לדמותו של מרדכי

"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב', ה) 

 

אסתר רבה (וילנא) פרשה ו

"איש" - מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו 
דכתיב ביה [=שכתוב בו] (במדבר י"ב, ג): "והאיש משה ענו מאד" - 
מה משה עמד בפרץ, דכתיב (תהלים ק"ו, כג): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו'"
אף מרדכי כן, דכתיב (אסתר י', ג): "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו".
מה משה לימד תורה לישראל, דכתיב (דברים ד', ה): "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים"
אף מרדכי כן, דכתיב (אסתר ט', ל): "דברי שלום ואמת" וכתיב (משלי כ"ג, כג): "אמת קנה ואל תמכור".

"ושמו מרדכי" - הרשעים קודמין לשמן: "נבל שמו", "שבע בן בכרי שמו", 
אבל הצדיקים שמן קודם להם: "ושמו מנוח", "ושמו קיש", "ושמו שאול", "ושמו אלקנה", "ושמו בועז", "ושמו מרדכי", 
לפי שדומין לבוראן 
דכתיב (שמות ו', ג) : "ושמי ה' לא נודעתי להם".

"יהודי" - למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא? לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם.

 

 

 

אסתר רבה - מדרש אגדה על מגילת אסתר המורכב משני חלקים שונים בסגנונם: החלק הראשון הוא מדרש פרשני המתוארך למאה השישית בארץ ישראל. החלק השני מכיל מקורות מאוחרים וכתוב בסגנון המקרא המשוכתב, סיפורים המרחיבים את הכתוב במקרא. חלק זה מתוארך למאה ה-11. איחודם של שני החלקים התרחש, ככל הנראה, במאה ה-12 או ה-13 באירופה.

Volver al capítulo

סיום המסע

 

בפרק הקודם העניק קהלת כמה עצות מעשיות להתמודדות האדם עם חוסר וודאותו באשר לעתידו. דברי קהלת חותמים בקובץ שירי פיוטי, הפותח בימי הבחרות, ובפרקנו הוא עובר לתאור של ימי הזקנה והמוות.

בסיומו של הספר באה פסקת סיכום [י"ב, ח-ד], המתייחסת לקהלת בגוף שלישי וככל הנראה אינה מדברי קהלת עצמו אלא מדברי תלמידיו או עורכי הספר, כפי שכבר פירש הרשב"ם: 'עכשיו נשלם הספר ואותן אשר סידרוהו אמרו מכאן ולהבא'. החתימה מעין הפתיחה: 'הבל הבלים אמר הקהלת, הכל הבל', והיא כוללת מעין תמצית של פעלו, מגמתו ומסקנותיו של קהלת, ויש בה רמיזות לכמה פסוקים וביטויים מרכזיים במהלכו.

1. מסגרת התיאור [פסוקים א, ז] מתייחסת לא-להים ורומזת לפרשת הבריאה. מסגרת זו מציעה נקודת מבט אחרת ושונה משאר חלקי הספר על מהלך השיבה והחזרה בעולם, ועל יחסי האדם וא-להים.

א. בפתיחה [י"ב, א] נאמר 'וזכור את בוראיך' – כינוי נדיר לא-להים בתנ"ך. מדוע משתמש קהלת בכינוי זה, ומה הוא מבטא באשר ליחסי א-להים ואדם ולמתת החיים?

ב. פסוק ז חוזר אל תמונת הפתיחה של הספר, הנסוב סביב אלמנט השיבה והחזרה בעולם, ובייחוד לתיאור המוות לעיל ג', כ. השוו בין שני התיאורים: מהם ההבדלים בפרטי התיאור ובמגמתו בכל מקום? חשבו מהי משמעותו של זיכרון המוות והשפעתו על עיצוב החיים לאור מסגרת זו.

2. פסוק ט מסכם את פעלו של קהלת כחכם במהלך חייו. מהם מאפייניה ותכליתה של חכמתו, וכיצד ניתן להגדיר את יחסו לחכמה שקדמה לו? ראו את דברי מ' זר כבוד: 'אזן – אשר שמעה אזנו של החכם וקלטה מן החוץ, חקר – בירורו ותגובתו על מה שאיזן, תקן – מה שהשלים דברי חכמה שקיבל או שהתקין בעצמו'.

