עולם של אינטרסים

 

בעולם של אינטרסים קשה מאוד להתבטא בכנות, חושדים בך שמא אתה מנסה להשיג דבר עבורך וגרוע יותר - מנסים לגרום לך להשיג דבר עבור אחרים. ירמיה חי בעולם של אינטרסים - מצרים וכשדים, בבל ואשור - כולם מנסים לכבוש ולנצח. גם בתוככי ממלכת יהודה וישראל מאבקי הכוח לא פוסקים, מלכים נלחמים זה בזה, שרים ויועצים נאבקים אחד בשני וגם מקומם של הנביאים לא נפקד - נביאי השקר והבעל מתנגחים בפומבי בנביאי ה' האמיתיים.

זה יכול להיות ההסבר ליחס המתהפך כלפי ירמיה בסמיכות פסוקים קרובה כל כך. בתחילה, ירמיה מואשם בבגידה ושותפות עם הכשדים הכובשים את הארץ. הַאֲשָׁמָה שעולה לו במאסר קשה ומבודד, שמלווה באלימות קשה מצד שרי הממלכה. כל זה לא מפריע לראש הממלכה להתייעץ בירמיה, לשמוע מה ה' אומר ולנצל את יכולותיו הנבואיות. בלי בושה, בלי תחושת אי נעימות, ללא התנצלות.

יתכן, שהיו לו לצדקיה אילוצים. יכול להיות שההסכמים הקואליציוניים הכריחו אותו להשאיר את ירמיה במאסר. יתכן, שירמיה עצמו ידע מהם ולכן לא ביקש להשתחרר מהכלא אלא רק לשפר את תנאי המאסר. אבל, למרות הכול ובכל זאת, קשה להתעלם מהשימוש הציני שנעשה בירמיה כיועץ אסטרטגי פנימי בשעה שכל נביא שקר יכול להטיח בו את אשמת הבגידה.

למעשה, ירמיה זוכה ליחס שאליו זכה המקדש ואפילו אלוקים בכבודו ובעצמו - אמצעי להשגת אינטרסים ומימוש רווחים. פונים אליו כשצריך, עצה או תועלת גשמית, אבל אין שום נקיפות מצפון כששומעים שמצבו אנוש והוא מושלך בביזיון.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

כמה איסורים יש בעשרת הדברות?

 

בני ישראל יוצאים ממצרים ומגיעים למעמד קבלת התורה, מעמד הר סיני. במעמד זה נאמרים לבני ישראל עשרת הדיברות, שמהווים את הבסיס לקבלת התורה כולה. האם אמנם נאמרו עשר דיברות?

בשלושה מקומות בתורה אכן מוזכר המספר עשר: "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים" (שמות ל"ד, כח); "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים..." (דברים ד', יג); "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים" (דברים י', ד).

אולם, כמה לאוים (כמה איסורים) יש בעשרת הדברים? מסתבר שבלוח הראשון, בו נכתבו הדיברות שבין אדם למקום. ישנם ששה לאוים: 1. לא יהיה לך אלהים אחרים; 2. לא תעשה לך פסל וכל תמונה; 3. לא תשתחווה להם; 4. ולא תעבדם; 5. לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא; 6. לא תעשה כל מלאכה.

ובלוח של בין אדם לחברו יש שישה נוספים: 1. לא תרצח; 2. לא תנאף; 3. לא תגנוב; 4. לא תענה ברעך עד שקר; 5. לא תחמוד בית רעך; 6. לא תחמוד אשת רעך.

לפי זה, יתכן שהיו 12 איסורים המחולקים לשתי קבוצות של 6.

המספר 12 מופיע בתורה במבנה שמחולק לשש מול שש, גם במקומות נוספים: לחם הפנים - שתים עשרה החלות שהיו מונחות על השולחן במשכן; שתים עשרה אבני החושן - אותם נשא על בגדיו הכהן הגדול, שישה שישה משמותם של השבטים; ובעוד מספר מקומות...

אמנם נאמרו עשר דיברות, אולם מקופלים בהם 12 לאוין. 

כל זה בתנאי שנחשיב את הפסוקים "לא תחמוד" שמוזכרים פעמיים, כשני מאמרים נפרדים. ואכן, בספרי התורה המסורת העיקרית היא, שיש בין שתי הפעמים שמוזכר "לא תחמוד" פרשה סתומה. בספרי תורה אלו לא תופיע פרשה סתומה במכת צפרדעים. ראו בתמונה פרשה סתומה בין שתי ה"לא תחמוד":

אבל גם כאן אנו מוצאים מסורת נוספת, ללא פרשה סתומה אלא כרצף אחד:

ומצאנו גם תיקונים שעשו המגיהים שטרחו לתקן את ספר התורה לפי המסורת שהיתה ידועה להם, זו המבוססת על כתר ארם צובא.

