סיכום פועלו של נחמיה

 

פרק י"ג מסכם את הספר ומתאר שורת התמודדויות של נחמיה עם מגוון הבעיות עמן נפגשנו לאורך הספר: נישואי תערובת, שבת, צרי יהודה, מתנות הלווים ועוד. הספר מסתיים בקריאתו הנוגעת ללב של נחמיה "זכרה אלהי לי לטובה".

1. "ביום ההוא" (פס' א)
מהו היום ההוא? מתי מתרחש המסופר בפרק ביחס לפרקים האחרים? השוו בין הפירושים השונים:
מצודת דוד: ביום ההוא - ביום שקדשו את החומה.
מלבי"ם: ביום ההוא, זה היה ביום שיזכור למטה שהשליך כלי טוביה שהיה גם עמוני, והוא היה חתן ומחותן לשרי העם שהתחתנו עמו כמ"ש למעלה (ו' י"ח), ואז צוה לקרא בספר משה, היינו ספר משנה תורה שאמרו משה ששם באה אזהרה זאת.

2. בפס' ו מספר נחמיה על היעדרותו מירושלים בשליחות מלכותית. שימו לב אלו מן התהליכים שקידם נחמיה בפרקים הקודמים נסוגים בהעדרו וכיצד הוא מתמודד איתם.

3. בפסוקים יז-יח מתרה נחמיה בחורים. היזכרו בתקנת האמנה בפרק י' ובמסופר בירמיהו י"ז,יט-כז, וחשבו מדוע פונה נחמיה דווקא לחורים?

4. בפסוקים כג-כו מתוארת שוב ההתמודדות עם נישואי התערובת, הכוללת תיאור של ילדים המדברים "אשדודית".
השוו את תגובתו של נחמיה בפרק זה לתגובת עזרא בעזרא ט',יב-יד; י',י-יד, שימו לב לאמצעים אותם נוקט נחמיה, וכיצד הוא מנמק את האיסור על נישואי תערובת בתוכחתו לעם.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

השיא - חנוכת החומה

 

פרק י"ב נפתח ברשימת משמרות הלויים והכוהנים, ושיאו בחגיגת חנוכת החומה- טקס מרשים לקידוש ירושלים.

1. בפס' כז מסופר על איסוף הלווים מכל מקומותיהם על מנת שישתתפו בחנוכת החומה. אנו נוכחים שוב בחשיבותם של הלווים בעת ההיא למרות מספרם הקטן. שימו לב לתפקיד המרכזי של הלווים בחנוכת החומה ולתפקידים שממלאים הלווים באירועי המפתח של התקופה - היזכרו בעלית עזרא (עזרא ז',ז), קריאת התורה (נחמיה ח',ט,יג), הוידוי (נחמיה ט',ד) ובאזהרות שמזהיר נחמיה לגבי מתנות הלווים (נחמיה י',לה-מ).

2. טקס חנוכת החומה וקידוש העיר היה היסוד לדיני קידוש ירושלים בדורות הבאים והוא מחזק את מעמדה של ירושלים כעיר קודש רעיונית והלכתית.
א. שימו לב לשלבים השונים של הטקס. מה הוא כולל? מי משתתף בו?
ב. עיינו במקורות הבאים ובדקו אלו מן המרכיבים של הטקס בפרקנו נקבעו לדורות?
מסכת שבועות פרק ב משנה ב:
... שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים, ובסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות, ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ...
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו:
הלכה יא: אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות, ומשה רבינו מלך היה.
הלכה יב: וכיצד מוסיפין על העיר עושין בית דין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבהם והולכים בית דין אחר שתי התודות ושתי התודות זו אחר זו ועומדין בכנורות ובנבלים ובצלצל על כל פנה ופנה ועל כל אבן (ואבן) שבירושלים ואומר ארוממך י"י כי דליתני וגו', עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו ועומדין שם, ואוכלים שם לחם תודה אחת משתי התודות והשנייה נשרפת וע"פ הנביא שורפין את זו ואוכלין את זו.

