באדיבות אתר 929
תקציר ירמיהו פרק ל'
הפרקים הקרובים (ל'-ל"ג) כוללים אוסף נבואות גאולה.
פתיחה (א-ג)
ה' מצווה את ירמיהו לכתוב את הדברים "אֶל־סֵפֶר", מכיוון שמדובר באוסף של נבואות גאולה "וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ" (ג).
המצב הקשה של ירושלים והגאולה (ד-יא)
אמנם ירושלים מתוארת כאחוזת פחד "מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן" (ו), אך הנביא מודיע שה' יושיע את ישראל "אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא־יַעַבְדוּ־בוֹ עוֹד זָרִים" (ח). הנביא מעודד את ישראל "אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־ה' וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק... כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם" (יא).
ה' ישמע לשוועת ישראל (יב-יז)
העם נמצאים במצב קשה "אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ. אֵין־דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ" (יב-יג). בניגוד למאהבים של ירושלים שעזבו אותה, ה' לא עוזב את ירושלים: הוא ישמע לתפילותיה ויושיע אותה: "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם־ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (יז).
המציאות בגאולה (יח-כה)
הנביא מתאר כיצד ירושלים תבנה מחדש "וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (יח), והעיר תהיה מלאה "וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ" (יט). בנוסף למצב הטוב של העיר, גם הקשר בין ה' וישראל ישתקם: "וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (כב). במקביל לכך ה' יפרע ברשעים ובחוטאים, ולא יביא עליהם את הגאולה: "הִנֵּה סַעֲרַת ה' חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף־ה' עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ" (כג-כד).
תקציר ירמיהו פרק כ"ט
נבואה חיובית לגולים לבבל, נבואת חורבן לשארית שבירושלים (א-כ)
ירמיהו שולח ספר אל הגולים בבלה, כחלק מגלות יהויכין ומעודד אותם: "בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת־פִּרְיָן" (ד). הנביא מודיע לעם הגולה שלא יתייאשו מכך שהם בגלות, אלא ימשיכו לחיות את חייהם, מכיוון שבעתיד הלא רחוק, ה' יושיע ויגאל את הגולים: "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת־דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה" (י).
בניגוד לנבואה החיובית שלה זוכים גולי בבל, לשארית שבירושלים הנביא מנבא רעות: "הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ" (יז). כמו בנבואת התאנים שבפרק כ"ד, גם כאן הנביא חוזר על החורבן שעתיד לבוא על הנשארים בירושלים בגלל חטאיהם.
מאחר שבנבואה המרכזית, ירמיהו מזכיר שאין לשמוע לנביאי השקר מובאות כאן שתי נבואות על נביאי שקר שלא מוכרים ממקומות אחרים.
נבואה על אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה (כא-כג)
ה' מבשר לנביא שהוא יתן את נביאי השקר: אחאב וצדקיהו ביד מלך בבל "וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר־קָלָם מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ" (כב), ומסביר מדוע: "יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת־נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם" (כג).
נבואה על שמעיהו הנחלמי (כד-לב)
הנביא צריך להשמיע בפני שמעיהו את הנבואה הבאה: "כֹּה אָמַר ה' אֶל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל־שָׁקֶר. לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' הִנְנִי פֹקֵד עַל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל־זַרְעוֹ לֹא־יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ־הָעָם הַזֶּה וְלֹא־יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְעַמִּי נְאֻם־ה' כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־ה'" (לא-לב)
תקציר ירמיהו פרק כ"ח
פרקנו עוסק בסיפור התמודדותו של ירמיהו עם חנניה בן עזור, נביא השקר.
"נבואת" חנניה בן עזור (א-ד)
בשנה הרביעית למלכות צדקיהו, עמד חנניה בן עזור לפני כל העם וניבא בשם ה': "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת־כָּל־כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. ד וְאֶת־יְכָנְיָה בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־כָּל־גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם־ה' כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל" (ב-ד).
תגובת ירמיהו לנבואת חנניה (ה-יא)
ירמיהו שמע את נבואת חנניה ואמר לו: "אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה' יָקֵם ה' אֶת־דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית־ה' וְכָל־הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ו), אבל ירמיהו מעיר שדברי נביא יאומתו רק לאחר שהם יתגשמו. כך ירמיהו מטיל את החשד שחנניה בן עזור הוא נביא שקר. חנניה בתגובה שובר את המטה שמעל ירמיהו ואומר "כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל־הַגּוֹיִם" (יא).