באדיבות מכון אות

Volver al capítulo

בור ירמיהו ובולות שרי המלך

Volver al capítulo

הדבר שזעזע את יהויקים

Volver al capítulo

בית הבולות

Volver al capítulo

גדולתו של ירמיהו

 

ירמיהו מכתיב לעוזרו את הנבואה שיקריא בפני העם. המלך, אף הוא, שומע את הדברים ושורף את המגילה, אבל ירמיהו אינו נכנע ובצו ה' חוזר וכותב את המגילה, ואף מוסיף עליה (לב). 

מדוע זכה ירמיהו לנבואה כפולה? בתשובתם לשאלה זו, משווים חכמים את ירמיהו לשני נביאים: אליהו ויונה – שגם הם התעמתו עם קהלם:

נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם:
אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן.
ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן.
ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב.
ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר: "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת" (איכה ג', מב)
לכך נכפלה נבואתו שנאמר: "ועוד נוסף עליהם דברים" (ירמיה ל"ו, לב).
אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר: "קנא קנאתי ליי' אלהי צבאות" וגו' (מלכים א י"ט, י)
ומה נאמר שם? "ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט... תמשח לנביא תחתיך" (שם, טו-טז)
שאין תלמוד לומר 'לנביא תחתיך' אלא שאי איפשי (=איני יכול) בנבואתך.
יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב (שנאמר: "ויקם יונה לברוח" וגו'; יונה א', ג)
מה כתיב? "ויהי דבר יי' אל יונה שנית לאמר" (שם ג', א) שנית נדבר עמו לא שלישית (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא פרשה א).

שלושת הנביאים הם מודלים של התנהגות. ירמיהו, שלא העלים את החטא אבל דרש סליחה מהאל, זכה שנבואתו נכפלה ונוספה על הקיים. אליהו, שמחה על החטא אך לא היה מוכן לעמוד מאחורי העם החוטא, נענש ונבואתו נפסקה. ואילו יונה, שמנסה להצדיק את עמו ולכן לא מוכן להתנבא על עם אחר, גם נבואתו נפסקת.

המדרש בדרכו מציג את גדולתו של ירמיה – מוכיח את העם אבל יודע גם לדרוש את סליחתו של האל. ולכן נבואתו נמשכת ונכפלת.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

תקציר ירמיהו פרק כ"ה

נבואת פורענות (א-יד)

נבואה זו נפתחת בתאריך היסטורי ברור: השנה הרביעית למלכות יהויקים. בשנה זו הביסו הבבלים את האשורים בקרב כרכמיש (קרב שנערך כארבע שנים) ובכך הפכו לאימפריה הגדולה ביותר באזור, שעתידה לשלוט על המזרח התיכון בשנים הקרובות.

ה' מתאר כיצד "מִן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה... הָיָה דְבַר־ה' אֵלָי וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם" (ג). מכיוון שהעם לא שמע לדברי הנביא, תבוא עליהם הפורענות על ידי בבל: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת־כָּל־מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם־ה' וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל־יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם" (ט). הנביא מבהיר שאחרי שהבבלים יסיימו את תפקידם לפרוע בישראל, ה' יפרע בהם: "וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל־מֶלֶךְ־בָּבֶל... וְהֵבֵאתִי עַל־הָאָרֶץ הַהִיא אֶת־כָּל־דְּבָרַי אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ" (יב-יג).

נבואה לגויים – כוס היין החמה (טו-לח)

ה' מבקש מהנביא לקחת את "כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה" ולהשקות בה את כל הגויים. כוס היין היא סמל לפורענות. כפי שעולה מהנבואה עצמה, הפורענות תבוא כאשר הגויים "ישתו" מהיין, ו"ישתכרו": "שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם" (כז). בנבואה זו הנביא מזכיר ארצות רבות שיצטרכו "לשתות" מכוס היין (יח-כו).

Volver al capítulo

תקציר ירמיהו פרק כ"ד

מראה התאנים הטובות והרעות (א-ג)

לאחר גלות יהויכין, בה גלו ראשי העם והשכבה העשירה שבירושלים, ה' מציג לירמיהו מראה "שְׁנֵי דּוּדָאֵי (=סלי) תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה'". סל אחד מכיל תאנים טובות ואילו הסל השני מכיל תאנים רעות. 

הסבר המראה (ד-י)

ה' מסביר לירמיהו את המראה: "כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן־אַכִּיר אֶת־גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה... וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי־כֹה אָמַר ה' כֵּן אֶתֵּן אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". בניגוד למצופה, ה' מבטיח שדווקא אלו שגלו לבבל בגלות יהויכין, יזכו לעתיד טוב ואילו הנשארים בירושלים, ובראשם צדקיהו, עתידים לחורבן ולפורענות. ה' מבטיח שהגולים לא רק יזכו לעתיד טוב אלא שהוא ישיב אותם לארץ "וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ" (ו).