3. התיאור הארוך והמפורט של חנוכת החומה (החל מפס' כז בפרקנו) והשמחה הגדולה שעמה, מהווה תיקון לתיאור הקצר של יסוד המקדש (עזרא ג',ח-יג) וחנוכתו (עזרא ו',טז-כב). השוו את תיאור חנוכת החומה בפרקנו לתיאורי יסוד המקדש וחנוכתו ונסו לחשוב מה גרם להבדל המהותי באווירה.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

וידוי ותפילה

 

לאחר תיאור חגיגת חגי תשרי שבפרק הקודם, בפרק ט' חוזרת האווירה העגומה בהתכנסות הכוללת ווידוי ובו תיאור מצבם הקשה של שבי ציון ונאמנותם לקב"ה למרות הכל.

1. פרק ט' הוא פרק שכולו וידוי ותפילה והוא מורכב מעשרות ציטוטים מספרים אחרים בתנ"ך, חלק מהפסוקים אף משובצים בתפילותינו היום.
מעשרות הציטוטים בתפילה בחרנו בחמישה ציטוטים, עיינו במקורות הנ"ל, ונסו לראות כיצד העיון במקור השלם משפיע על הבנתכם את התפילה.
(יא) "בתוך הים" שמות י"ד,כט; "כמו אבן" שמות ט"ו,ה.
(יז) "ויתנו ראש" במדבר י"ד,ד; דברים א',מא-מג; "במרים" דברים ט', כד; "חנון ורחום" שמות ל"ד,ה-ז; במדבר י"ד,יא-כא.
(כה) "כל טוב" דברים ו',י-יב; יהושע כ"ד,יג; "וישמינו" דברים ל"ב,טו.
(כו) "אחרי גום" מל"א י"ד,ו-ט; "את נביאך הרגו" מל"א י"ט,י; ירמיהו כ"ו,כ-כג; דה"ב כ"ד כ-כב.
(לב) "האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד" דברים ז',ט-יב; דברים י',יב-יז; מל"א ח',כב-כג; ירמיהו ל"ב,יז-יח; דניאל ט',ד; נחמיה א',ה.

2. קראו את דבריו של יהודה קיל על הווידוי כהכנה לכריתת האמנה בפרק הבא.
מה משמעותו של הוידוי שקדם לאמנה, ומהו החידוש שבכריתת האמנה בתקופה זו?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

אכלוס ירושלים

 

בפרק י"א אנו שבים לשלב האחרון של מפעלו הגדול של נחמיה: אכלוס ירושלים לקראת חנוכת החומה. בפרקים הקודמים נחמיה מתאר את העיר - ו"הְָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם" (פרק ז',ד), בפרקנו לאחר השלמת החומות הוא מאכלס את העיר תוך שימוש בגורל, ובכך מזכיר את ימי יהושע.

1. בפרק י"א מתואר מאמץ נוסף של נחמיה לישובה של ירושלים. האוכלוסייה בעיר מועטה ונחמיה מעלה מן העם מעין "מעשר אדם"- עשירית מן האוכלוסייה היושבת בארץ צריכה לבוא ולהתיישב בעיר. מדוע לדעתכם משתמש נחמיה בגורל? השוו לבמדבר כ"ו,נה-נו; יהושע י"ח,ח-י; מדוע המתיישבים החדשים מכונים מתנדבים?

2. הביטוי "עיר הקדש" מופיע פעמים ספורות במקרא, והשימוש בו בפרקנו בוודאי אינו מקרי. השוו את המסופר בפרקים שלמדנו לישעיהו נ"ב, שם מופיע ביטוי זה גם כן, אלו מן הדברים שמנבא ישעיהו מתקיימים בתקופת נחמיה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

כריתת האמנה

 

פרק י' הוא שיאה של חטיבת הפרקים ח'-י' הכוללת אסיפה, וידוי וכריתת אמנה. יש שראו בפרק זה תיאור של המסמך הכתוב הראשון של התורה שבעל פה, ושל נקודת המפגש בין סוף תקופת הנביאים להקמת הכנסת הגדולה. האמנה הינה ברית נאמנות והתחייבות בה מקבלים ישראל על עצמם מרצונם ובשבועה לקיים את תורת משה ללא תנאי. הפרק מחולק לשני חלקים: תיאור מעמד כריתת האמנה ורשימת החותמים עליה (א-כט) והאמנה עצמה (ל-מ).

