לעילוי נשמת של החייל אילן משה כהן ז"ל En recuerdo de Ilan Moshe Cohen z"l
Donar Mapa bíblico
Es

החורבן בשלוש גרסאות

 

3 גרסאות לתיאור החורבן בתנ"ך:

הגרסה המקוטעת בסוף מלכים ב כ"ה, הנקראת כספר פצוע;

הגרסה המלאה בסוף ירמיהו, בפרק נ"ב, מחוץ לדברי ירמיהו (המסתיימים בסוף נ"א);

הגרסה בירמיהו ל"ט המתארת בעיקר גורלות אנשים, והיא חלק מהמגילה הסיפורית האחרונה בחיי ירמיהו (ל"ז עד מ"ה), שמקומה ללא ספק כהמשך רציף לספר מלכים;

גורלו של צדקיהו מופיע בכל הגרסאות, אך בפרקנו בהשלמת פרטים – כאשר ראה את שרי בבל יושבים כמנצחים "בשער התָוֶך" (בצפון העיר; ג-ד) ברח בלילה עם לוחמיו "בשער בין החֹמֹתים" (בדרום העיר, אחרי בריכת השילוח), נתפס בערבות יריחו, הובל למשפט לפני נבוכדרצר ברִבלה, והמראה האחרון שראו עיניו היה שחיטת בניו יחד עם אצולת יהודה. המלך שנגרר לעיוורון המרד, הוגלה עיוור בבלה.

המודיעין הבבלי ידע בדיוק מה אמר ירמיהו בירושלִַם מאז שנבוכדרצר עלה למלכות בבל, ואיזה מחיר אישי שילם, ולכן ניתנה פקודה מפורשת (יא-יד) לשמור על ירמיהו אישית, ולהפקיד אותו (לפי רצונו) עם גדליה בן אחיקם, המושל מטעם הבבלים על היהודים הנותרים.  

וה' ציווה לירמיהו נבואת הצלה וחיים "לעבד מלך הכושי" (טז-יח) על הצלת הנביא ממוות בבור הטיט.

מה אין בפרק הזה? גם כשמתוארת שריפת בית המלך והריסת חומות ירושלִַם (בפסוק אחד; ח – השוו נ"ב, יג-יד) – בית ה' לא נזכר, וכל התיאור של כלי הנחושת, הכסף והזהב, שנלקחו בבלה (נ"ב, יז-כג) הושמט כאן לגמרי.

אולי כרוצה לומר – המקום הקדוש ביותר בו נשא ירמיהו את נבואותיו הקשות על חורבן הבית, ובו הועמד למשפט וגם ספג עינויים "על המַהפֶּכֶת" (כ', ב-ג), לא ראוי עוד להזכירו, ואף לא לתאר את אוצרותיו שנלקחו בבלה. 


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

השארית היא התקווה

Volver al capítulo

פרק עצוב

 

השרים והפקידים המשיכו להתעלל בנביא (כמו בימי יהויקים), ודרשו להוציאו להורג, כמי שהורס את מורל החיילים הלוחמים על הצלת ירושלִַם (כי הוא דרש בשם ה', להיכנע); המלך צדקיהו הפקיר את הנביא לידי השרים, "כי אין המלך יוּכַל אֶתכֶם דבר" (ה); ירמיהו הושלך לבור הטיט לטביעה איטית ואכזרית (ו), אך ניצל בזכות "עבד מלך הכושי" (ז-יג), במבצע חילוץ יוצא דופן;

המלך צדקיהו שלח לקחת את ירמיהו לאחד המבואות בבית ה' בסֵתֶר, להתייעצות חירום אחרונה, והפציר בו "אל תְכַחֵד ממני דבר" (יד); הנביא אמר למלך שאין טעם לענות, כי התשובה (=להיכנע!) תביא עליו (שוב) דין מוות, וממילא המלך לא ישמע בקולו (טו); המלך נשבע בשם ה' "אשר עשה לנו את הנפש הזאת" (טז), ש(הפעם) הנביא לא יוסגר למוות;

