שירת קולות הרעם
רוב המזמורים עד כה, שלטת בהם הנימה האישית - בשפה של שירה כללית-אובייקטיבית כתובים המזמורים א, יד, טו, ו-כד, ושפה זו בולטת גם במזמורים ח, יב ו-יט. והנה, אחרי סדרת מזמורים אישיים מובהקים בא מזמור כט בשפה הכללית ביותר, כשירת הבריאה, והוא מתאים ביותר לשירה אוניברסלית.[1]
לשם הדיוק, יש כאן כעין מזמור בתוך מזמור - שני הפסוקים הפותחים, ממש כמו הפסוק החותם (וחצי הפסוק שלפניו), בנויים במשקל רבעי (44 מילים בכל צלע), ואילו בתווך, נשמעת שירת קולות הרעם (77) בקצב סוער ומשתנה, שמתאים להופעת ה' "בַּכֹּחַ", במים ובאש הברקים, ברעם ובסערה השוברת ומרעידה מ"אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן", ועד "מִדְבַּר קָדֵשׁ".
ההלחנה הרווחת איננה מתחשבת במידה הראויה בפער העצום הזה בין שירת הקולות לבין המעטפת, ואני מצפה לשמוע הלחנה מתאימה למבנה המזמור המיוחד הזה.
מִזְמוֹר לְדָוִד
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים (=מלאכים), הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז;
הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ [המתגלה בעולם], הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ;
קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, אֵ-ל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים;
קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' בֶּהָדָר;
קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן –
וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים;
קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ;
קוֹל ה' יָחִיל[2] מִדְבָּר, יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ;
קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף (=ויעקור) יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד;
ה' לַמַבּוּל[3] יָשָׁב,
וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶך לְעוֹלָם;
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
_______
[1] ואכן נמצאו מקבילות במזרח הקדום למילים וצמדי מילים במזמור כט, במיוחד באוּגָרית; ראו י' אבישור, עיונים בשירת המזמורים העברית והאוגריתית (ירושלים תשמ"ט), עמ' 75-25.
[2] "יָחִיל", וגם "יְחוֹלֵל" משורש 'חול', משמעם רעדה, כמו חבלי לידה, ו"אַיָּלוֹת" הם כוחות חזקים.
[3] "לַמַבּוּל" אולי רומזת לכסא מלכות ומשפט (לפי הערבית), ו'לַמ אַבּוּבּוּ', פירושו 'פני מבול-מים' באכדית; ייתכן, שיש כאן משחק משמעים בין לשונות שֵמיות - ה' 'ישב' למשפט על כסא מלכותו, והביא לעולם מבול-מים.
באדיבות אתר 929
חרדת הנפילה לבור עמוק
ארבעה מזמורים רצופים (כה-כח) פותחים רק במילה "לְדָוִד", ואין עוד סדרה רצופה כזאת בספר תהלים - הראשון (כה) פותח ב"אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא", והאחרון (כח) פותח ב"אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא" - זעקת התחנון עולה (בסדר א-ב) במזמור הראשון, וחוזרת ונשמעת במזמור האחרון (בלי סדר) מחרדת הנפילה לבור עמוק של רשעים, תוך נשיאת ידיים בתחנונים "אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ" - כך מתחבר המזמור החותם גם לבית ה' ולמזבח, סביבם מתוארת חגיגת התרועה של הטוהר והיושר במזמורי הביניים (כו-כז).
מזמור כה חותם במעבר מישועת המתפלל אל ישועת ישראל, ובדיוק באותה דרך חותם מזמור כח במעבר מישועת "מְשִׁיחוֹ", אל "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם".
לְדָוִד
אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא,
צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ (=תחריש) מִמֶּנִּי,
פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי [כשָוֶה] עִם יוֹרְדֵי בוֹר;
שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ;
אַל תִּמְשְׁכֵנִי (=תַרגילֵני) עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן,
דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם*;
תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם,
כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם, הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם;
כִּי לֹא יָבִינוּ (=יתחַשבוּ) אֶל פְּעֻלֹּת ה' וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו (הנפגעים מהם),
(וה') יֶהֱרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם;
בָּרוּךְ ה' כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי;
ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזַרְתִּי,
וַיַּעֲלֹז לִבִּי, וּמִשִׁירַי אֲהוֹדֶנּוּ (=אודה לו);
ה' עֹז לָמוֹ (=לכל הנפגעים), וּמָעוֹז יְשוּעוֹת מְשִׁיחוֹ (=דוד וזרעו) הוּא;
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם (=והַנהיגֵם) וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.
