Leaders as Spies

 

At the outset of Parashat Shelach Lekha, God tells Moshe to send spies to the land of Israel. A comparison to the account in Devarim teaches us that this was preceded by a request by the people to this effect. If so, God's endorsement of the plan requires explanation. One possibility is that God simply gave permission for the people to send the spies. If they wish to endanger themselves, and fall into cowardice out of lack of belief, God will not withhold their freewill.

 

Another possibility is that, within the problematic situation that was created, God's endorsement of the plan has positive content. Seforno suggests the following: God told Moshe to send leaders of the people as spies. The purpose of this was to guarantee that the spies would be able to appreciate the land for what it was. Not everyone would be able to appreciate the land. Indeed, despite their dreadful failure, the spies successfully conveyed a positive impression of the land, its natural resources and riches. Their lack of trust in God caused their courage to fail them, and they delivered an unsolicited evaluation of whether the land could be conquered at all. However, the fact that the spies were truthful in their account of the richness of the land made ultimate repentance a real possibility for the people. As soon as they became aware of their sin in losing faith in God, the people repented, and expressed a wish to enter. Had simpler people been chosen, they might have been unable to appreciate the natural beauty of the land, and the people as a whole would never have changed course.

 

We may suggest a variation of the Seforno's idea. Were simpler people chosen, they may not have given a positive report of the land, not because of their inability to appreciate it, but because of the common inability to see reality independently of one's evaluation of it. Often, one who has a strong opinion concerning a given issue is unable to present it, or even see it, in a fair way. People are affected by their evaluations, and are often unable to appreciate reality in a neutral manner. It is a sign of greatness to be able to view, a situation positively, and yet present a negative evaluation of it. While the spies sinned terribly, they were still able to detach the question of the richness of the land from the issue of whether it was conquerable. In the long run, this meant that they left the people the possibility of repenting.

 

Were God to have left the sending of the spies to the people, they might have entrusted this responsibility to the hands of populists who would not care to give an honest description of the land. The spies would have let their personal opinions take hold completely of their report. The people would not have been able to extricate themselves from their state of spiritual cowardice, because they would have seen the evil report as a full evaluation of the situation. Since the report was indeed honest, they were able to regain their courage and their faith. 

 

This shows us how important it is to be honest towards oneself. Even when one sins, due to a weak heart and lack of faith, an honest appreciation of the situation makes repentance an easier task. When, however, one lets one's emotions overpower one's understanding of the situation, repentance necessitates a complete reevaluation of one's experiences.

Courtesy of Yeshivat Har Etzion - www.etzion.org.il

Volver al capítulo

מלחמה על האמונה

"אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (תהילים פ"ג, ה)

 

אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, ואם כן עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו, על אלהותך הנודע בעולם על ידי ישראל.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

תחינה לאומית

 

פרק פ"ג הוא פרק תחינה לאומי. הפרק עוסק בסכנה חמורה מאד שנשקפת לעם ישראל מצד הגויים הזוממים להשמידו ולהכרית את זכרו. התמונה העולה מן הפרק אינה רגילה משום שמתואר כאן מערך מקיף של עמים השותפים למזימת ההשמדה הטוטאלית. העם מתחנן אל ה' להושיעו כפי שהיה בעבר משום שהמזימה הרעה הזו מכוונת כנגד ה' "עָלֶיך בְּרִית יִכְרתֹוּ" (ו). הפרק נחלק לשני חלקים מרכזיים: מחצית ראשונה (ב-ט): תיאור הסכנה החמורה הנשקפת לישראל מצד ברית העמים. מחצית שניה (י-יט) בקשה לישועה תוך כדי אזכור תשועות קודמות שעשה ה' לעם. 