דבר ה' לירמיהו וגורל חנניה בן עזור (יב-יז)
ה' נגלה לירמיהו ואומר לו "עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל־צַוַּאר כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ וְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ" (יד). כלומר נבואת חנניה הייתה נבואת שקר. ירמיהו ניגש לחנניה ומטיח בו את האשמה "שְׁמַע־נָא חֲנַנְיָה לֹא־שְׁלָחֲךָ ה' וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת־הָעָם הַזֶּה עַל־שָׁקֶר" (טו), וגוזר עליו עונש מוות, ואכן באותה שנה מת חנניה "וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (יז).
תקציר ירמיהו פרק כ"ז
נבואה לגויים על שעבוד לבבל (א-ח)
ה' מצווה את הנביא לשים על צווארו "מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת", שהם מייצגים את השעבוד לבבל. ירמיהו צריך לשלוח למלכי האזור דרך שליחים שבאים לירושלים ולומר להם שה' שולח את מלך בבל על כל הארצות האלה, ועליהם להיכנע לבבל. העם שלא יכנע לבבל – יפרע "בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל־הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם־ה' עַד־תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ" (ח).
נבואה לעם ישראל על עליית בבל (ט-כב)
הנביא פונה לעם ישראל בדרישה לא לשמוע אל נביאי השקר שאומרים לא לעבוד את מלך בבל. הנביא מבהיר שמי שיכנע לבבל "וְהִנַּחְתִּיו עַל־אַדְמָתוֹ נְאֻם־ה' וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ" (יא). הנביא ממשיך להפציר לא לשמוע לנביאי השקר שטוענים שכלי ה' (שהוגלו בגלות יהויכין) עומדים לחזור לירושלים, והגאולה מתקרבת. ירמיהו מכריז "כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בֵּית ה' וּבֵית מֶלֶךְ־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם־ה' וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה" (כא-כב).
תקציר ירמיהו פרק כ"ו
נבואת ירמיהו על חורבן המקדש (א-ו)
ה' מצווה את ירמיהו לעמוד בחצר בית ה' ולדבר בפני כל העם. הנביא קורא לעם לשוב בתשובה ולתקן את מעשיהם, כי אחרת " וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵ הָאָרֶץ" (ו). נבואה זו נאמרת "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (א)
משפט ירמיהו: תגובת השומעים, תגובת ירמיהו ופסק הדין (ז-טז)
הכהנים, הנביאים והעם שומעים את הדברים וזועמים "מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם־ה' לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב?" (ט). שרי יהודה, השופטים, שומעים את הדברים ומקיימים משפט. הכהנים והנביאים טוענים שירמיהו צריך למות, מכיוון שהוא ניבא חורבן על ירושלים והמקדש. ירמיהו להגנתו טוען שה' שלח אותו לומר את הדברים האלה. שרי יהודה פוסקים שלירמיהו אין דין מוות, מכיוון שהוא דיבר בשם ה'.
שני תקדימים: מיכה המורשתי ואוריהו בן שמעיהו (יז-כד)
לאחר פסק הדין קמים אנשים מזקני הארץ ומזכירים שני תקדימים דומים למקרה של ירמיהו: מיכה, שפעל בימי חזקיהו, ניבא על חורבן המקדש. בעקבות הנבואה חזקיהו והעם חזרו בתשובה, תקנו את מעשיהם וה' לא הגשים את נבואת הפורענות. מהמקרה של מיכה ניתן ללמוד שירמיהו זכאי. לעומת זאת מתקדים אחר ניתן ללמוד את ההיפך. אוריהו בן שמעיהו, שפעל בימי יהויקים, גם כן ניבא על חורבן המקדש. יהויקים רדף אחריו, ולכן הוא ברח למצרים. יהויקים שלח שליחים למצרים והם הרגו את אוריהו. ממקרה אוריהו ניתן ללמוד שלירמיהו מגיע גזר דין מוות.
בסופו של דבר ירמיהו לא מת: "אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת־יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ" (כד).
מדוע נטש ירמיהו את הגולים?
הגנרל הבבלי, רב הטבחים, מאפשר לירמיהו לבחור - לרדת לבבל או להישאר בישראל - "אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל - בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ, וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל, חֲדָל, רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ" (ד).