1. פרק י' נפתח במילים "וּבְכָל זאֹת אֲנַחְנוּ כּרְֹתִים אֲמָנָה וְכתְֹבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כּהֲֹנֵינוּ" (א).
א. עיינו ברש"י ועמדו על משמעות המילים "בכל זאת" והביטוי "כורתים אמנה":
רש"י: ובכל זאת - ובכל הרעה הזאת הבאה עלינו אנחנו כורתים אמנה להקב"ה להאמין ולבטוח בו.
ב. בגמרא ובמדרש נלמד פסוק זה כראיה למידת חסידות של בני הדור, שקיבלו על עצמם מצוות שלא היו חייבים בהן. קראו את המקורות הבאים, היזכרו בתיאורי לימוד התורה וגילוי המצוות בפרק ח'. כיצד מאירים חז"ל את המסופר בפרקים ח'-י'?
בראשית רבה פרשה צו: ... אמר ר' יהושע בן לוי: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים הקב"ה מלמעלה עימהם, ואילו הן: אחד בימי עזרא, בשעה שעלו מבבל ביקש הקב"ה להתיר להן את המעשרות. מה עשו? הלכו וגזרו על עצמן שהן מעשרין, שכן הוא אומר "את ראשית עריסותינו ותרומתנו ופרי כל עץ ותירוש ויצהר" וגו' (נחמיה י' לח), מה עשו? כתבו בספר וחתמו אתו ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אתו חתום. ומנין שהסכים הקב"ה עימהן? "ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים על החתום" (נחמיה י' א).
ירושלמי מסכת שביעית פרק ו דף לו טור ב: ... אמר רבי לעזר: מאיליהן קיבלה עליהן את המעשרות מה טעם "ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו" מה מקיים רבי לעזר "ואת בכורות בקרינו וצאנינו" מכיון שקיבלו עליהם דברים שלא היו חייבין עליהן, אפילו דברים שהיו חייבין עליהן העלה עליהן כאילו מאיליהן קיבלו עליהן. מה מקיים רבי יוסי בר חנינא "ובכל זאת" מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן הכתוב כאילו מאיליהן קיבלו עליהן.

2. האמנה אינה הכרזה דתית מופשטת אלא מדריך לאורח חייה של הקהילה, המדגיש את הבעיות העיקריות המטרידות אותה. המצוות אינן כתובות באמנה כמו שהן כתובות בתורה אלא מזכירות את דרכו של מדרש ההלכה ומוסיפות תקנות במקומות הנדרשים.
א. ערכו רשימה של ההתחייבויות השונות המופיעות באמנה. אלו התחייבויות הן דאורייתא או פרשנות על מצוות דאורייתא, ואלו הן התחייבויות חדשות שהותקנו באותו הדור?
ב. שימו לב לאיסורי הנישואין עם עמי הארץ, שהם איסור מן התורה המקבלים פרשנות מחודשת. השוו את האיסור המופיע בפס' לא, לאיסורים בתורה: שמות ל"ד,יד-טו; דברים ז',ג-ו; דברים כ"ג,ב-ט. מה ההבדל בין ההתחייבות בנחמיה לבין איסורי התורה? מהו לדעתכם האיסור בנחמיה ומה מטרתו?
ג. שימו לב גם לאיסורי השבת בדגש על איסורי המסחר בשבת (פס' לב). השוו לישעיהו נ"ח,יג-יד; ירמיהו י"ז,יט-כג.

3. השוו את האמנה בפרקנו לבריתות קודמות בין ה' לעם ישראל. נסו למצוא קווי דמיון ושוני בין הבריתות בתורה ובנביאים לבין האמנה כאן. [כדאי לבחור שתי דוגמאות לפי רצונכם]: שמות ל"ד,י-כו; דברים י"א; דברים כ"ז,א-יד; דברים כ"ט,ט-כח; יהושע ח',ל-לה; יהושע כ"ד,א-כח; דברי הימים ב ט"ו,א-יז; דברי הימים ב ל"ד,כט-לג.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

כיצד נודע שם ה' בעולם?

"... וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל-כָּל-בְּרָכָה וּתְהִלָּה: אַתָּה-הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם- שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל-אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת-כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אַתָּה-הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם" (נחמיה ט', ה-ז)

 

שם כבודו, שעל ידו הוא נודע לבריותיו,

הוא נודע על ידי ג' דברים:

א] על ידי הבריאה, ועל זה אמר: "אתה עשית את השמים" וכו', רוצה לומר שבראת בין את העליונים בין את התחתונים,

ב] על ידי קיום הבריאה וההנהגה המתמדת, שעל זה אמר: "ואתה מחיה את כולם", שאינך דומה כפועל אחר, שאחר שעשה את הדבר הוא מתקיים בעצמו, כי כל הבריאה אין לה קיום וחיות רק על ידך שאתה הנפש המחיה את כל המציאות, והגם שנראה שההנהגה היא על ידי צבא השמים וסדרי המערכת, הנה "צבא השמים לך משתחוים", כי אתה הוא המנהיג אותם ונותן להם כח ומושל על כולם.

ג] ניכר שם כבודך על ידי ההנהגה ההשגחיית הנסיית, שהיא לא תתנהג כפי סדרי המערכת, רק לפי מעשה הקדושים אשר בארץ יחידי סגולה שעליהם תחול ההשגחה המופלאת הלזו לשדד את הטבע ולנוסס נס ליראיו, וההשגחה הזאת הוחל באברהם, ועל זה אמר: "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם", שבו בחר ה' שיהיה מרכבה להנהגה הפלאיית, "והוצאתו מאור כשדים", שאז החילות לבטל הטבע בעבורו וניצול מכבשן האש, ואחרי זה "שמת שמו אברהם", לאות כי יהיה אב המון גוים ושגם בניו יהיו סגולה וראוים אל הענין האלהי ושתשרה עליהם שכינת ה':

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

קבלת סמכות התורה שבעל פה

 

... לכריתת "האמנה" (י') קדם וידוי (ט'), ואין כל ספק שכורתי האמנה התכוונו בווידוי זה למלא אחר דברי התורה בתוכחה שבויקרא (כ"ו, מ): "והתודו את-עונם ואת-עון אבתם במעלם אשר מעלו-בי". תוכנו של הווידוי הוא בעיקר סקירה היסטורית, צידוק הדין ותיאור המציאות הריאלית. הסקירה ההסטורית מתארת לא רק את ההשגחה הנסית וגילוי השכינה שלהם זכו ישראל מרגע שנבחר אבינו הראשון, אברהם, אלא גם את העונשים שבאו עליהם בעטים של החטאים, ושגם הם אינם אלא מילוי דבר השם בתורה - במקרה "והיה אם לא תשמעו". ולאחר שהמתוודים מצדיקים על עצמם את הדין, מתארים שבי הגולה, עולי בבל, את מצבם המדיני והכלכלי בריאליות מזעזעת בכנותה ומנוגדת תכלית ניגוד למצב המדיני והכלכלי, שלו זכו יוצאי מצרים בימי יהושע: "הנה אנחנו היום עבדים, והארץ אשר-נתתה לאבתינו לאכל את-פריה ואת-טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר-נתתה עלינו בחטאותינו, ועל-גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו" (ט', לו-לז). ובכל זאת כורת העם את האמנה מרצונו הטוב ומקבל על עצמו התחייבויות, שבהן לא היה חייב כלל וכלל מדברי תורה.

עיקרה של האמנה הוא שהעם קיבל על עצמו באלה ובשבועה ואף גם בחתימת-יד את סמכותה של התורה שבעל פה ואת תוקפה המחייב בנוסף לתורה שבכתב שבה הודו מזמן. ומכאן שיש לראות באותו היום הגדול של כ"ד בתשרי, 515 שנה לפני חורבן בית-שני, משום פתיחה של תקופה חדשה בתולדות העם. העם פסק לפסוח על שני הסעיפים בתחום ההלכות ובתחום ההליכות, פסיחה שהיתה אופיינית לחלק ניכר מימי השופטים ותקופת בית ראשון. ההלכה הפרושית נהפכה מהלכות נביאים וחכמים להלכת העם כולו, למעט לקבוצות מצומצמות שהמשיכו לערער על תוקפה וסמכותה, ואין כל ספק שיש לראות בתקנות עזרא ונחמיה ובאמנה משום ראשית תקופת הסופרים-הפרושים. ואין זה חשוב לענייננו, כיצד יש לפרש מושג זה, בין שנפרש פרושים כ'נבדלים מעמי הארץ' ובין שנפרש פרושים במשמעות החיובית: פָּרוּשׁ - מְפָרֵשׁ - "מפרש ושום שכל ויבינו במקרא" (ח', ח), או במשמעות "פרושים - קדושים תהיו", כלומר מקיימים ומשליטים הלכה למעשה את חזון "ממלכת כהנים וגוי קדוש".


