מה עניין אוריה אצל זכריה?

"וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח', ב)

 

תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך…
פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם,
כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים.
התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א', נא) "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק! -
דכתיב (ישעיהו ח', ב): "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו"
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני,
אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה:
באוריה כתיב (מיכה ג', יב): "לכן בגללכם ציון שדה תחרש"
בזכריה כתיב (זכריה ח', ד): "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם"
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה,
עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!

בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.

 

Volver al capítulo

הפער בין ישעיהו לאחז

Volver al capítulo

בין הקדשת ישעיהו לנבואת מיכיהו בן ימלה

 

אם נבוא להשוות את חזון ישעיהו לחזונו של נביא אחר, עלינו לדמות אותו - לא לחזון יחזקאל - אלא לחזונו של מיכיהו בן ימלה, כפי שהוא מתואר בספר מלכים (מל"א כ"ב, יט-כב). שכן כמעט כל האמור בחזון מיכיהו אמור גם בחזון ישעיהו; אלא שלא כל האמור בחזון ישעיהו אמור גם בחזון מיכיהו.

הצד השוה שבשני הנביאים האלה, שהם ראו את ה' יושב על כיסאו, ומשרתיו עומדים ממעל לו. ישיבת ה' על כיסאו מבטאת את מלכות ה'; ועמידת המשרתים על ה' מבטאת את קבלת עול מלכות ה'. ושני הדברים האלה הם התנאי הקודם להשמעת דברי ה', משום כך הם נזכרים גם בחזון מיכיהו וגם בחזון ישעיהו. אך בחזון מיכיהו הם נזכרים רק בקצרה - כרקע לדברי ה' שאלמלא הם לא היה ה' משמיע דבר. משום כך נאמר שם רק ה' מלך, והוא יושב על כיסא מלכותו; וכל צבא השמים "עומד עליו" - מוכן ומזומן לקיים את דברו.

שונה הדבר בחזון ישעיהו. הואיל והיה זה רצון ה', שגם ישעיהו יצטרף אל השרפים, העומדים שם "ממעל לו", לא היה ישעיהו יכול לבוא לשם רק בשעת פתיחת הדיון; אלא היה עליו להיות שם עוד לפני כן, כאשר השרפים מתכוננים לשמוע את דבר ה'. באותה שעה השרפים נותנים דעתם למלכות ה' ומקבלים על עצמם את עול מלכותו; ושני הדברים האלה הם עיקר תוכנו של המעמד הזה. משום כך שני הדברים האלה מתוארים כאן בפרוטרוט. לא נאמר רק דרך כלל, שה' מלך ויושב על כיסא מלכותו; אלא נאמר, שה' יושב על כיסא רם ונישא - ושוליו מלאים את ההיכל. ולא נאמר רק דרך כלל, שהשרפים עומדים ממעל לו - כעבדים העומדים בשירות אדוניהם; אלא נאמר, שהם עומדים מול פני ה' באימה וביראה - מוכנים לעשות את רצונו. ונשמעת גם הקדושה, שהם נותנים בה ביטוי למלכות ה'. שכן היה על ישעיהו לראות, איך מתכוננים משרתי ה' לעשות ולשמוע את דברו; שהרי עתיד גם הוא להצטרף אליהם ולהיות כאחד מהם; ולפיכך גם הוא חייב להשתתף עמם בהכנות לדברי ה'. משום כך הכנות אלה מתוארות כאן כמעמד עצמאי, הקודם לדברי ה'.

והואיל ועתיד ישעיהו להצטרף אל המלאכים, והוא עצמו ילך אל העם בשליחות ה', היה זה מחובתו להשתתף במעמד זה של המלכת ה' על ברואיו; שכן רק מי שהמליך את ה' על עצמו תחילה זכאי להצטרף לבית דינו של ה' ולהיות שלוחו - כמותו.

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

עם טמא שפתיים?!

"וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי׃ וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ" (ישעיהו ו', ה-ו)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ב

תדע לך שבשעה שאמר ישעיה "כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיה ו')
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים
אבל לישראל אתה אומר בתוך עם טמא שפתים
שהם הקדימו עשיה לשמיעה ומיחדין את שמי פעמים בכל יום ואת קורא אותן עם טמא שפתים?! 
מה כתיב שם: ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה
מהו רצפה - רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני 

 

 

 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

עוצמתו של יצר הרע

"הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (ישעיהו ה', יח)

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א

אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא [=עכביש],
ולבסוף דומה כעבותות העגלה
,
שנאמר: "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". 


בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כב סימן ו

אמר רבי עקיבא: בתחלה דומה [-יצר הרע] לחוט של עכביש,
ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה,

הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה".

אמר ר' יצחק: בתחלה הוא נעשה אורח,
ואחר כך הוא נעשה בעל הבית,

הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]:
"ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו" (שמואל ב י"ב, ד) - הרי אורח,
"ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו" (שם) - הרי בעל הבית.

 

Volver al capítulo

בלי התחשבות

 

"הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב. כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה" (ח-י).