ירמיהו אמר שההצלה היחידה לצדקיהו ולירושלִַם היא כניעה מוחלטת ללא תנאי; המלך פחד מהתעללות בו אם ייכנע, והנביא הבטיח לו שלא יתעללו בו (יז-כ); המלך הזהיר את הנביא שלא יגלה לאיש מה דובר ביניהם, וכאשר יבואו השרים (כמו שקרה) ויחקרו את הנביא, יספר להם רק על בקשתו לשיפור תנאי כליאתו (כד-כז);

המלך החלוש צדקיהו רצה לעשות טוב, אך נגרר למרד על ידי השרים הקנאים; הוא לא יכל לשמוע לנביא, וגם ניסה להסתיר את פגישותיו עמו; מדהים לגלות, אחרי כל נבואות החורבן, שהיה פתח הצלה אחד ויחיד למנוע את החורבן. לא בתפילות ולא בניסים – רק על ידי כניעה מוחלטת.

האם אני (כיהודי-ישראלי) הייתי מסוגל לכך? מעולם לא בכיתי בקריאת 'איכה' – בפרק הזה אינני יכול שלא לבכות.  


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הצילו! טובע!

Volver al capítulo

Redemption: Return, Rebuilding and a New Covenant

In three prophecies in the unit of prophecies of consolation, Yirmiyahu foresees the changes that will take place at the time of the redemption.

The first prophecy deals with Israel being replanted in their land and the new relationship between the actions of the fathers vs. the consequences to the sons.

The second prophecy deals with a new covenant and its consequences. The difference between the old covenant and the new one relates not to the contents or to the addressee, but to the manner in which it will be made and its consequences.

The prophet contrasts the old covenant that was broken by the people and the new covenant that apparently will not be broken because it will be engraved on the hearts of the people. One of the general motifs in the book of Yirmiyahu is the internalization of holiness and opposition to the formal, mechanical conception of holiness.  Standing out against this in many places in the book of Yirmiyahu is prayer and moral deeds as a condition for holiness. The underlying problem with the tablets of the covenant and ark is their remoteness from the people, which allows people to escape from them. The removal of the ark and the transfer of its contents inwards into the hearts of the people will create the desired change and turn the covenant into an eternal covenant.

The third prophecy addresses the rebuilding of Jerusalem which will be holy to the Lord and will not be plucked up again forever.

Abridged and adapted by HaTanakh.com Staff. For further reading, see the full article.

Volver al capítulo

הניגון של מגילת איכה

Volver al capítulo

Yaakov and Yosef, Rachel and Israel: Weeping for the Exiled and Hope for Return

This unique prophecy exalts the figure of Rachel and has been a source of inspiration for future generations. It has engraved the image of a loving and compassionate mother on the consciousness of the exiled and tormented people for thousands of years.

Yaakov's lack of reconciliation with the loss of Yosef expresses his inner recognition that Yosef is alive. This is the principle alluded to by Rachel's continuous bitter weeping. Her non-stop weeping and refusal to be comforted testify to a similar cognition: Deep inside, Rachel knows and feels that her children will one day return to their land. This weeping is not a weeping of despair but a weeping meant to stir up the mercies of Heaven for her children and return them to their land. Just as Yaakov merited to be comforted and to see his lost son, so too Rachel is promised that her weeping will have an effect, and in the end her children will return to their land.

In contrast, the second part of the prophecy describes a return of a different kind. Here, the son is active in the process; Ephraim's desire to return is what drives the wheels of salvation. Indeed, here too there is parental love for a lost son, but this is a father's love for his son, which symbolizes God's love for Israel.

The difference between the two parts stands out in the root "shov." In the first part, it appears twice and denotes the children's return to the land as a result of Rachel's weeping. In contrast, in the second part, it appears three times and describes Ephraim's repentance, which will bring about his salvation.

Abridged and adapted by HaTanakh.com Staff. For further reading, see the full article.

