שתי דרכים קיימות להופעת ה' והתגלותו: האחת דרך העולם והשנייה דרך התורה.
שתי דרכים אלה הן גם שני מסלולים לאהבת ה' ויראתו והדבר בא לידי ביטוי בשני מקומות ברמב"ם.
ב׳יד החזקה׳ כותב הרמב"ם:
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ..." (הלכות יסודי התורה, ב, ב).
ואילו ב׳ספר המצוות׳ (מצווה ג) כותב הרמב"ם על פי ה׳ספרי׳:
"לפי שנאמר "ואהבת את ה' א-לוהיך" (דברים ו', ה), איני יודע כיצד אוהב את המקום?
תלמוד לומר: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך" (שם, ו) - שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
שתי דרכים אלה להתגלות ה' הן היסוד להבנת הקשר בין שני חלקי מזמור י"ט בתהילים.
מחציתו הראשונה של הפרק (א-ז) עוסקת בהתגלות ה' בבריאה, ובעיקר בשמים ובכל צבאם:
"הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (ב).
ולעומת זאת עוסקת המחצית השנייה (ח-טו) בהתגלות ה' דרך התורה:
"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ
עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי" (ח).
אלא שדווקא על רקע ההקבלה בין שתי דרכי ההתגלות מתבלט ההבדל שביניהן ובו נעוץ המפתח להבנת המסר המרכזי שבפרק זה.
אכן ההתבוננות בפלאי הבריאה ובגרמי השמים מעוררת את האדם לאהבת ה' ויראתו. אך אין בכל אלה די כדי לכוון את האדם ולהדריכו לאן עליו לשים פעמיו ומהי תכליתו בעולמו.
לפיכך מדגיש הכתוב שאמנם "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" (ג), אך שיחה נסתרת זו הרי היא כסרט אילם ללא פס קול: "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (ד).
אך לעומת זאת יתרונה של התורה על פלאי הבריאה - בכך שהיא מדריכה ומלמדת אותו מה עליו לעשות בעולם, לאן עליו לפנות ולפיכך הרי היא תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ ומַחְכִּימַת פֶּתִי.
התורה - כשמה כן היא - מוֹרָה לאדם את דרכו ב"גן המבוכה"* של העולם. ובכך עולה היא על שאר הברואים - שלא נשמע קולם.
אמנם גם התורה אינה 'תעודת ביטוח' ללא סייגים, וגם ההוגה בה עלול לשגות, ועליו להתפלל ולבקש. ולא עוד אלא שתאוות הלב העקוב והאנוש מכל, עלולה להטות גם תלמיד חכם גדול מדרך הישר ולפיכך מתפלל דוד מעומק לבו:
"גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ - אַל יִמְשְׁלוּ בִי
אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב" (יד).
אך מכל מקום התורה היא מורת הדרך הגדולה שלנו לאהבת ה' ויראתו. על רעיון זה עומד ר' יהודה הלוי בתמציתיות בספר הכוזרי, וכה דבריו:
"אמר החבר: התבונן נא ביסוד עליו בנה דוד את מזמורו בשבח התורה. בתחילה הוא מתאר את השמש בפסוק "השמים מספרים כבוד אל" (תהילים י"ט, ב), והוא מספר על אורה החודר בכל, ועל יפי מראה. אך מיד לאחר זה הוא אומר "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (שם, ח) כאילו הוא אומר: אל תתפלאו על תארי השמש האלה כי התורה מאירה ובהירה יותר והיא נעלה ומועילה יותר" (ספר הכוזרי, מאמר שני, נ"ו)
ואנו נוסיף על דבריו ונחתום: וזאת התורה גם משמחת לב יותר, שנאמר:
"פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (ט).
___
* פירוש: מבוך עשוי צמחייה. ראו: רמח״ל, מסילת ישרים, פרק ׳, ׳בביאור חלקי הזריזות׳.
באדיבות אתר 929