-----------------------------------------------
* "וְרָעָה בִּלְבָבָם" על כל האחרים, כחבורות הפשע, ולרוב, חושדים וזוממים רע גם על חבריהם, בסוף הדרך.
באדיבות אתר 929
מזמור לדוד האמיתי
"ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי – מִמִּי אִירָא"
מתוך ארבעה מזמורי "לְדָוִד" (כ"ה-כ"ח), זה המזמור ההולם ביותר את חיי דוד המוכרים לנו מספר שמואל, חיים של מלחמות עם צוררים ואויבים מכל עבר, בציפיה מתמדת לישיבת קבע בבית ה', "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". אמנם תמוה התיאור "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי", שהרי משפחת דוד ברחה אליו מבית לחם (שמואל-א כ"ב, א-ד), ודוד הוא שעזב את אביו ואמו במואב, וקיווה שיינצלו שם (וכנראה, ששם נהרגו). אולם מזרע דוד קמו מלכים כמו יואש (בן שנה כשניצל מטבח משפחתו, וגדל בלי הורים; מלכים-ב י"ב, א-ג), ויאשיהו (שעלה למלוכה בן 8, והוריו עזבו כליל את דרך ה'), ושניהם יכלו לשיר פסוק זה בדיוק ריאליסטי. להלן יבואו עוד שני הסברים, בדרך הפשט, ובדרכו של רש"י.
המזמור בנוי בסדר הפוך (כמו שמצאנו במזמור ט', ויש עוד מזמורים כאלה) – החלק הראשון (א-ו) מתאר את הישועה הגדולה עם השאיפה הגדולה אל הקודש, ואילו החלק השני (ז-יד) מבטא את הזעקה הגדולה ממצבים שעל סף הייאוש –
להלן נסדר את המזמור בסדר ההפוך, והקורא יוכל לראות, שהסדר ההפוך הוא הסדר 'הישר' (מבחינה כרונולוגית), ו'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אבל חוש דרמטי יוצא דופן הביא לפתוח בסיום בקול גדול, ולסיים בהתחלה, כמי שנזכר בעבר הקשה, ומתפלל גם לעתיד – אחרי שתקראו בסדר ה'הפוך-ישר', חזרו וקראו את המזמור כסדרו, בסדר ה'ישר-הפוך' –
לְדָוִד
שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי;
לְךָ (=בשִמךָ) אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנַי –
[ואכן] אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ!
אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, אַל תַּט (=תפיל) בְּאַף [את] עַבְדֶךָ,
עֶזְרָתִי הָיִיתָ – אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱ-לֹהֵי יִשְׁעִי;
כִּי [אפילו אם] אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַה' יַאַסְפֵנִי;
הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר, לְמַעַן שׁוֹרְרָי (=לנוכח צוררָי);
אַל תִּתְּנֵנִי בנפש [ביד] צָרָי, כִּי קָמוּ בִי (=נגדי) עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס (=מפיצי שקרים);
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי, [לא הייתי זוכה] לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים;
קַוֵּה אֶל ה' – חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ – וְקַוֵּה אֶל ה'!
ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד;
בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי – הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ;
אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה [אויב] לֹא יִירָא לִבִּי,
אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ;
אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ –
שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ (=כל בוקר);
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה (=ישמרני בסוכתו) בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ,
בְּצוּר [ישועות] יְרוֹמְמֵנִי;
וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי [החונים] סְבִיבוֹתַי,
וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה, אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'!
את הפסוק "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַה' יַאַסְפֵנִי", פירש רש"י בתיאור מופלא על רגע ההפריה של עובר במעי אמו – "בשעת תשמיש (=במיטה), [הם] להנאתם נתכוונו; כיוון שגמרו הנאתם, זה הופך את פניו [לצד אחד, וזו הופכת את פניה לצד אחר], וה' שומר את הטיפה וצר את העובר" – לא מדובר בהריון לא רצוי, ולא בנטישת תינוק אחרי שנולד – בכל הפריה, לא אבא ואמא יכולים לקבוע איזו טיפת זרע תַפרֶה את הביצית, ואחרי שנהנו זה מזו, והפכו את פניהם, רק ה' בוחר טיפה ויוצר עובר (=כל אחד ואחד מאיתנו) – היום אפשר לראות את כל התהליך בסרט, ורש"י ידע והבין זאת מחכמת הבורא, שפיעמה בו.
באדיבות אתר 929
בטחון או מצוקה?
לעיון נוסף בנושא הפער שבין שני חלקי המזמור ניתן לקרוא את הפוסט מאת אביעד שלמה מוריה
מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט