על רדיפות היהודים

 

בספר דניאל מופיעים שני סיפורים על ניסיונות שנכשלו להוציא להורג יהודים בשל נאמנותם לדת אבותיהם. שני סיפורים אלה הם למעשה שני דגמים של רדיפת יהודים.

בראשון, המופיע בפרק ג', חנניה מישאל ועזריה עברו על צו שחוקק המלך, והם הושלכו לכבשן האש בהתאם לצו המלך. במקרה של דניאל בגוב האריות, לעומת זאת, היוזמה לחוק הייתה של אנשי החצר של המלך שקינאו בהצלחתו של דניאל. אמנם, המלך הוא שחוקק את החוק הזה, אבל הניסיון להפליל את דניאל ולהענישו היה בניגוד מוחלט לרצונו, והוא נאלץ לעשות כן רק בגלל שנאתם וקנאתם של השרים.

בעולם היהודי זהו הדגם השכיח המבאר את יחסם העוין של הנוכרים ליהודים. לא המלך מבקש לרדוף את היהודים אלא אישים שונים בעלי השפעה – כך אצל דניאל, וכך במגילת אסתר. למעשה כך הוא גם בסיפור כבשן האש, שהרי רק בגלל הלשנת הכשדים על שלושת הרֵעים הם הושלכו לכבשן האש.

הדגם הזה של דניאל בגוב האריות הוא המאפשר את חיי היהודים בגולה. לפי תפיסה יהודית-גלותית זו, לא המלך, השליט העליון המזוהה עם המדינה, עוין את היהודים, אלא דמויות שונות, חורשות רעה, מקרב אזרחי הממלכה. אלה רודפים את היהודים משום שהם מקנאים בהצלחתם, אבל באמת הצלחה זו תורמת לשגשוגה של המדינה, ולכן המלך אוהב את היהודים ומכבד את אורח חייהם.

כך, למרות רדיפות ושנאה, בטוחים היהודים בהגנת המלך – וגם בהגנת א-לוהיהם – ומשתרשים בארצות גלותם.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חיות ומלכויות

 

עד כה, דגם ארבע המלכויות השולטות בעולם עד הגאולה היה עמום ומסתורי. בחלום דניאל ובפתרון שנאמר על ידי המלאך (פרק ז') לא זוהו המלכויות הללו עם שליטים או מדינות.

בחזון השני של דניאל (פרק ח') נראות רק שתי חיות, שונות מאלה שנראו בחלומו הראשון. אבל כעת, המלאך גבריאל נוקב בשמותיהן של שתי המלכויות: האיל של פרק ח' הוא מדי ופרס, וצפיר העיזים הנורא הבא מן המערב הוא יוון. צירוף התיאורים משני החזיונות והזיהוי של המלכות הנוראה כמלכות יוון מאפשר לפצח כמה מן הרמזים הטמונים בחזיונות הללו.

הקרניים של החיה הרביעית הן מלכי יוון. "הקרן הגדולה" (ח, כא) רומזת כמובן לאלכסנדר הגדול שהכה בשנים מעטות את האימפריה הפרסית והקים אימפריה חסרת תקדים בגודלה. הברזל המתאר את החיה הרביעית בחלום נבוכדנאצר ובחזון דניאל מסמל את עוצמתו הדורסנית של הצבא היווני שאף כוח לא יכול היה לעמוד מולו.

האימפריה שכונן אלכסנדר התחלקה לארבע מדינות (ח, כב) הלא הן בית תלמי, בית סלווקוס, מקדון ותראקיה. המעניינת אותנו היא כמובן הממלכה הסלווקית שממנה יקום המלך הרשע מכול, זה שיתריס כלפי מעלה, יפגע במקדש ובקרבן התמיד, "ישחית והצליח" (כד), ושלטונו יימשך עד שלושה עידנים וחצי (ז', כז). עד מתי? "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות" (יד). והחזון "לימים רבים" (כו). האם נדע לחשב את הקץ הזה? האם נדע מתי הקץ הזה?

ושוב אימה גדולה נופלת על דניאל, והוא חולה, משתומם ואינו מבין.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

רגע היסטורי

 

הקוד למלכים הפרסיים האחרונים באמצעות הדימוי ל'בבלי האחרון', מביא אותנו לרגע היסטורי – יוצאים מפרס ומהשפה הארמית, היא השפה הממלכתית-הפרסית (מאז ימי דריוש) – וחוזרים לעברית! (לפני שתופיע היוונית ותשפיע גם היא על התרבות בכלל, וגם על היהודים).

דניאל הבין שינויים היסטוריים-עולמיים עוד בפתרון החלומות הבבליים, וכעת הוא ראה את 'בית דין של מעלה', על כסאות המשפט העולמי (לבושי שלג על שביבי אש וגלגלי אש, ונהר אש יוצא מלפניו), וספרי הדין פתוחים (ז, ט-י).  

דניאל הוא שהבין בתחילת דרכו את השינוי ההיסטורי והדתי הצפוי אחרי נפילת בבל הכשדית – כורש, המלך הראשון בהיסטוריה שפרסם הצהרה בשם "ה' א-לוהי השמים" אשר נתן בידו את "כל ממלכות הארץ" (עזרא א, ב), הוא שפתח את הדרך לשיבת ציון!

בחלק השני של הספר (מפרק ז), דניאל[1] גם חזה בעצמו את משפט ההיסטוריה של מלך העולם, על השינוי ההיסטורי הכביר שיבוא אחרי עוד 4 מלכים פרסיים, בעליית ההגמוניה של התרבות המערבית (שנמשכת עד היום!) עם מלכות אלכסנדר מוקדון, הוא "הצפיר השעיר", הכובש הגדול הבלתי מנוצח. היחיד אי פעם שכרע ברך לפני א-לוהים מול כוהן גדול יהודי, לפי חלום שחלם[2] כשם שנשא בת של דריוש, ועודד את ראשי צבאו לשאת נשים פרסיות (=מיזוג תרבויות!), וכתלמיד אישי של אריסטו מנעוריו, הושיב את קציניו לשמוע הרצאות בפילוסופיה בלילות!

היוונים לא נטלו חלק משמעותי בתרבויות המזרח הקדום. בשומר (שבדרום עירק), בבבל ובמצרים, נמצאו לוחות טין ופפירוס, ועליהם עדויות ברורות להכרת 'משפט פיתגורס' – כ-1500-2000 שנה לפני פיתגורס!

מלכים מסופוטמיים (לרוב) נזקקו ל'המלכה' מכוחם של זקני השבטים, וכוהני המקדשים (לרוב) לא היו נתונים לחסות המלכים.
האסטרונומיה והמדעים היו מפותחים בבבל, כ-1200-1400 שנה לפני יוון!

עד שבא "הצפיר השעיר", צבא קטן וזריז עם 'קרן ענקית', הסתער בכל כוחו על מוקד הכוח בצבא העצום של פרס ומדי ('שתי הקרנים'), ב-4 קרבות הכרעה (גרניקוס, איסוס, גאוגמלה, פרספוליס) ריסק ופורר את האימפריה האחרונה במזרח הקדום, ויצר עולם תרבותי חדש, הלניסטי, שאיחד את 4 רוחות השמים המגיחות מן הים, תחת הגמוניה מערבית, יחד עם מעמד שוויוני לכל בני העמים המזרחיים בצבא ובחברה (בניגוד חריף להשקפות האריסטוקרטים ברחבי יוון).

אלכסנדר מוקדון מעולם לא נוצח בקרב, בזכות הזריזות והתחכום שלו בהפעלת צבאו, ורק מחלה מסתורית גרמה למותו הפתאומי בארמון נבוכדנצר בבבל(!) (ב-323 לפנה"ס, 13 שנה אחרי שעלה למלוכה, ו-10 שנים אחרי שכבש את ארץ ישראל ואת מצרים). לולי מת כה צעיר, היה מסוגל ליצור דת אלילית-עולמית הסוגדת רק לו, כפי שמעידים הסיפורים והאגדות עליו.

האימפריה העולמית שיצר אלכסנדר מוקדון התפרקה אחרי מותו ל-4 חלקים ב-4 רוחות השמים (ח', ח), ואחת מהן (בית סלווקוס-אנטיוכוס) תכבוש את ארץ "הצבי", האמת תושלך "ארצה", והמקדש יתחלל "והפֶּשַע שֹמֵם", עד קץ 2300 ימים[3] ("ערב בקר"; ח', ט-יד), כשתתגלה הישועה – ביד החשמונאים! – אבל דניאל לא הורשה (ח', כו-כז) לגלות מראש את שמם, ואת ישועתם בחנוכת המקדש! 
____________________

[1] ז' יעבץ (תולדות ישראל ג', וילנה תרנ"ח, 'מוצא הדבר', עמ' 33-32) שיער, שדניאל החוזה בעצמו הוא צאצא של דניאל הראשון, פותר החלומות; הרב י' מדן (דניאל – גלות והתגלות, פרק י"א הערה 1) שלל השערה זו, כי הוא מפרש את שמות המלכים ואת התאריכים בדניאל כמידע היסטורי מדויק, אבל לדעתי, ההשערה של יעבץ מסתברת מאד.
[2] כמסופר אצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים, ספר י"א, פרק ח', ה), וגם בתלמוד (בהבדלים אחדים; יומא סט ע"א); למען האמת, אלכסנדר סגד גם לאלים מצריים ופרסיים.
[3] משוד המקדש על ידי אנטיוכוס בשנת 143 למניין השנים הסלווקי (שהחל ב-312 לפנה"ס), עד חנוכת המקדש על ידי החשמונאים בשנת 148 (164 לפנה"ס) עברו 5 שנים; אבל עד ביטול גזירות הדת עברו עוד כשנה וחצי, וזה קרוב ל-2300 הימים. 
הרצון העמוק לפרש את חזיונות דניאל לימינו, הובילו לחישוב 2300 שנים, בין כיבוש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל (333 לפנה"ס), לבין שחרור ירושלים בששת הימים, כפי ששמעתי מהרב יעקב מדן. 


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מי הדמות הראשית בסיפור?

Volver al capítulo

לפעול במסגרת הנתונים הקיימים

Volver al capítulo

ההפרעות לבנייה בתקופות שונות

"וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי-בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּגְּשׁוּ אֶל-זְרֻבָּבֶל וְאֶל-רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם...  וַיְהִי עַם-הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם-יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת, וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל-יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד-מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל-יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם: וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל..." (עזרא ד', א-ז)

 

פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר עזרא, עמ' כו-כז

עיקרה של הפרשה הוא פסוקים א-ה: סיפור מעשי האיבה שעשו 'צרי יהודה ובנימין' - אלה הם בני הארצות שהושיבום מלכי אשור בשומרון ובסביבתה (ד', ט-י) - לעולים הראשונים, אחרי שהללו סרבו לשתפם בבנין המקדש מטעמים שבדת ושבאמונה. הפרשה פותחת בדין ודברים שהתקיים בין הצרים לבין ראשי בני הגולה (זרובבל, ישוע, וראשי האבות לישראל), וחותמת במלכות דריוש מלך פרס, שבימיו התחדשה מלאכת הבניה ואף נסתימה בשעה טובה (כד).

פסוקים ו-כג הם מעין מאמר מוסגר, שנסמך לפרשה שלפניו, ומדובר בו על מאורעות שקרו אחרי תקופת זרובבל. אלא אגב הסיפור על המכשולים, ששמו צרי יהודה לעולים הראשונים מימי כורש עד דריוש, נזכרו גם שני מקרים דומים שקרו לעולים שבאו אחרי דריוש, אחר שנגמר בנין הבית - אגרת השטנה לאחשורוש, ואגרת השטנה לארתחשסתא והפסקת בנין ירושלים.

 

 

 

דעת מקרא - מפעל פרשנות לתנ"ך, שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק. ייחודו של הפירוש הוא בלשונו הבהירה, ובשילוב בין פרשנות מסורתית לממצאי המחקר התנכ"י המודרני (התואם את המסורת), בעיקר בתחומי הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה של ארץ ישראל. מחברים רבים השתתפו בכתיבת ספרי דעת מקרא. הפירוש לספר עזרא-נחמיה נכתב על ידי פרופ' מרדכי זר-כבוד.

Volver al capítulo

מיהם אנשי ענתות, הנתינים והתרשתא?

"אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה" (עזרא ב', כג) 

כתוב עליהם "כה אמר ה' על אנשי ענתות [המבקשים את נפשך לאמור לא תנבא]... הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנותיהם ימותו ברעב ושארית לא תהיה להם, כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקדתם" (ירמיהו י"א, כא-כג).
אכן מהקבלה ידענו ששבו לאל טרם יום הפקידה ובטלה הגזירה מעליהם ונשארו מהם קכ"ח.

 

"הַנְּתִינִים בְּנֵי-צִיחָא בְנֵי-חֲשׁוּפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת" (עזרא ב', מג) 

הנתינים הם ראשי גבעון ובנותיה ויהושע נתנם לבית אלהיו, ועל כן נקראו נתינים, אף על פי שנאמר אחרי כן "ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים" (ח', כ), כי הטעם - קיים [דוד] הנתינה, או נקראו מן היום ההוא נתינים כי מקודם היו נקראים גבעונים.

 

"וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא-יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים..." (עזרא ב', סג) 

התרשתא - יש אומרים שנקרא כן, בעבור שהותר לו שתיית יין של עכו"ם, והטעם 'התיר שתא'. 
ויתכן: שהוא שם תפארת וגדולה בלשון כשדים, כעניין שר או פחה והוא הנכון. 

 

 

 

אבן עזרא - ר' אברהם בן מאיר למשפחת אבן עזרא. נולד בטודלה שבספרד המוסלמית בשנת 1089 בערך, ונפטר באנגליה בשנת 1164 בערך. היה חכם רב-תחומי בעל השפעה רבה, בחייו ולאחר מותו. היה משורר, מדקדק, פרשן תנ"ך, פילוסוף, מתרגם, אסטרונום ואסטרולוג. היה תקיף בביקורתו גם נגד גדולים וקדמונים.

Volver al capítulo

חנוכת המקדש

 

פרקנו מסיים את החטיבה הראשונה של ספרי עזרא ונחמיה. בשנת שתים לדריווש המלך, לאחר הפסקה של שמונה עשרה שנה, מתחדשת עבודת הבניה והתקופה הראשונה של שיבת ציון מגיעה לשיאה ולסיומה עם חנוכת המקדש.

1. א. חנוכת המקדש מתוארת בקצרה וכמעט מובלעת בתוך הפסוקים. השוו את תיאור חנוכת בית שני לתיאור חנוכת המשכן בויקרא ח'-ט'; במדבר ז'; וחנוכת המקדש במל"א ח; דה"ב ה-ז; שימו לב להבדל באורך התיאור ובתכנו.
ב. התיאור הקצר והלקוני של חנוכת המקדש מעיד אולי על האכזבה הגדולה של תקופת בית שני, המקדש הוקם ונחנך אבל שכינה לא שרתה בו. עיינו במקורות הבאים ונסו לעמוד על התחושות שמלוות את שבי ציון עם חנוכת המקדש.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כא עמוד ב:

אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים.

רש"י: ארון כפורת וכרובים - כוליה חדא מילתא, ושכינה לא שרתה בו, ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים עשרה לדריוש ואילך.
תוספות: ואורים ותומים - אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב:

ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא. אמר ליה: אלהא! סנינא לכו, דכתיב (שיר השירים ח') "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז", אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו.

2. חגיגות הפסח כרוכות בחנוכת המקדש. השוו את סיפור הפסח כאן לתיאורי חגיגות הפסח לאורך הנ"ך (יהושע ה'; מל"ב כ"ג; דה"ב ל'). מה המשותף בין כל האירועים ומה מסמלת חגיגת הפסח לאור תיאורים אלו?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מנהיגי שיבת ציון

"וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה... אֲשֶׁר-בָּאוּ עִם-זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדְּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל" (עזרא ב', א-ב)

 

לא פירש הכתוב אם ראשי העולים הנזכרים כאן באו כולם יחד או בעליות שונות אחרי זרובבל וישוע.

