רשיון ארתחששתא ניתן לעזרא הסופר כתעודה אישית, לקראת עלייתו לירושלים בשנת שבע למלכות ארתחששתא, אך רוב סעיפיו נוגעים לכלל, ועזרא הוא רק שליחו של המלך לשם ביצועם. רשיון ארתחששתא הביא הרחבה נוספת של זכויות היהודים. 

שונה היא מטרת העלייה כאן מזו שברשיון כורש. שם היא לצורך בניית המקדש, וכאן כשיירת לוואי לעזרא הסופר ההולך להשליט את חוק התורה ביהודה.

בנוסף לרשיון דריוש, הנוגע להחזקת המקדש וכלכלתו, המלך מינה את עזרא להיות דוברו הראשי של המקדש כלפי גזברות עבר הנהר. גם התקציב השנתי של המקדש שקבע ארתחששתא ניתן בעין יפה (הסכום הדרוש לרכישת קרבנות הציבור מסתכם בפחות מן החלק העשירי מזה שהוקצב).

ארתחששתא הבין שאם המקדש הוא מוסד ממלכתי, מן הדין שכל העובדים בו ייחשבו כפקידי המלך, הפטורים מתשלומים ושיעבודים המוטלים על שאר התושבים. על ידי פקודה זו נעשו הכהנים בני חורין ושותפים למעמד של בעלי פריבילגיות מיוחדות מטעם השררה. 

עזרא נתמנה לשופט עליון לכל היהודים היושבים באחשדרפת עבר הנהר, וגם נקבע שחוק התורה הוא לגביהם חוק המלך, שכל המתנגד לו ייענש בכל תוקף. לסעיף זה אין דומה ברשיונות המלכים שקדמו. זכות שיפוט אוטונומית לפי חוקת התורה ועל ידי שופטים שיתמנו על פי עזרא היתה גם עובדה מהפכנית כלפי פנים, וגם מכרעת לדורות כלפי חוץ. זכות זו היא הישגו הגדול של עזרא הסופר, אשר ויתר הרבה על כבודו האישי אך עמד על דרישתו וגם קיבל כל בקשתו בכל הנוגע "לדרוש את תורת ה', ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט" (י). משימה זו צוינה במפורש כמטרת עלייתו בראש הרשיון (יד). זכות זו שניתנה לעזרא לשפוט את העם לפי התורה הונחלה אחריו למנהיגי היהודים בארץ ישראל ובגולה. על ידי זכות זו הפכה ירושלים למרכז התורה לכל ישראל שבתפוצות. נמצא שסעיף זה ברשיון ארתחששתא היה גורם מכריע להתעצמותה של ירושלים ושל יהודה בכלל. רשיונו של ארתחששתא הוא איפוא החוליה החשובה ביותר בהתפתחותה של יהודה בימי שלטון בית אחימנש.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, מבוא לספר עזרא ונחמיה.