בצלו של משל הכרם המפורסם והחזק מסתתרת נבואה קטנה, נשכחת, "לא חשובה". נבואה שלא עוסקת בחטאים גדולים, לא בעזיבת ה', לא בעבודה זרה, ולמעשה כלל לא עוסקת בחטא, אלא בנורמות התנהגות מושחתות של עשירים שכל חטאם הוא חוסר היכולת לראות את האחר, את החלש, את העני.

מהו החטא של "מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם"? מה הם עשו שהנביא מאיים עליהם בגלות שתגרום לבתים שלהם להתרוקן ולשדות להפוך לשממה?

חטאם היה שהם קנו עוד בית ועוד בית, עוד שדה ועוד שדה. בכסף מלא, אבל בלי התחשבות, עד שלאנשים הפשוטים לא היה מקום. לא נשאר להם מקום לגור בו ושדה להתפרנס ממנו. הם נשארו עם כסף מזומן שקיבלו מהעשירים שקנו את קרקעותיהם ואת בתיהם, אבל בלי כבוד ובלי עתיד.

וכאשר העשירים גוזלים מהעניים את הכבוד ואת העתיד – העם כולו יוצא לגלות.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

זה יקרה כמו יציאת מצרים

 

שלושה רעיונות מצאנו בתיאור הגאולה, ושלושתם מקבילים לתיאור גאולת מצרים:

הרעיון הראשון: הגאולה תהיה לאלה שיישארו לאחר שה' יבחר את הראויים להיגאל - "ביום ההוא, יהיה צמח ה' לצבי... לפליטת ישראל, והיה הנשאר בציון, והנותר בירושלים, קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים" (ב-ד). 

הגאולה אינה מכוונת לכל, אלא לנשאר בציון, ולנותר בירושלים. תיאור הברירה מפורט בפרק ג', שם נאמר "מתיך בחרב יפולו, וגבורתך במלחמה" (ג', כה). ושוב חוזר הרעיון בפרקנו: "אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, ברוח משפט וברוח בער" (ד). פירוש: ה' ינקה את ירושלים מדמי נקיים שנשפכו בה, אבל יעשה זאת "ברוח משפט וברוח בער" - לא תהיה זו סליחה טוטאלית לכל חוטא, אלא סליחה שתבוא אחר משפט. 

הדברים מקבילים לתיאור יציאת מצרים. גם שם לא נגאלו כולם. אנו גם זוכרים את מדרש חז"ל כי רק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, וכי ארבע חמישיות מתו בימי החושך.

הרעיון השני שבנבואת הגאולה מתאר את הקשר המיוחד שיהיה בין ה' לישראל. בפרקנו מתואר קשר זה כך: "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן נוגה אשר להבה לילה, כי על כל כבוד חופה" (ה).

התיאור מקביל לתיאור הגאולה ממצרים: "ויסע מלאך הא-להים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם..." (שמות י"ד, יט). 
הענן המבדיל בין ישראל לאויביו, והאש המסמנת את הקשר שבין ישראל לאלוקיו הינם תיאורים שתחילתם בגאולת מצרים, והמשכם בגאולה העתידה.

וכך הרעיון השלישי: הסוכה המקיפה ומצילה. בפרקנו: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ו). 

זהו בדיוק התיאור של מצוות סוכה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מג).   

גאולת מצרים, משמשת רקע לנבואה, וכאילו אימות לה: הבטחתי לגאול אתכם ממצרים וקיימתי את הבטחתי, אף הבטחתי זאת, לגאולה עתידה, תתקיים: "והיה הנשאר בציון, והנותר בירושלים, קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים - בירושלים" (ג). 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ח'

פרקנו ממשיך את העיסוק בברית המדינית המתוכננת בין אחז למלך אשור בעקבות האיום של ממלכת ישראל וממלכת ארם על אחז מלך יהודה.

אות נוסף לאחז (א-ד)

ה' פונה לנביא ואומר לו לקחת גיליון (=פפירוס) ולכתוב עליו "למהר שלל חש בז", ולהחתים שני עדים על המסמך ההוא. לאחר מכן הנביאה (=אשת הנביא) ילדה בן, וה' ציווה את הנביא לקרוא לו בשם "מהר שלל חש בז" – מכיוון שעוד לפני שידע הילד לקרוא לאביו ולאמו, שומרון ודמשק המאיימות על אחז יפרעו.

פורענות או ביטולה (ה-טו)

ה' מוסיף לדבר אל הנביא: מכיוון שמאס העם ב"מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" (הכוונה היא למי הגיחון המייצגים את מלכות דוד), מכיוון שהעם כבר לא בוטח במלכות דוד וחושש מרצין ומפקח בן רמליהו, לכן ה' "ישטוף" את יהודה במים "הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים" – אשור תפרע ביהודה. אך המים יגיעו רק עד צוואר ולא ישמידו את יהודה לחלוטין, מכיוון שעדיין "עִמָּנוּ אֵל" (ואולי הכוונה למסע סנחריב). הפסקה מסתיימת בהכרזה לפיה עצות העמים מופרות ברגע ש"עִמָּנוּ אֵל".