נערך ע"י צוות אתר התנך 

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

סוכות בנחמיה לפי המסורת

"וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד-מֹשֶׁה אֲשֶׁר- יֵשְׁבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדָס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב:  וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ- לָהֶם סֻכּוֹת ... וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי- יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ-חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט" (נחמיה ח', יד-יח)

 

רד"צ הופמן לויקרא כ"ג, מ

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג, מ) - 

... אם נעבור בהתעמקות יתירה על הפסוקים בנחמיה ח', יד-יח, לא יקשה עלינו למצוא ביאור משביע רצון שיתאים למסורה. אמנם פסוקים אלה כשהם לעצמם מתמיהים מאד ... וזה מביאנו לידי השערה, שהביטוי 'עשה סוכות' אין פירושו 'לבנות סוכות', אלא כמו 'עשה חג הסוכות' (דברים ט"ז, יג; עזרא ג', ד), 'לחוג את חג הסוכות', מצוה שכוללת גם שאר הטכסים של חג הסוכות. לפי זה מסופר בנחמיה ח', יד-טו, כי ראשי האבות שבאו אל עזרא "להשכיל אל דברי התורה" (יג), מצאו כתוב, כי לפי מצוות ה' עליהם לשבת בסוכות ולצוות לעם להכין הכל לחגיגת חג הסוכות כהלכתו ("לעשות סכות ככתוב" (טו). מוכרחים לפרש כך, משום שלא מצינו בתורה שמצוה "לעשות סוכות", אלא "לשבת בסכות", כשם שגם בנחמיה ח', יד כתוב "אשר ישבו וגו'"); ולתכלית זו צריכים היו לעלות על ההרים כדי להצטייד בעלים לסוכות ובנטעים לאיגוד הלולב.

פרי עץ הדר לא נזכר, משום שבימי חג אוסף התבואה היה זה מוכן בידי כל אחד, וכך היו גם ערבי הנחל מצויים בכל מקום; ורק כפות תמרים וענף עץ עבות, והעלים הירוקים והיפים של זית ועצי שמן והדס היו מוכרחים להביא מן ההרים. 

ונכונה, איפוא, תפיסת התלמוד (סוכה דף יב עמוד א) של נחמיה ח', טו, שלפיה לקחו שלושת המינים הראשונים לסוכות והשניים האחרונים לאיגוד הלולב

ואחר כך מספר פסוק טז: "ויעשו להם סכות". מובן, שזה נעשה לפני החג, משום שהחג היה אסור במלאכה.

ובפסוקים יז-יח מסופר על חגיגת החג כך: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן" (כלומר: בהשתתפות כה גדולה וכללית) ...

"ותהי שמחה גדולה מאד" (יז) באיגוד הלולב (כפי המצווה בויקרא כ"ג, מ),

"ויקרא בספר תורת האלהים יום ביום... " (יח) ופסוק יח מסיים את הסיפור במלות: "ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט" (שם).

הקרבנות אינם נזכרים כלל, משום שבהם לא השתתף העם כולו וגם משום שהקפידו להקריבם גם בזמנים הקדומים (השוה עזרא ג', ד; דברי הימים ב ח', יג).

הנה כי כן נמצאים הפסוקים שלפנינו בהתאמה גמורה עם הפשט המקובל של החוק לפי המסורת.

 

עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יהודה זולדן כן בפוסט מאת פרופ' יהודה פליקס

 

רד"צ הופמן - ר' דוד צבי הופמן חי בשנים 1843-1921 היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19וממנהיגיה של אסכולת "תורה עם דרך ארץ", או "נאו-אורתודוקסיה". כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו, בצורה חזיתית ובשימוש בכלים מדעיים.