3. בפסוקים י-יב בחנו את הניגוד בין מגמתו של קהלת בראשית דרכו - 'בקש קהלת', לבין מסקנתו הסופית, הפרדוקסלית, שמצא בסיום מסעו וספרו.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

התמודדות עם חוסר הוודאות

 

בעיית אי הוודאות ומוגבלותה של הידיעה האנושית מלווה את קהלת לאורך הספר. לקראת סוף הספר מעניק קהלת כמה עצות מעשיות להתמודדות האדם עם חוסר וודאותו באשר לעתידו [י"א, א-ו], בדמות פתגמים קצרים הלקוחים מעולם הטבע והחקלאות.

דברי קהלת חותמים בקובץ שירי פיוטי, הפותח בימי הבחרות [י"א, ח-י] ועובר לתיאור של ימי הזקנה, והמוות [י"ב,א-ז].

1. 'שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם...': פסוקים א, ב, ו כוללים שלוש עצות מעשיות ומנוסחים בצורה דומה: הנחיה [שלח, תן, זרע] ונימוק [כי...]. עצות אלה עוסקות כולן בתחום הפרנסה ועבודת האדמה. מהו העיקרון המנחה המאחד את שלוש העצות?

2. 'כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ...' אי הידיעה נזכרת ארבע פעמים במהלך הפסקה, ובמהלכה בוחן קהלת שתי חלופות אנושיות להתמודדות עמה.

א. בפסוק ד מתייחס קהלת לדרך החכמה המבקשת לצפות את העתיד. מהי הבעיה היסודית אותה מזהה קהלת בדרך זו?

ב. באזכור הראשון [ב] והרביעי [ו] של אי הידיעה מציע קהלת את האלטרנטיבה המעשית להתמודדות. עיינו בשני האזכורים האמצעיים [ה] ועמדו על שורשה של אי הידיעה האנושית, המוביל את קהלת לבחור בדרך זו.

3. 'שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ...' קהלת פותח את תיאור מעגל החיים בעצות לימי הנעורים והבחרות [י"א,ז - י"ב,א],  אולם צלו של המוות מרחף עליהן. עקבו אחרי המתח בין שני צדדים אלה בפסקה, והתמקדו בפעלים 'שמח' ו'זכר' החוזרים בה [וכן 'טוב' ו'רע']. ראו את פרוש רש"י: 'שמח בחור בילדותך - כאדם שאומר לעבדו ולבנו: חטא חטא, כי פעם אחת תלקה על הכל. אף כאן החכם אמר שמח בחור בילדותיך והלך בדרכי לבך ובטוב תהיה, כי על כל אלה יביאך השופט במשפט'. התוכלו להציע הסבר אחר למתח זה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

כוחה של החכמה

 

פרק זה כולל אסופה ארוכה ומגוונת של אמירות בנוסח החכמה המסורתית (המתחילה בפרק ט', יג). בעוד שבשני הקבצים הקודמים ערער קהלת את יכולתו של האדם לפעול באופן וודאי על בסיס עקרונות החוקיות, כעת הוא פונה להבהיר כיצד ובאיזה אופן על האדם להשתמש בהנחת החוקיות הטבעית וכיצד ובאיזה אופן עליו לקחת בחשבון את המעשה הא-לוהי הנסתר ממנו.

באסופת אמירות החכמה בפרק זה קהלת מבליט את כוחה של החכמה בל להתעלם מגבולותיה. כל הפסוקים עוסקים בהיבטים שונים של חכמה וסכלות, וביניהם ניתן לזהות זיקות מילוליות ורציפות אסוציאטיבית. בפסוקים אלה קהלת מדבר על כוחה של החכמה מתוך מודעות עמוקה לסכנות שבה, ומופיעות בהם מילים מנחות משלושה שדות סמאנטיים: חכמה/סכלות; שלטון; דיבור.