א. בפס' ב מופיעות שלוש קריאות לא-ל לחדול משתיקתו. בדרך כלל באים בתקבולת שני לשונות נרדפים, אך החזרה המשולשת באה להמחיש את מצוקת השעה ואת הצורך המידי בהתערבות הא-לוהית, שאם לא כן תתגשם חלילה מזימתם של האויבים. הקריאות מופיעות בדגם של אנפורה (=אמצעי ספרותי המאופיין בחזרה על מילה בתחילת מספר שורות רצופות או בתים רצופים. מטרת השימוש באנפורה היא הבלטה או הדגשה של מסר כלשהו). שימו לב לקשר הצלילי בין אֵ-ל ואַל:

אַל דֳּמִי לָך

אַל תֶּחֱרַשׁ

ואְַל תִּשְׁקטֹ אֵל

עיינו בפסוקים ועמדו על הניגוד בין שתיקתו של ה' לבין קולותיו של האויב הזומם להשמיד את ישראל. שימו לב למספרן של לשונות השתיקה אל מול לשונות הדיבור.

ב. בבקשה לישועה נרמזים שני אירועים היסטוריים מרשימים מימי השופטים, שבהם הושמדו צוררי העם. האחד - תבוסת יבין מלך חצור, וסיסרא שר צבאו בנחל קישון, שהונחלה בידי ברק בן אבינועם. ברק נצח בקרב, את האויב שגדול ממנו במספר האנשים ובכלי הרכב, לאחר שה' מהמם אותו (שופטים פרקים ד'-ה'). השני – תבוסת מדין והריגת זבח, צלמונע, עורב, וזאב מלכי ושרי מדין, בידי גדעון בן יואש בעֵין דּאֹר. לאחר שבע שנים, שמדיָּן רודים בישראל, ה' שולח את גדעון להילחם בהם, והוא גובר עליהם בעזרת 300 איש בלבד (שופטים פרקים ו'-ח').

1. עיינו בספר שופטים. מדוע לדעתכם בחר בעל המזמור להזכיר את שתי התשועות הללו. האם הן דומות לסכנה שבה מצוי העם או שהן דגם לאופי התשועה המבוקשת?

2. האם לדעתכם בעל המזמור מתפלל להכחדתם הטוטאלית של אויבי ישראל או שמא הוא מסכים עם קיומם לאחר כניעתם והכרתם בה'?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

תפילה למשה

 

ראב"ע ורד"ק סברו שזהו מזמור קדום המיוחס למשה, ורס"ג כתב ששר אותו משורר מבני משה, וכל זה קשה [1] מפני התיאור של חיי אדם, 70 עד 80 שנה "בִּגְבוּרֹֹת", שחולפים ונעלמים מבלי להכיר ולדעת "עֹז אַפֶּךָ", ומבלי ליצור שום דבר בעל ערך; תיאור זה הפוך ממש מחיי משה ודור יוצאי מצרים.

לכן נראה לי שהמשורר, שחי על סף דיכאון וייאוש – "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא" – גייס לעזרתו את כוח התפילה של משה, ודווקא מהמקום היחיד בתורה שבו הוא נקרא "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים", כאשר "בֵּרַךְ... אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א), שם (כו-כט) חתם משה את ברכתו במילים הבאות:

אֵין כָּאֵ-ל [המתגלֶה ושוכֵן בְּעַם] יְשֻׁרוּן –  
רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים [יושיעך] –  
מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת [שולטות ב]עוֹלָם,
וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר: הַשְׁמֵד! 
וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד עֵין יַעֲקֹב,
אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. 
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' –
[הוא] מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר [אוחז] חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ,
וְיִכָּחֲשׁוּ (=ויצטמקו) אֹיְבֶיךָ לָךְ,
וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ (=מרחבי ארץ) תִדְרֹךְ (תשלוט).

המשורר שמע מתוך תפילת משה את גדולת ה' מראשית הבריאה, מלפני ארץ ותבל, יחד עם ישועת ה' בארץ, והוא מייחל ומתפלל לה' שיחזור וישמע את תפילת משה, ויחזור ויתגלה אל עבדיו הרוצים לשוב אליו, כדי להושיעם ולכונן שוב את מעשה ידיהם.

בתלמוד הירושלמי (תענית פרק ד, ב) מסופר על 3 ספרי תורה [שמורים ומדויקים] שנמצאו בעזרה [בבית המקדש], ובאחד מהם נמצא כתוב [בתפילת משה] "מָעוֹן אֱ-לֹהֵי קֶדֶם", וקראו לו 'ספר מעון'; אולם בשני ספרים מצאו "מְעֹנָה", "וקיימו [גִרסת] שניים, וביטלו אחד". והנה נשמרה במזמור "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה" גִרסת 'ספר מעון', שנדחתה במסורת בית שני ברוב של שני ספרים מול אחד.