Volver al capítulo

יחסים מורכבים בין מלך לנביא

Volver al capítulo

Visions of Disaster and Solutions: Yirmiyahu's Figs and Pharaoh's dreams

The prevalent mood among those who remained in the Land of Israel after the exile of Yehoyakhin was that their brothers had been exiled from the land and they viewed themselves as heirs to the land. Yirmiyahu struggled against this perception, arguing that it is precisely the exiles, who are likened here to good figs, who will return to the land and inherit it, while those who remained in the land, who are likened to bad figs, will become diminished in numbers and disappear.

There are several lines of similarity between the vision concerning the figs in Yirmiyahu's prophecy and the dreams of Pharaoh that were interpreted by Yosef. Yosef interprets Pharaoh's dream and reveals to him that a great calamity is about to fall upon Egypt. However, Yosef, who was sold as a slave to Egypt, succeeds in saving his family in the years of famine and sustaining them in the exile of Egypt. 

In the same way, Yirmiyahu, the prophet of destruction and exile, stands before a great calamity that is threatening to befall the people. In this vision, Yirmiyahu reveals that it is precisely in the depths of the calamity that we find a bright spot in the form of the good figs, the exile of Yehoyakhin, who were "picked" at an earlier stage, before they became ruined, in order to constitute a base for the renewal of the people after the destruction and after the exile in Babylon.

Abridged and adapted by HaTanakh.com Staff. For further reading, see the full article.

Volver al capítulo

מפתח לפענוח נבואות ירמיהו

 

פרק זה מהווה מפתח הכרחי לפענוח נבואות ירמיהו הראשונות (ב' עד ח' + י"א עד כ'); נשים לב לנקודות הבאות:

1. מגילת התוכחות כללה נבואות מימי יאשיהו ועד השנה החמישית ליהויקים (ל"ו, ב,ט); ואכן, נבואות ירמיהו הראשונות (ב' ו-ג') הן מימי יאשיהו;

2. המגילה נועדה לקריאה בציבור בבית ה' ביום צום, כדי לחולל סערה (ל"ו, ו-ח); לכן, לא יכלו להיכלל בה קטעים אישיים ורדיפות; ואכן, קטעים אלה מופיעים רק בפרקים י"א עד כ', שנוספו כנראה בכתיבה השנייה (ל"ו, לב);

3. הנביא כבר היה נרדף, עצור ומסתתר (אחרי המשפט, ואחרי העינויים); ואכן, נבואות פרק ז' קשורות בפירוש למשפט (שבפרק כ"ו), ולעינויים (שבפרק כ');

4. בעמודה הרביעית במגילה נכתבה לראשונה, ככל הנראה, נבואה על בואו הצפוי של מלך בבל, מצפון – "ויהי כִקרוֹא יהודי שלֹש דלתות (=עמודות) וארבעה, יִקְרָעֶהָ (יהויקים) בתַעַר הסֹפֵר, והַשלֵך אל האש אשר על האָח, עד תֹם..." (ל"ו, כג);  

ואכן, בתחילת פרק ד' כתובה לפנינו נבואה כזאת, בהתאמה יוצאת דופן – "...כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול;... והיה ביום ההוא... יֹאבַד לב המלך ולב השרים..." (ד', ו-י). ומכאן נראה לומר שנבואה זו בפרק ד' היא העמודה הרביעית במגילת התוכחות אשר עוררה את זעמו של יהויקים.

כשקוראים בפרק ד', וחושבים על יהויקים, שהומלך על ידי המצרים ורוב הזמן נשאר נאמן להם, מבינים היטב מדוע יהויקים השתולל מזעם; מדוע קרע ושרף מגילה נבואית, ורדף את הנביאים, שאיימו על ליבת המדיניות האנטי-בבלית שלו.

השרים, שרבים מהם גדלו והתעצבו אצל יאשיהו, "פחדו" מאד מדברי הנבואה הכתובים על ספר (כמו ספר תורה), ואחדים מהם ניסו למנוע את שרפת המגילה (ל"ו, יב, טז, כה) – אבל מי יכול לעמוד מול הטרוף המתפרץ של שליט המוביל לאסון בעיוורון מוחלט?!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.