1. 'עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט...': קהלת פותח בסיפור המהווה משל על עניין החכמה [ט', יג-יח]. השוו את הסיפור המתואר בדברי קהלת לפתגם הקצר במשלי כ"א, כב: 'עִיר גִּבּרִֹים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עזֹ מִבְטֶחָה', בחנו את המסקנה החד משמעית של משלי ביחס לחכמה אל מול מסקנתו השונה והמורכבת של קהלת [ראו גם את פתגם החכמה בפסוק יז, הפער בינו ובין מסקנת קהלת בפסוק טז, המתבטא בהקשר המילה 'נשמעים' בשני הפסוקים].

פסקה זו מהווה דוגמא לאחד המאפיינים הבולטים של ספר קהלת: 'ספר קהלת דומה מאד לספרות החכמה הדידקטית מעשית [המיוצגת בספר משלי] המלמדת את האדם כיצד להתנהג בחיי היומיום למען יצליח במעשיו ויחיה חיי אושר, אולם הוא בא למתוח ביקורת על השקפותיה ותורותיה של ספרות זו...' [מ' פוקס, עולם התנ"ך].

2. בהמשך הקובץ מופיעים פתגמים קצרים, שעניינם בעיקר בסכלות אל מול החכמה.

א. בפסוקים יב-טו מופיעים רצף של פתגמים העוסקים בהיבטים שונים של ההבדל בין החכם לכסיל, בעיקר בתחום הדיבור. בחנו את הפתגמים שבפסקה ואת רצף הניגודים בין החכם לכסיל, מהו העיקרון המודגם בהם ביחס בין המעשה לתוצאה?

ב. בפסוקים טז-יט מדבר קהלת על השפעתן הרחבה של החכמה והסכלות של ההנהגה על גורל ארצה. כיצד מאופיינת החכמה אל מול הסכלות בפסוקים אלה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

המוות וחיוב החיים

 

פסוקים א-יב מהווים סיכום וחתימה לפולמוסו של קהלת עם עקרון החוקיות, שהחל בפרקים הקודמים. חתימה זו מאופיינת בריבוי פרטים על מנת שהעיקרון יובן. קהלת מביא רשימת פרטים, שהמכנה המשותף שלהם ברור ומובן, בין מאליו ובין בזכות משפט הפתיחה המציין אותו. בפסקה זו חוזר קהלת ועוסק באופן נמרץ במוות.

הפסקה הראשונה (ט',א-ו), עוסקת בחוסר יכולתו של האדם להבין את החוקיות הא-להית ולפעול בהתאמה לה, הפסקה האחרונה (ט',יא-יב), מביעה באופן נחרץ את חוסר ההתאמה בין המעשה והתוצאה, בין עמל, כישרון ושכר. בתווך, בין שתי הפסקות שעוסקות במוות המשווה את הכול ומפרק את מתכונות החשיבה של החוקיות, מופיעה אסופת עצות.

1. 'זֶה רָע בְּכׂל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ' [ג]
האבסורד שבמוות מומחש בפסקה הראשונה [א-ו] באמצעות 'קטלוג' שבו מפורטים חמישה צמדים [ב]. מה ה'רע' המהותי והאבסורדי המגולם בצמדים אלה, וכיצד הוא מהווה את שורש הרע בהתנהלות בני האדם בעולם [ג]?

2. הפסקה השלישית [יא-יב] כוללת קטלוג נוסף המורכב מחמישה צמדים. בחנו את הצמדים הללו – במה הם נבדלים מהצמדים בפסקה הראשונה, ומהו טיב האבסורד הנוצר על ידי המוות שמומחש בהם? שימו לב להדגשה בפסקה זו על עניין ה'עת', ולדימוי בני האדם לציפורים ולדגים בפסוק יב.

3. 'לֵךְ אֱכלֹ בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ...' [ז]
מהפסימיות העמוקה האופפת את הפסקה הראשונה, עובר קהלת בפסקה השניה [ז-י] במעבר חד אל חיוב החיים ואל הנחמה שהוא מוצא בהם. גם כאן כולל הקובץ חמשה חלקים [אכילה שתיה, בגדים, סיכה ואשה].