בשחרית של שבת, בקריאת המזמור, אני חוזר ומתרגש מהעדות על 'ספר מעון', בתהלים.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

תאמין שיכולים לתקן

Volver al capítulo

התלונה הקשה

 

המזמור הזה חולל סערה בין חכמי ספרד, כפי שהעיד ר' אברהם אבן-עזרא בפירושו:

"והיה בספרד חכם גדול וחסיד, וזה המזמור היה עליו קשה, ולא היה קורא אותו, ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות [על הפרת הברית עם דוד], והגאון (=רב סעדיה גאון) לא הזכיר בפירושו [לתהלים] תיקון זה המזמור (=לא פתר את הבעיה), ור' משה הכהן האריך בענין זה, וחקרתי ספרו כמה פעמים ולא יכולתי להבין דברו - והנה סוד זה המזמור... על דברי האויבים שהם מחרפים ומכזבים... (כלומר, שדברי החֵרוף והגידוף במזמור הם ציטוטים מדברי האויבים), ויורה סוף דברו כי [למרות הכל] הוא מאמין בביאת המשיח [שאמר על הצוררים] "אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ".

הסערה הזאת אכן עולה מן המזמור, שאיננו מתאר את חורבן המקדש וירושלִַם (כמו עד ועט), אלא דווקא את הזעזוע האמוני על היעלמות בית דוד, וירידתו מהנהגת האומה, בניגוד להבטחות מפורשות ולברית ה' עם דוד וביתו. כגודל התיאור על הופעת בורא עולם בכל עוצמתו לכרות ברית עם דוד, כך גודל הזעזוע על ההסתלקות.

5 פעמים מופיעה "אֱמוּנָתֶךָ" במזמור, ועוד פעם אחת "אֱמוּנָתִי", ופירוש 'אמונה' בלשון המקרא הוא ביטחון מוחלט, ויושר, שאפשר לבטוח בו תמיד[1]. על התערערות הביטחון המוחלט צעק "אֵיתָן הָאֶזְרָחִי".

המזמור הקודם (פח) מתאר אובדן אישי, והמזמור הזה מתאר את אובדן בית דוד - יחד חותמים שני המשוררים ממשפחת זרח, הֵימָן ואֵיתָן, את ימי בית ראשון בחתימה קשה מנשוא.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

האמנם הופרה ההבטחה עם בית דוד?

Volver al capítulo

הפרת ברית

Volver al capítulo

נפילה לבור עמוק

 

יש שתי בעיות קשות במזמור חריג זה -
הפתיח משולש ומסורבל, והסיום נורא, ללא עידוד, ובלא אמונה ותקווה[1].

המשורר החשוב ביותר "לִבְנֵי קֹרַח" מימי דוד היה "הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל בֶּן אֶלְקָנָה..." (דברי הימים א ו, טז-כג), נכדו של שמואל הנביא, אבל הוא לא היה "אֶזְרָחִי" (=ממשפחת הזַרחי). במשפחת זֶרַח משבט יהודה היו"זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדָרַע" (דברי הימים א ב, ו), ועל שלמה נאמר שהיה חכם יותר "מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל" (מלכים א ה, יא) –

אלא, שמזמורי הייאוש והקטרוג, פח ופט (כמו עד ועט), הם מימי החורבן, כ-400 שנה אחרי דוד ושלמה, ואין שום קושי להבין קשרי נישואין בין משפחות לויים מבני הֵימָן "לִבְנֵי קֹרַח", לבין משפחת הזרחי משבט יהודה.

המידע המפורט (גם המוזיקלי) בפתיח נועד להסביר את שני המזמורים הנוראים האלה, שמסתיימים בשחור משחור מבחינה אמונית, כי בארץ המתים אין תפילות ומזמורים!

הפלא היחיד הוא שעם ישראל שמר מזמורים אלה בספר תהלים, אולי דווקא בגלל הקושי העצום לשיר אותם.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חיים ומוות

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.