זרובבל - היה פחת יהודה בימי דריוש, כפי שמשתמע מנבואת חגי. כנראה שימש זרובבל במשרה זו אחרי ששבצר. אין אנו יודעים בברור תאריך עליתו ארצה, אך כפי הנראה היה זה זמן קצר אחר עלית ששבצר. זרובבל נתיחס בחגי ובספרנו לשאלתיאל, אולם בספר דברי הימים א' נתפרש יחוסו המלא: בן פדיה, כך ששאלתיאל אינו שם אביו אלא שם אבי זקנו, שבגלל חשיבותו נתייחס אליו. זרובבל היה אפוא בן בנו של יהויכין מלך יהודה.

ישוע - היה הכהן גדול הראשון בבית המקדש השני (ישוע הוא קיצור השם יהושע)

נחמיה - אפשר שהוא הפחה הידוע ושלרוב חשיבותו נזכר בראש הרשימה.

שריה - כשמו של הכהן הגדול האחרון בימי בית ראשון (מלכים ב' כ"ה, יח) וכשם אביו של עזרא הסופר (עזרא ז' א), ויתכן שאמנם בו הכתוב מדבר.

רעליה - בכתוב המקביל בנחמיה ז', ז: רעמיה.

מרדכי - שמו כשם מרדכי היהודי המפורסם, ואכן יש מחז"ל הסוברים שהוא הוא.

בלשן - אף הוא מראשי העולים, וכן פרש ראב"ע, וחז"ל דרשוהו כתואר למרדכי שהיה יודע בשבעים לשון (מגילה יג, ע"ב)

מספר - ברשימה המקבילה בנחמיה: מספרת. (אין אנו יודעים את משמעו של השם, ושמא הוא כינוי על שם מלאכתם - סופרים).

בגוי - השם דומה לבגוהי פחת יהודה, הנזכר בפפירוסים הארמיים שנמצאו ביב.

רחום - שם מצוי בין בני התקופה, ובכתוב המקביל בנחמיה: נחום.

בענה - שם מצוי בישראל מימי ראשית המלוכה.

... סך כל השמות בכתוב זה אחד עשר, ואילו בכתוב המקביל בנחמיה נמנו שנים עשר זקנים שעמדו בראש העולים, סמל לשנים עשר שבטי ישראל.

(מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר עזרא פרק ב')

 

 

 

דעת מקרא - מפעל פרשנות לתנ"ך, שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק. ייחודו של הפירוש הוא בלשונו הבהירה, ובשילוב בין פרשנות מסורתית לממצאי המחקר התנכ"י המודרני (התואם את המסורת), בעיקר בתחומי הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה של ארץ ישראל. מחברים רבים השתתפו בכתיבת ספרי דעת מקרא. הפירוש לספר עזרא נחמיה נכתב ע"י פרופ' מרדכי זר כבוד.

Volver al capítulo

מצליחים להשלים את המלאכה

 

פרקים ה'-ו' מסיימים את החטיבה הראשונה של ספרי עזרא ונחמיה. כמו בפרק ד' גם בפרק ה' מופיע כתב שטנה של צרי יהודה, אולם הפעם מתגברים שבי ציון ומצליחים להשלים את המלאכה.

1. א. בראשית הפרק מוזכרות נבואותיהם של חגי וזכריה. פעמים רבות הנביאים מתארים את המציאות מזווית שונה מהתיאור ההיסטוריוגרפי. השוו בין הסיבות לאי בנית המקדש המוזכרות בספר חגי (חגי א',ב; ב',ג) לסיבות המנויות בסוף פרק ד' בעזרא. מדוע לא נבנה הבית במשך שמונה עשרה שנה?

ב. מה נבאו הנביאים חגי וזכריה לעם? עינו במצודת דוד: ולא זכר מהו הנבואה ומאליו יובן שצווה לבנות הבית מבלי רשות המלך.

2. מהו ההבדל בין אגרת רחום שתוארה בפרק ד' לאגרת תתני בפרקנו? מדוע לדעתכם מזימתם של אויבי יהודה לא עולה בידם הפעם? נסו להוכיח דבריכם מן הפסוקים.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.