א. מה מאפיין את ארבע העצות הראשונות המפורטות כאן? בחנו את הזוג הראשון ואת הזוג השני ושימו לב להדגשה בכל זוג. ראו את דברי ר"י קרא: 'מאחר שאין מעשה ודעת וחשבון בשאול, אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ולבוש בגדים נאים וסוך שמן לעדן את בשרך, שאדם המתאבל אינו סך שמן'.

ב. שיאה של הפסקה בעצה החמישית [ט] המפורטת מכולן. עקבו אחרי האזכור המודגש של ה'חיים' בפסוק זה, וחשבו כיצד מהווה כאן דווקא המוות בסיס לחיוב החיים. השוו בעיקר לפסוק ו, והתייחסו לאזכור ה'חלק' וה'אהבה' בשניהם. בחנו גם את חתימת הפסקה [י], ואת הניגוד בין המעשה בחיים ובמוות.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

הרוע האנושי

 

בעיית הרוע והרשע האנושי בעולם ניצבת במרכז הפרק. הפרק פותח ביחס הראוי למלך ולשלטון בכלל, שבו מזהה קהלת את אחד משורשי הרוע והסבל האנושי [א-ט].

חלקו השני של הפרק שב לעסוק בבעיית הגמול בעולם [י-יז], שלעיתים מהווה לדעת קהלת בסיס לרוע האנושי.

1. 'אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר' [ב]. בתחילת הפסקה מתאר קהלת את המלך וכוחו, ונותן כמה עצות לעומד לפני המלך [ב-ד]. כיצד מאופיינת דמות המלך והשליט בפסוקים אלה?

2. לאחר תיאור עוצמתו ורצונו השרירותי של המלך, פונה קהלת לכיוון ההפוך [ה-ט] ומציג את מגבלותיו.

א. מהו שורשן של מגבלות המלך המוצגות בפסוקים אלה? בדקו את אזכורי השלטון בפסוקים ד, ח-ט והתייחסו ללשונות השלילה בפסוקים ז-ח. חשבו כיצד נקשרות המגבלות הללו לתפיסת עולמו הכללית של קהלת [ראו למשל פס' ו 'כי לכל חפץ יש עת', פס' ז 'כי איננו יודע...'].
ב. 'כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו'. בפסוק ו רומז קהלת להחלטה האלוקית על הבאת המבול [בראשית ו',ה]. עיינו בהקשרו הרחב של הפסוק בבראשית - בחנו את הגורם להחלטה זו [ו',ב], וכיצד מהווה סיפור מכונן זה 'תקדים' למסקנתו של קהלת.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

שלבי ההתרסקות של ממלכת יהודה

 

הקינה הראשונה ממוקדת בחוסר האונים, בהשפלה, בבכי, בשבי ובגלות;

הקינה השנייה ממוקדת באש ובהרג ובנפילת החומות - מבצרים, ארמונות, שערים - "חומת בת ציון" (ב, ח,יח);

הקינה הרביעית מתארת את הרעב הנורא במצור, את נפילת העיר ואת סופו המר של המלך;

ננסה להתבונן בשלבי ההתרסקות של ממלכת יהודה, מנקודת השיא האחרונה בימי יאשיהו, עד לחורבן בימי צדקיהו, ובהזדמנויות שהוחמצו להצלת יהודה וירושלִַם -

נפילת יאשיהו,[1] המלך האחרון מבית דוד שאפשר היה לומר עליו בלב שלם - "רוח אפינו משיח ה', נלכד בִּשְחִיתוֹתָם (=במלכודות שלהם)" (ד, כ); נפילתו מחקה בבת אחת את הישגיו העצומים, ומוטטה את עצמאות יהודה - בדיוק 70 שנה לפני הצהרת כורש (609 עד 539 לפנה"ס)!

הכיבוש המצרי הביא להמלכת יהויקים, שנָגַס בעם כדי לשלם קנס כבד לפרעה נכו (מלכים ב כג, לה), ואף חזר לשפוך דם נקי (של נביאים; ירמיהו כו, כ-כג) כמו מנשה (אבי סבו);

הנביא הזהיר מפני המרד חסר התוחלת נגד בבל, אך יהויקים היה נאמן לפרעה שהמליך אותו, וגרר את יהודה למרד חסר סיכוי;

דיכוי המרד, כיבוש ירושלִַם על ידי צבא בבל, וההגליה העצומה, גלות יהויכין (מלכים ב כד, יב-יח), קדמו 11 שנה להבקעת החומות וחורבן! כך מובן מדע קדמה הקינה על ההשפלה וההגליה (בפרק א), לנפילת החומות (בפרק ב).