Volver al capítulo

תקציר ירמיהו פרק כ"ג

נבואה על הרועים (א-ח)

הנביא מקונן על הרועים (=המנהיגים) של העם שמדרדרים את העם "אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת־צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת־רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם־ה'" (ב). לאחר שהמנהיגים יקבלו את ענשם, ה' יקבץ את שארית ישראל מהגלות, ויתן להם מנהיגים חדשים, שפועלים בצדק ובמשפט: "וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ה).

קובץ נבואות לנביאים (ט-לב)

בפסקה ארוכה זו יש כמה נבואות שהנושא המשותף לכולן הוא נביאי שקר. ה' מחמיר בדינם של נביאי השקר וטוען שהם גרועים יותר מנביאים שמנבאים בשם אלהים אחרים: "וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל. וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים" (יג-יד). ה' מזהיר את העם מלשמוע לדברי נביאי השקר שטוענים ש"לֹא־תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה" (יז). ה' יעניש את נביאי השקר, אלו ש"מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ", אלו "הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם" ואת "נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם־ה' וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם"

משא ה' (לג-מ)

בפסקה זו מובאת אזהרה לעם לא לשאול על "מַּשָּׂא ה'", אלא רק לשאול "מֶה־עָנָה ה' וּמַה־דִּבֶּר ה'" (לה). כנראה שהעם זלזל בדבריו של הנביא וקרא להם "משא". הנביא טוען שה' יעניש את מי שישאל או ידבר על משא ה', ויזלזל בו "וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת־הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי" (לט). 

Volver al capítulo

תקציר ירמיהו פרק כ"ב

פרק זה כולל קובץ נבואות על מלכי יהודה ומשולבות בו גם נבואת פורענות ונבואת תוכחה לירושלים ולתושביה.

דרישה לצדק ומשפט (א-ה)

הנביא פונה בפסקה הראשונה לכל מלכי יהודה: "הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה" בדרישה לעשות משפט וצדקה "עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל־תֹּנוּ אַל־תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ג). הנביא מזהיר שאם "לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־ה' כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה" (ה).

נבואת פורענות (ו-ט)

פסקה זו כוללת בעיקר תיאור פורענות: "וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל־הָאֵשׁ" (ז). הנביא מתאר כיצד לאחר החורבן הגויים יעברו בירושלים ויתהו "עַל־מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת" (ח) והתשובה היא "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם" (ט).

נבואה על "שלום בן יאשיהו" (י-יב)

בפסקה זו יש נבואה על שלום בן יאשיהו. מהידוע לנו מספר מלכים, לא היה מלך בשם "שלום". בספר דברי הימים נזכר ששלום היה בנו של יאשיהו: "וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם" (דברי הימים א ג', טו). ברשימה זו לא נזכר יהואחז, שמלך לאחר מות אביו. לפי הנבואה כאן ששלום מלך "תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו" מסתבר ששלום הוא יהואחז. ייתכן ששמו השתנה כשעלה לכס המלוכה כפי שקרה ליהויקים (שנקרא אליקים) ולצדקיהו (שנקרא מתניה). בנבואה זו מתואר ששלום גלה ובמקום הגלות שלו ימות. בספר מלכים מובא שפרעה נכה הגלה אותו למצרים ושם מת (מל"ב כ"ג, לד).

נבואה על יהויקים (יג-יט)

הנבואה על יהויקים היא מעין קינה שנפתחת ב"הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט" (יג). יהויקים מואשם בשחיתות שלטונית, בניגוד לאביו שפעל בצדק ובמשפט "כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ" (טו). הנביא מנבא עתיד רע ליהויקים. כשהוא ימות, אף לא אחד יספוד לו, כך שקבורתו תהיה: "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (יט)

נבואה על ירושלים ומצבה (כ-כג)

בפסקה זו ירושלים מתוארת במצב קשה. הנביא מתאר כיצד ירושלים לא שמעה עד עכשיו לדבר ה' ולכן כעת "כָּל־רֹעַיִךְ תִּרְעֶה־רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ" (כב). הנביא מבקש מירושלים לא להיות מופתעת בעת הפורענות, שהרי היא הגיעה בעקבות מעשיה.

נבואות על יהויכין (כד-ל)

פסקה זו כוללת שתי נבואות על יהויכין. בפסקה הראשונה (כד-כז) מובא שיהויכין יגלה לבבל, ושם הוא ימות. בפסקה השנייה (כח-ל) הנביא אף מוסיף שיהויכין יהיה "עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה" (ל).

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.