יש לבטוח בה' (יא-טו)

כהמשך לפסקה הקודמת הנביא דורש לפחד ולירוא רק מה' ולא מאחרים. למי שישמע בעצת ה', ה' יהיה למקדש, למקום בטוח, ולמי שלא, ה' יהיה "וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל" (יד).

יש לדרוש רק "בתורה ובתעודה" (טז-כג)

הנביא ממשיך להוכיח את העם על "הליכה בשדות אחרים" ומזכיר כי הדרישה באובות, ידעונים וכדו' היא הבל מוחלט. האפשרות היחידה לדרוש במשהו היא בתורה ובתעודה, בדברי התורה והנביאים, ומי שעושה אחרת "אֵין־לוֹ שָׁחַר" (כ).

תיאור החורבן בממלכת ישראל (כא-כג)

בסוף הפרק בא תיאור פורענות קשה, הכולל רעב וקושי הישרדותי. הנביא מזכיר את זבולון ונפתלי וכנראה שהכוונה היא לתיאור חורבן ממלכת ישראל, כחלק מהמגמה הכללית של דברי הנביא להבהיר שהממלכה השכנה תיפול – ואין לירא ממנה.

Volver al capítulo

שכר לאברהם על הכנסת האורחים

"אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר... וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו ד', ד-ו)

 

(לקח טוב) פסיקתא זוטרתא בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ד

ר' אלעזר בשם ר' סימאי: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם...

אתה אמרת "ורחצו רגליכם" (בראשית י"ח, ד), חייך שאני פורע לבניך, במדבר, בארץ, ולעתיד לבא:

במדבר - "וארחצך במים" (יחזקאל ט"ז, ט),
בארץ - "רחצו הזכו" (ישעיה א', טז),
לעתיד - "אם רחץ ה'" (ישעיה ד', ד).

אתה אמרת "והשענו תחת העץ" (בראשית י"ח, ד), חייך שאני פורע לבניך, במדבר, בארץ, ולעתיד:

במדבר - "פרש ענן למסך" (תהלים ק"ה, לט),
בארץ - "בסוכות תשבו" (ויקרא כ"ג, מב),
לעתיד - "וסוכה תהיה לצל יומם" (ישעיה ד', ו).

 

 

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ז'

הנבואה הראשונה לאחז (א-ח)

הפסוק הראשון בפרק מציין את הרקע ההיסטורי של הנבואה, שמתואר במלכים ב ט"ז, ו-יח, שם מסופר על האיום של פקח בן רמליהו מלך ישראל ורצין מלך ארם על אחז מלך יהודה. אחז, שכנראה חשש מהאיום הזה, פנה לתגלת פלאסר מלך אשור וביקש ממנו לשתף פעולה ולפגוע בארם ובממלכת ישראל תמורת כסף וזהב מאוצרות המקדש.

ה' פונה לישעיהו ומבקש ממנו להיפגש עם אחז ולומר לו "הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל־תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל־יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה" (ד). הנביא פורס בפני אחז את המהלך הפוליטי של פקח ורצין: לפרוץ לירושלים, להוריד את אחז מהמלוכה ולהמליך אדם אחר. ה' מכריז הכרזה שבהמשך תהפוך לביטוי שגור על לשוננו: "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה" (ז).

נבואה נוספת לאחז (י-יז)

הפסקה הקודמת הסתיימה ברמיזה שאחז לא מאמין לדברי הנביא, וכעת ישעיהו פונה שוב לאחז והפעם הוא שואל אותו אם הוא מעוניין באות שהנבואה תתגשם והאיום יוסר מעליו. אחז נמנע מלנסות את ה', אך הנביא בכל זאת מציג בפניו אות: ה"עלמה" (ייתכן שהיא אשת ישעיהו, וייתכן שהיא אישה צעירה אקראית) תלד בן, ששמו הוא עמנואל, ועוד לפני שהוא ידע לבחור בטוב וברע – האיום יוסר מעליך.

"ביום ההוא" – עליית אשור (יח-כה)

לאחר שתי הנבואות לאחז, הנביא מתאר בפסקות קצרות המתחילות במילים "והיה ביום ההוא" מה יקרה ביום עלייתה של אשור על הארץ. הנביא מתאר חורבן קשה וטוטאלי, בעיקר של החקלאות והטבע בארץ. ניתן להתלבט לאיזה אירוע היסטורי הנביא מכוון. ייתכן שהכוונה היא לחורבן ממלכת ישראל (שעוד לא התרחשה בימי אחז). לפי זה הנביא מעודד את אחז לא לעשות דבר עם האיום מממלכת ישראל ומממלכת ארם, מכיוון שגם כך ממלכת ישראל תחרב. אפשרות אחרת היא שהנביא מכוון לחורבן יהודה. לפי זה הנביא מעודד את אחז לא להצטרף למלך אשור, מכיוון שבסופו של דבר, אשור יפגעו גם בו.

Volver al capítulo

Pages

x