המלכת צדקיהו על ידי מלך בבל, הולידה תקווה זהירה, שהרעה הגדולה כבר עברה, וירושלִַם תשרוד - "אשר אמרנו: בְּצִלוֹ נִחיֶה בַגוים" (ד, כ); נבואת ירמיהו (כד) על האסון הצפוי לעיר, "כַתאֵנים הרָעוֹת", הזהירה מפני האשליה הזאת!

צדקיהו התגלה כמלך החלש ביותר מבית דוד, שביקש עצה בסתר מפי ירמיהו (לח), אבל פחד מן השרים, ולא היה מסוגל להיכנע ולהציל את עצמו ואת ירושלִַם; גרירתו למרד האחרון הביאה למצור הבבלי, להבקעת העיר ברעב הנורא והאיום, ולסופו המר - צדקיהו ניסה לברוח בלילה עם "אנשי המלחמה... דרך שער בין החֹמֹתַיִם אשר על גן המלך", נלכד "בערבות יְרֵחוֹ", נשפט מול מלך בבל ברִבלָה, בניו נשחטו לנגד עיניו, ואז עיוורו את עיניו, והגלו אותו למאסר בבבל "עד יום מותו" (מלכים ב כה, ג-ז; והשלמות בירמיהו נב, ו-יא) -

----------------------------------------------

[1] קינת ירמיהו על יאשיהו הכתובה "על הקינות" (דברי הימים ב לה, כה) נתפרשה בדברי חז"ל(תענית כב) על הפסוק הזה (איכה ד, כ), אבל ההקשר במגילה מתאר בבירור את לכידתו של צדקיהו - לדעתי, יש כאן שילוב של שניהם, כי נפילת יאשיהו התחילה את החורבן, שנחתם בלכידת צדקיהו.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הסוד של אסתר

 

כאשר אסתר נלקחת לבית הנשים של המלך, ובמשך כל זמן שהותה שם, היא מסתירה את זהותה ושומרת בסוד את מוצאה. הכתוב מסביר שאסתר עשתה זאת בגלל ציוויו של מרדכי, אך לא ברור מה הסיבה לכך.

אחת הסיבות האפשריות היא שמרדכי ואסתר חששו שמרדכי ייהרג. על פי חז"ל, כשמרדכי אימץ את אסתר הוא גם נשא אותה לאישה, ויכול להיות שאם היו מגלים שהוא בעלה של אחת הנערות שנלקחו לבית המלך היו הורגים אותו.

אך גם אם הסתרת המוצא נועדה להגן על מרדכי, היא מהווה גם אקט של מחאה מצידה של אסתר כלפי אנשי המלך. בסירובה לגלות את מוצאה היא מביעה את חוסר נכונותה לשתף פעולה עם לקיחתה לבית המלך, ומראה שאיננה נכנעת לדרישות ולתכתיבים של אנשיו. מחאתה זו באה לידי ביטוי גם בפסיביות שלה לקראת המפגש עם המלך. בניגוד לנערות האחרות שמתכוננות במרץ לפגישה עם המלך, אסתר אינה עושה כל מאמץ להיבחר. כל נערה יודעת כי הפגישה עם המלך חורצת את גורלה וקובעת האם תהיה המלכה או שתבלה את שארית חייה כלואה בהרמון הנשים, ולכן מנסה כל אחת מהן לעשות כל שביכולתה כדי להיבחר. בהחלטתה שלא לנסות להיבחר, אסתר בוחרת באופן מודע להישאר סגורה כל חייה בבית הנשים של המלך. היא מעדיפה לשמור על זהותה ועל בחירתה החופשית, על חשבון כליאתה בבית הנשים, ובלבד שלא להיכנע לייאוש ולרצון הפרסים ולנסות להיבחר למלכה. 