ירמיהו מתלבט ובסוף הוא בוחר להישאר בארץ. ההחלטה נראית קצת תמוהה. האם לא ראוי היה שהנביא יצטרף אל עמו, שיהיה שותף לגורל הקשה של העם היוצא לארץ ניכר?
נראה שהקושי הזה הוא שגורם למדרש לספר לנו על שיחה שמתרחשת בין א-לוהים לבין ירמיהו. שיחה שהופכת את התמונה על פיה:
אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה: או אתה יורד עמם לבבל ואני נמצא כאן, או אתה כאן ואני ארד עמהם.
אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, אם אני יורד, מה אני מועיל להם? אלא יירד בוראם עמהם, שהוא מועיל להם.
(פסיקתא דרב כהנא, פסקא יג, תורגם מארמית)
המדרש מייצר משוואה - או ירמיהו בישראל וא-לוהים בבבל, או א-לוהים בישראל וירמיהו בבבל. המשוואה הזו הופכת את מערכת השיקולים של ירמיהו. כעת החלטה לרדת לבבל פירושה לגרום לא-לוהים להישאר בישראל, ולהיפך.
הקו שמוביל את המדרש נראה ברור. לא ייתכן שירמיהו יותיר את העם בלי ליווי רוחני. ההסבר היחידי לכך שירמיהו 'נטש' את העם, הוא שירמיהו הותיר את העם בידיים אחרות - בידי האל בעצמו.
בדרכו, המדרש גם מחדד את מעמדו המיוחד של ירמיהו - א-לוהים והוא נמצאים יחדיו באותה משוואה. הנביא שדברי א-לוהים נצרבו בפיו, עובד במעין שיתוף פעולה עם א-לוהים. האחד יישאר בישראל, והשני יירד לבבל.
את אותה שותפות בין ירמיהו לא-לוהים מבטא המדרש גם בהמשך. ירמיהו בראשית הפרק מתואר כך ש"והוא אָסוּר בָּאזִקִּים" (א) - "מהו והוא? אמר ר' אחא כביכול הוא והוא". ירמיהו וא-לוהים נתונים יחדיו באזיקים. ירמיהו והוא.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929
מגילת דברי ירמיהו
"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה" (א).
גורלם של כלי המקדש שנלקחו לבבל המשיך להעסיק יהודים גם בימי בית שני ומסורות שונות בעניין התפתחו במהלך התקופה. בחיבור בשם 'דברי ירמיהו' (Apocryphon of Jeremiah C) שהתגלה במערות קומראן מופיעה התייחסות לעניין.
ירמיהו ג 4Q385a, קטע 18 עמודה א':
(-- ויצא) ירמיה הנביא מלפני יהוה
(וילך עם ה)שבאים אשר נשבו מארץ ירושלים ויבאו
(לרבלה אל) מלך בבל ( ) בהכות נבוזרדן רב הטבחים
(--)עים ויקח אׄת כלי בית אלהים את הכהנים
(החרים) ובני ישראל ויביאם בבל. וילך ירמיה הנביא
(עמהם עד) הנהר. ויצום את אשר יעשו בארץ שביא(ם).
(וישמעו) בקול ירמיה לדברים אשר צוהו אלהים
(לעשות) וׄשמרו את ברית אלהי אבותיהם בארץׄ
(בבל. ולא יעשו) כאשר עשו הם ומלכיהם כהניהם
(ושריהם --) (וי)חלל(ו ש)ם אלהים ל(טמא).
החיבור הוא שִׁכְתּוּב של ספר ירמיהו, יש בו סידור שונה של הסיפור, הוספה של פרטים חדשים והשמטה של פרטים אחרים. הקטע של המגילה מבוסס חלקית על ירמיהו מ' פס' א שם מסופר שירמיהו הלך חלק מהדרך ביחד עם השבויים שיצאו לגלות. בחיבור שנמצא בקומראן נוספו הפרטים שהוא ליווה אותם עד "הנהר", ושבמהלך הליווי הוא גם העביר לגולים את הציוויים של ה' לגבי צורת ההתנהלות שלהם בגלות בבבל.
בקטע משולבים פרטים המופיעים בתיאורים השונים של חורבן בית ראשון והיציאה לגלות בבל. הסופר משווה את מעמדם של כלי המקדש למעמדם של הכוהנים והעם היוצאים לגלות. יש כאן אולי רמיזה לנבואה שבירמיהו כ"ז, פס' כב שם מובטח שה' יחזיר את כלי המקדש לירושלים, בדיוק כפי שמובטח שגם העם יחזור מהגלות.
באדיבות אתר 929