Volver al capítulo

חגיגת חגי תשרי

 

בפרק ח' מתוארים בפעם הראשונה בספר רגעי מנהיגות משותפת של עזרא ונחמיה, ובפעם השניה חגיגת חגי תשרי בתקופת שיבת ציון. בעוד שתיאור החגים בספר עזרא עומד בסימן חידוש עבודת המזבח והקרבת הקרבנות, בפרקנו מתואר מעמד רוחני רב רושם, שמביא לתגובה רגשית חזקה של העם. מנהיגותם של עזרא ונחמיה מובילה את העם לקיום מצוות מתוך שמחה והופכת את החגים לימים של שמחה, אמונה ואחדות.

1. בחלקו הראשון של הפרק מתוארת חגיגת ראש השנה באופן שונה לגמרי ממאפייני החג שהיינו מצפים להם (תקיעה בשופר, הקרבת קרבנות).
א. מדוע לדעתכם מציין עזרא את ראש השנה דווקא באמצעות קריאה בתורה? היזכרו במטרות עלייתו בעזרא פרק ז',י.
ב. מעמד הקריאה בתורה בתחילת הפרק מזכיר דווקא את מצוות הקהל, (דברים ל"א,י-יג) נסו להשוות בין הציווי בתורה לתיאור בפרקנו ולעמוד על קווי הדמיון והשוני.

2. בתיאור חגיגת הסוכות בפס' טו העם נקרא לצאת מירושלים ולהביא "עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבתֹ לַעֲשׂתֹ סֻכּתֹ כַּכָּתוּב". היחס בין רשימה זו לציווי על ארבעת המינים בויקרא כ"ג, מ "וּלקְחַתְֶםּ לָכֶם בַיּּוֹם הָרִאשׁוֹן פְרִּי עֵץ הָדָר כַפּתֹּ תְמָּרִים וַעֲנַף עֵץ עָבתֹ וְעַרְבֵי נָחַל וּשְמַׂחְתֶםּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִבְׁעַת יָמִים", ולנטילת ארבעת המינים ובניית הסוכה כפי שאנו נוהגים היום, עורר שאלות רבות בפרשנות בדורות השונים.
עינו בגמרא מסכת סוכה ועמדו על הדעות השונות בפרשנות המצווה בתורה ובראיה שמביאה הגמרא מהפסוקים אצלנו.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לו עמוד ב:
דתניא: (ויקרא כג) "בסוכות תשבו" - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב. [כלומר לדעתו של ר' יהודה יש לבנות את הסוכה מארבעת המינים בלבד] ... 
אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל - אינו דין, לא מצא ארבעת מינין - יהא יושב ובטל, והתורה אמרה, בסכות תשבו שבעת ימים - סוכה של כל דבר. [אמרו לו חכמים שחיוב בניית הסוכה מארבעת המינים עלול לגרום למצב שבו בהעדר ארבעת המינים יתבטלו כמה ממצוות החג, מפני שאי אפשר יהיה ליטול ארבעת המינים ולא לבנות סוכה ולכן מותר לבנות סוכה מכל חומר שהוא, ומביאים ראיה מנחמיה שם מוזכרים חומרי בניה שחלקם מארבעת המינים ואחרים לא]
וכן בעזרא אומר (נחמיה ח) "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשות סכות ככתוב". ורבי יהודה סבר: הני - לדפנות, עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות - לסכך. ...[רבי יהודה סבר שהזית ועץ השמן שמשו לדפנות ואילו הסכך היה מארבעת המינים בלבד].


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

שיעור בהנהגת ציבור

 

עזרא לא הגיע לירושלים רק כמנהיג תורני, כי היה לו כתב סמכות מאת המלך (ז, כה-כו), אולם עזרא נזהר מאד בהפעלת סמכותו - הוא בכה והתפלל (ט, ו-טו), הוא קרע את בגדו ומעילו ומרט משערות ראשו וזקנו (ט, ג-ה), הוא ישב כאבל בשביתת רעב מול לשכת "יהוחנן בן אלישיב" ב"בית הא-להים" (י, א-ו), עד שנתקבצו אליו כל "החרדים" לתורה ולמצוות, "קהל רב מאד, אנשים ונשים וילדים", ועד שקם "שכניה בן יחיאל" וחיזק את עזרא בהגדרת החטא הזועק לתיקון - כך יכול היה עזרא להשביע את "שרי הכהנים הלוים וכל ישראל" ולהביא לאסיפת עם כללית כעבור שלושה ימים, בקור הירושלמי ובגשם של "חדש התשיעי" (=כ' בכסלו), ומי שלא יבוא, "יָחֳרַם כל רכושו, והוא יִבָּדֵל מקהל הגולה" (י, ז-ט).

זהו שיעור יוצא דופן בהנהגת ציבור - אי אפשר להפעיל סמכות בלי הזדהות! בהקרבה אישית של כבודו חולל עזרא זעזוע ציבורי כזה, ורק כך הפעיל את סמכותו.

כאן אנו פוגשים 'מדרש הלכה' של עזרא, שהרחיב את איסורי התורה על 'שבעת עמי כנען' (שמות לד, טו-טז) לכל הגויים באשר הם, והשווה את כולם לדיני ההרחקה החמורים ביותר של 'עמוני ומואבי'! - בתורה יש הבדל ברור בין 'עמוני ומואבי', שנאסרו לבוא בקהל ה' לעולם, לבין 'מצרי ואדֹמי', שעליהם נאמר שם: "לא תְתַעֵב...", והותר לזרעם מ"דור שלישי" לבוא "בקהל ה'" (דברים כג, ח-ט), ואילו עזרא גזר על כולם ללא הבחנה - "לַכנעני... העַמֹני, המֹאָבי, המצרי, והאֱמֹרי" (ט, א) - "ולא תדרשו שְלֹמָם וטובתם עד עולם" (ט, יב), כדבר התורה על "עמוני ומואבי" (דברים כג, ד-ז).

מפתיע לגלות, שחז"ל לא קיבלו לבסוף את 'מדרש ההלכה' המחמיר של עזרא,[1] והכריעו (כדברי רבי יהושע), ש"כבר עלה סנחריב ובלבל את האומות" (משנה ידים פרק ד, ד), ואין לזהות עוד צאצאים של עמי כנען, ושל 'עמון ומואב', ולפיכך "מקבלים גרים" מהם - האם זה מה שחשבו כהני ירושלים, שעזרא אך הגיע, וכבר יצא למערכה נגדם?

אין מנוס מן המסקנה, שאותו 'מדרש הלכה' מחמיר וגורף של עזרא היה חלק ממאבק חריף נגד השתלטות "עמי הארצות" על ירושלים, בסיוע הפקידים הפרסיים, והֲלָכַת חז"ל ראתה חומרות אלה כ'הוראת שעה' בשעת משבר, מתוך צורך חיוני להציל את שארית ה"פליטה".

כאן גילה עזרא גם את מגבלות הכוח, ההקרבה, הזעזוע והסמכות -
אף אחד לא העז להתנגד, אבל בקור של חורף ירושלמי, אי אפשר לפתור בעיה עצומה כל כך באסיפת עם דרמטית - "העם רב, והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ, והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים, כי הרבינו לפשע בדבר הזה" (י, יג).

ולכן הקימו ועדה ציבורית מכובדת בראשותו של עזרא, ובמשך 3 חודשים, מ"אחד לחדש העשירי(=טבת)... עד יום אחד לחדש הראשון (=ניסן) הציגו רשימה מפורטת של משפחות כהנים ולויים, ומבני ישראל אשר "נשאו נשים נכריות".

וכאן מסתיים ספר עזרא.
האם הצליח עזרא להרחיק בפועל את הנשים הנכריות? - לא בטוח!
כעבור 13 שנה יבוא נחמיה ויפעיל כוח, כולל שוטרים, ויכפה סמכות, אבל גם זה יקרה רק אחרי הרחקת האויבים מן העיר, ושיקום חומות ירושלים.

-------------------------------------------

[1] הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יב, א) קבע איסור תורה של חיתון עם כל הגויים, לפי עזרא(אך ראו שם ב'כסף משנה' את דברי החולקים); אולם גם הרמב"ם קבע (שם, הלכה כה) - בניגוד לעזרא - שמקבלים גרים מכולם, אחרי שעלה "סנחריב מלך אשור ובלבל כל האומות, ועירבם זה בזה".


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.