המזמור הראשון המסודר בא-ב מלא הוא וידוי, שנאמר (עד היום) בכל יום בנפילת אפיים (אחרי תפילת עמידה) בעדות רבות בישראל.

אמנם, האות ב מופיעה אחרי הפנייה ל"אֱ-לֹהַי", האות ו מופיעה באמצע הפסוק של האות ה, והאות ק חסרה. במקומה יש שני פסוקים באות ר, ועוד נוסף פסוק חותם (באות פ), שמעביר את בקשת הווידוי מן היחיד הנתון במצוקה לעם ישראל כולו.

ועם זה, רוב הא-ב כסדרו, בראשי הפסוקים.

על פתיחת "לְדָוִד", כבר כתבו ראב"ע ורד"ק,[1] שאפשר, שנכתבו על דוד, או הוקדשו לו, על ידי אחדים ממשוררי תהילים עלומי השם (ואולי על ידי צאצאי דוד, מבית המלוכה).

פסוקי הווידוי והבקשות האישיות מסומנים באות שחורה, ואילו הפסוקים הכלליים, שיש בהם כעין מענה, באותיות תכלת.  

                                        לְדָוִד

אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא (=אֲכַוֵן לִבּי);
אֱ-לֹהַי,
בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה, אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי (=לנפילתי);

                              גַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ! יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים [וְיֵצְאוּ] רֵיקָם;

דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי;
הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ (=בדרך האמת שלך),
וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱ-לֹהֵי יִשְׁעִי, 
אוֹתְךָ (=לישועתך) קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם;

                             זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה', וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה;

חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר (=לשָפְטֵני),
כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן [יתגלה] טוּבְךָ, ה';

                             טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ [לשוב אליו];
                             יַדְרֵךְ עֲנָוִים (עניים) בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ;
                             כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו;

לְמַעַן שִׁמְךָ ה', וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי [אף] כִּי רַב הוּא;

                             מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה', יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶך [טובה שֶ]יִבְחָר;
                             נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ;
                            סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם [חוקיו];

עֵינַי תָּמִיד אֶל ה', כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי;
פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, כִּי יָחִיד (=בודד) וְעָנִי אָנִי;
צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ (=גָדלוּ), מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי;
רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא (=וסלח) לְכָל חַטֹּאתָי;

רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי;

שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי, אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ;
תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי, כִּי קִוִּיתִיךָ;
פְּדֵה אֱ-לֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו.

_____________________________ 

[1] בהקדמותיהם לתהילים, ובתחילת מזמור כ.

באדיבות אתר 929