושת). הנביא מסכם ואומר: "מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה. וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ (=פתחי העיר יהיו שרויים באבלות) וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב" (=והארץ תהיה נקיה מיושב).

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ב'

חזון אחרית הימים (א-ד)

בראש נבואה זו ישנה כותרת "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". הנביא חוזה את אחרית הימים: בית ה', המקדש, יהיה מקום מרכזי שאליו ינהרו כל הגויים כדי ללמוד מדרכי ה'. המשפט יהווה מוקד מרכזי במקדש ולכן באותם ימים לא יהיו מלחמות בין העמים "לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", שהרי ה' ישפוט בין העמים "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים" (ד).

גאוות האדם וגדלות ה' (ה-כב)

בחלק הראשון של פסקה זו הנביא קורא לשומעיו ללכת באור ה', מכיוון שעם ישראל נטש דרך זו על ידי ריבוי אלילים, כסף וזהב, סוסים ומרכבות.

לאור כל אלה קורא הנביא להסתתר מפני ה'. "ביום ההוא", יום הפורענות והגאולה, ה' יפגע בכל הדברים הרמים בעולם: האנשים הרמים, העצים, ההרים, המגדלים, החומות, האוניות. ה' יפגע באלה בשביל מטרה אחת. האדם יבין שהוא שפל ואילו ה' נשגב "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (יז). מתוך כך האדם יוותר על האלילים ויהיה ירא את ה'. הנביא חותם את הנבואה בדרישה להבין את מקומו של האדם בעולם מול מקומו של ה' "חִדְלוּ לָכֶם מִן־הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי־בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא" (כב).

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק א'

ספר ישעיהו פותח את ספרי "נביאים אחרונים": ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר. בתקצירים לא נוכל להציג את המחלוקות בנוגע לחלוקת הפסוקים, ונציג בדרך כלל עמדה אחת מרכזית. לא נתמקד בשאלה האם הפסקאות הן חלק מנבואה אחת או נבואות שונות שקשורות זו לזו. כמו כן, כשאין בכך צורך מהותי, לא נדון בשאלת זמנה של הנבואה הנידונה. דיונים רחבים יותר העוסקים בגבולות הנבואות וזמנן ניתן למצוא בקצרים האחרים או במאמרים ובשיעורים על אותו הפרק.

פתיחה (א)

כמו שאר ספרי הנבואה, הספר נפתח בכותרת על הנביא וזמנו. ישעיהו בן אמוץ ניבא בממלכת יהודה בימי מלכותם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. כפי שנראה בהמשך, עוזיהו, אחז וחזקיהו מוזכרים בספר בצורה מפורשת ואילו יותם לא נזכר בספר.

פשיעה וחורבן (ב-ט)

הנביא פותח את נבואתו הראשונה ומזמין את השמים והארץ לשמוע את דבריו. הוא מאשים את עם ישראל בבגידה בא-להיו "בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי" (ב). הנביא תוהה "עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד?", לאמור, העונש לא מספיק עבורכם ואתם ממשיכים לחטוא. בתחילה הנביא משתמש במטאפורה, לפיה הגוף של השומעים מדמם מפצעים חמורים, ולאחר מכן עובר לדבר על המציאות: "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים" (ז). הנביא מבהיר לעם שכמעט גם ירושלים נחרבה כסדום ועמורה, אך ה' "הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד" (ח). נדמה שהנביא מדבר על חורבן ערי יהודה כחלק ממסע סנחריב שהתרחש בסוף ימי נבואתו. 

פולחן צריך לבוא עם התנהגות מווסרית ראויה (י-יז)

בפסקה זו מזמין הנביא את קציני סדום ואת עם עמורה לשמוע את דבריו. הנביא טוען בפני שומעיו שהקורבנות והעבודה במקדש לא רצויים לפני ה' כשאין מאחוריהם תשתית מוסרית. יש לשפוט יתום ואלמנה, לחדול מלעשות רע, ולדרוש משפט.

ניתן לשוב בתשובה (יח-יט)

הנביא פותח בקריאה "לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה" (יח) ומבהיר שאין חטא שאי אפשר לתקנו: גם אם החטא יהיה כמו שני – הוא יוכל להלבין כשלג. גם אם החטא יהיה כמו תולעת אדומה – הוא יוכל להלבין כצמר לבן וצחור. הנביא מסכם שהדברים תלויים בעם: אם הם ישמעו – "טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ" (יט) ואם לא "חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ" (כ).

השחיתות והתיקון (כא-לא)

פסקה זו נפתחת בקריאת קינה "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (כא). הנביא מקונן על כך שהעיר הנאמנה, עיר הצדק הפכה להיות עיר השחיתות. אך הקינה לא מובילה את הנביא לייאוש אלא לפתרון: ה' יסיר את הרשעים ואת המושחתים ויציב מחדש בירושלים את השופטים "כְּבָרִאשֹׁנָה" (כו) ולאחר מכן ירושלים תשוב להיות עיר הצדק. המסקנה החשובה היא: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (כז).

Volver al capítulo

המקדש הוא בית

הָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב', ג) 

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פח עמוד א

ואמר רבי אלעזר:

מאי דכתיב [=מהו שכתוב]: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו'" -

אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק?

אלא: לא כאברהם שכתוב בו 'הר', שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כ"ב, יד),

ולא כיצחק שכתוב בו 'שדה', שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (שם כ"ד, סג),

אלא כיעקב שקראו 'בית', שנאמר: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (שם כ"ח, יט).

 

Volver al capítulo

המטרה: החזון האוניברסלי

Volver al capítulo

שתי התמונות שבפרק

 

שני חלקים לפרק הזה ובהם שתי תמונות הפוכות בתכלית, שלמרות שהן משתמשות פה ושם באותם פעלים, הן שונות זו מזו במנגינה, בשפה, באמירה.

התמונה הראשונה – הר בראש ההרים, והמוני אדם נוהרים אליו. כיוונה כלפי מעלה:

"נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם" (ב).

התמונה השנייה מראה אנשים מסתתרים מרוב פחד – כיוונה הוא כלפי מטה:

"וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר--מִפְּנֵי פַּחַד ה', וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ" (יט).

התנועה בתמונה הראשונה היא תנועה של בחירה, מתוך התפעלות ותאוות דעת. התנועה בתמונה השנייה היא תנועה נטולת בחירה ונואשת.  

בתמונה הראשונה: האדם המחפש, חורג אל מחוץ לעצמו, מטפס אל-על, כי זיהה שם איזו אמת נדירה, מקדש שלם של אמת. הוא מבקש הדרכה. זהו אחד הפרקים האוניברסליים ביותר שיש בכל התנ"ך כולו. הטרנסצדנטיות בהתגלמותה.

השלום, כיתות החרבות לאתים, הוא תוצאה טבעית של חיפוש כלל אנושי אחרי הרם והנישא: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" (ד). למי יש סבלנות להילחם על שטויות, כשעסוקים בחיפוש אחר הדבר האמתי.

התמונה השנייה היא תמונת מראה גרוטסקית של הראשונה, תמונה של חוסר מנוחה, של מתח ואיוּם. של "גבהות אדם", ו"רום אנשים" שנופלים באחת ממרום מגדל השן שלהם אל הבורות העמוקים. בסרט האימה שהיא יוצרת, מכלה ההיבריס – הגאווה היתירה, את כל מה שיש. מלחמה היא התוצאה המתבקשת.

הפרק על שתי תמונותיו הסותרות מציע לנו להבחין בין שתי התמונות הללו - תמונת הגדולה האמתית, הנישאת, שמעפילים למרומיה, ותמונת הגדולה המזויפת, תמונת ההתנשאות הריקה מתוכן, הנמלטת אל המחילות.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אותה הנבואה, אבל המסקנה שונה

 

ספר ישעיהו נפתח בתמונת סיום - תוצאותיו העגומות של מרד חזקיהו בסנחריב כשירושלים נותרה כסוכה בכרם (א', ח). ומכאן והלאה, לאורך כל חלקו הראשון של ספר ישעיהו, תלך ותיפרש התמונה המלאה, כיצד הגענו לאסון הזה - ההתדרדרות הרוחנית והמוסרית שהביאה למאורעות.

ראשון הפרקים שמנתחים את המפולת, נפתח דווקא בציור אופטימי, של אחרית הימים, של שלום ושלווה ולימוד תורה.

מיכה, בן דורו הבוגר של ישעיה, מנבא פרק זהה כמעט לחלוטין (מיכה ד', א-ד):

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם. וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר".

ורק הסיום שונה:

"כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" (שם, ה).

עינינו הרואות כי מדובר פה בקטע זהה, שמסקנתו משתנה על פי הדובר וההקשר שהוא נותן לדברים. ישעיהו איננו מסיים בפסוק שסיים בו מיכה, אבל בהחלט רומז אליו, ומשתמש באותן מילים מנחות:

"בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'" (ה).

המילים "לכו" וכן "ונלכה" הופיעו בקטע המשותף לשתי הנבואות - "וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה... וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו", וכן בפסוק הסיום של מיכה – "כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ... וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ". בכך הופך ישעיהו את הקערה על פיה, והנבואה הטובה והמנחמת מתגלה כנבואה הנוטעת אשליה. מכיוון שהיא לא תבוא מעצמה. לא ילכו העמים אלינו, ולא יהיה שלום עולמי, אם לא נלך אנו בשם ה'. אבל איך נלך בשם ה', אם מעשה ידינו הוא אלוהינו, ובכך אנו מעמידים את עצמנו ואת גאוותנו במרכז העולם?

והתמונה הרוגעת והמבטיחה, הופכת בבת אחת למהומת מנוסה ולמירוץ עכברים של התחבאות במערות ובנקרות צורים. כשאנו, הסוגדים לחפרפרות ועטלפים, הופכים בעצמנו לפליטי כוכים וחפירות, ואתי החפירה שלנו נהפכים עלינו חזרה, לחרב וכלי מלחמה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

בית ראשון ואחרית הימים

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.