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באתר קש"ת של ישיבת הר עציון

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

חטא המשתה

 

המשתה שערך אחשוורוש נועד להראות לכולם את גדולתה של ממלכתו ואת עוצמת שלטונו. במשתה הוא מבסס את מעמדו כשליט העולם ומתפאר באימפריה הגדולה שלו. היהודים המשתתפים במשתה לוקחים חלק פעיל בחגיגות לכבוד אחשוורוש וממלכתו. נוכחותם במשתה מעידה על כך שהם רואים בעין יפה את מלכותו של אחשוורוש, וממחישה את השתקעותם בגלות ובתרבות הפרסית. כמי שנמצאים בגלות הם אמורים להצטער על השלטון הזר השולט בהם, על הגלות ועל רמיסת כבודה של מלכות ה'. אך בפועל לא רק שהם אינם מצטערים, הם אף שמחים במצבם וחוגגים עם הגויים ששולטים בהם.

הזדהותם של היהודים עם האימפריה הפרסית ואדישותם למול ביזוי כבוד ה' מובלטות בכתוב בתיאור המשתה. הכתוב מקשר בתיאורו בין המשתה לבית המקדש ובכך מדגיש שהבחירה במשתה באה במקום המחוייבות למקדש ולה'. הקישור למקדש נעשה באמצעות ציון שמות הבדים שהשתמשו בהם לפאר את הארמון שמרמזים לחומרים שהשתמשו בהם במקדש, ובאמצעות השימוש בביטוי "וכלים מכלים שונים" (ז) עליו אמרו חז"ל שהוא מרמז לשימוש שנעשה בכלי המקדש במהלך המשתה. קישור זה מעצים את הבעייתיות שבהשתתפותם של היהודים במשתה, ומדגיש שבבחירתם לקחת חלק במשתה הם בעצם בוחרים גם להפנות גב לזהותם היהודית ולשאיפה לחזור לארץ, להקים מחדש את המקדש ולראות שוב בתפארת מלכות ה'.


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באתר קש"ת של ישיבת הר עציון

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

סוף דבר - המסקנה של קהלת

 

הפרק המסיים את ספר קהלת מתאר את הסוף המוחלט של החיים - ההזדקנות והמוות, ומסתיים במסקנה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם" (יג). האם מסקנה זו מתאימה למסר הכללי של הספר?

מבט מקיף בספר מעלה כי הוא מתחלק למספר יחידות שבסוף כל אחת מהן מסקנה דומה. בכל חלק יש טענה לפיה אין בעולם לא סדר ולא משמעות ולכן אין אלא לאכול ולשתות ולשמוח במה שיש. כך למשל: "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת־הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין־טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם־לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ" (ח', טו).

לאורך כל הספר קהלת חוזר ואומר כי המוות אמנם מאבד את כל מה שהאדם צבר בחייו, אך כל עוד האדם חי עליו לשמוח בחייו ובמה שיש לו. באמירה זו קהלת אינו מסתייג משאר אמירותיו בספר. הוא עדיין סובר שהחיים חסרי משמעות ועדיין כואב את המוות, אך דווקא מתוך כאבו הוא קורא לאדם להתרכז בהווה ולשמוח במה שיש לו ברגע זה.  

קריאה זו, להתרכז בהווה ולשמוח בו, מלווה תמיד בהתייחסות לאל. האל הוא המקור לדברים המשמחים שבחיים – "כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא" (ב', כד), והשמחה בחיים היא הדרך הנכונה לעבוד אותו. קהלת מבקש ללמד אותנו שהקשר עם האל בא לידי ביטוי ברגעי האושר הקטנים והפשוטים שבחיים. בעיניו, הדברים הקטנים שבמציאות: האוכל הטעים, הבגדים המכובדים, המשפחה - הם מתת האלוקים, והשמחה בהם היא הביטוי למפגש בין האדם לאלוקיו.

בסופו של דבר, מתברר כי קהלת אכן מאמין באל, ומחנך ליראתו דווקא לאור הבנת מוגבלותו של האדם – "אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא ... כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם" (יג).


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר במרכז הלכה והוראה.

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.