התמודדות מבפנים ומבחוץ

 

בפרק ו' מתחדשת עבודת הבניה ואיתה איומים על נחמיה עצמו. הפרק חושף בפנינו את המציאות המורכבת איתה מתמודד נחמיה, מציאות הכוללת אויבים מבפנים ומבחוץ כאחד.

לקראתה השלמת החומה מנסים סנבלט, טוביה וגשם לפגוע בנחמיה אישית. הם מנסים לקבוע איתו פגישה "בכפירים בבקעת אונו" - בגבול הצפוני של מדינת יהודה. ניסיונות ההתחמקות של נחמיה לא עולים יפה ואגרת פתוחה, ובה האשמות חמורות, מופצת ביהודה.

1. שימו לב לתוכן האיגרת: במה מאשימים את נחמיה? מהי הסכנה בהאשמה כזו? (היזכרו באירועים בעזרא פרקים ד'-ה'). שימו לב גם לאזכור הנביאים בהמשך הפרק.

2. מהי מטרת עצתו של שמעיה (י-יא)? שימו לב לשתי התשובות שנותן לו נחמיה.
היעזרו בפירוש רש"י לפסוקים י-יא: "אותו שמעיה היה נביא שקר וקבל שוחד מן סנבלט וחביריו להפחיד את נחמיה כדי לבטל את המלאכה... האיש כמוני יברח - בתמיה אם איש כמוני יברח ליכנס בהיכל: לא אבוא - לא אכנס שם מפני פחד המיתה ולא אעבור על המצוה של הקב"ה שלא יבוא ויכנס זר בהיכלו".


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

צדק חברתי

 

בפרק ה' נפסק במפתיע תיאור בניית החומה לצורך התמודדות עם סדקים פנימיים בתוך קהילת שבי ציון. בפרק מרגש זה אנו פוגשים את נחמיה באחד משיאי מנהיגותו: בצד ההתמודדות עם האתגרים הביטחוניים ועם בניית החומה, מתמודד נחמיה עם עוולות חברתיות בין עשירים לעניים ביהודה. בעזרת כושר שכנוע ודוגמא אישית הוא מבהיר לעם שסולידריות פנימית, וחברה מוסרית הם תנאי הכרחי להישארות בארץ.

1. בתחילת פרק ה' מובאות באופן הדרגתי הטענות של השכבות השונות של העם (א-ה), החל מאנשים חסרי כל שמשעבדים את בניהם וכלה בבעלי רכוש ההופכים לאריסים על אדמתם. נסו לראות את השכבות החברתיות השונות המשתקפות בזהות המתלוננים ובתלונות השונות. (הסבירו את פירוש המילים "רבים" (ב) "עורבים" (ג))

2. עקבו אחרי פעולותיו השונות של נחמיה ושימו לב איזה סוגי לחץ הוא מפעיל על עשירי יהודה (ז-טז) מהי האווירה שמלווה את השלבים השונים בתהליך?

3. נחמיה תובע ויתור גדול מאוד מעשירי יהודה.

א. עיינו במקורות הבאים ונסו להשוות אותם לנאמר בפרקנו: שמות כ"ב כד-כו; ויקרא כ"ה לה-נה; דברים ט"ו א-יב; דברים כ"ג כ-כא; ירמיהו ל"ד ח-יז (שימו לב לדברי העם בפס' יב בפרקנו "ומהם לא נבקש"). חוו דעתכם, האם תביעתו של נחמיה היא תביעה מוסרית או הלכתית? על איזה חוק או תקדים הוא נשען?

ב. להרחבת השאלה, עיינו גם בפירושים השונים של טענת העם המופיעה בפס' ה "וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כּבְִניֵהֶם בָּניֵנוּ"

מצודת דוד: הלא טובים אנחנו כמו העשירים ומדוע נעבוד אותם הלא מהראוי שיכלכלו אותנו בצדקה.

ראב"ע: אע"פ שאנו לוין מהם כי הכתוב אמר "לא תהיה לו כנשה" והם כובשין בנותינו בחזקה.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

כשל כח הסבל


הבטוי "כשל כח הסַּבָּל" לקוח מנחמיה ד', ד:

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה" 

בפסוק זה באים אנשי יהודה בטענות אל נחמיה, ואומרים שנחלש כחם של הסבלים, שתפקידם במערך בניית החומה היה לשאת את המשאות הכבדים. מסתבר שנחלש כחם הן מפאת עומס העבודה הרבה המוטלת עליהם, והן מפאת הצורך להתגונן כל הזמן מפני האויבים.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי זה בצורה מורחבת, לאו דווקא לגבי סבלים שהתעייפו, אלא כדי לומר שאין מספיק כח כדי לעשות משהו, או כדי לומר שפקעה הסבלנות. (מילון אבן שושן)

בשיר שלפניכם, מופיע הביטוי "כשל כח הסבל" כשהוא מנוקד בצורה שאיננה תואמת את הבטוי המקורי: המילה "סבל" מופיעה בצרה וסגול, ומשמעותה משא של דאגות וייסורים. לעתים משתמשים בבטוי בצורתו זו, על אף שהיא איננה הצורה הנכונה.

Volver al capítulo

גיס חמישי

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיּשְׁבִים אֶצְלָם וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר-תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ" (נחמיה ד', ו)

 

ועתה נאספו הצרים, אשר נתקשרו יחד לבא להלחם בנו, עם היהודים אשר היו בינותם בארצותם.

ואותם היהודים אשר נתחברו עמהם באו לפני החיל, כדרך אנשי המלחמה, לדבר אלינו.

ובענין הזה הערימו היהודים את האויבים.

"ויאמרו לנו עשר פעמים" - התרו בנו אותם היהודים עד עשר פעמים,

להלחם באויבינו כי הם באים למלחמה

וכך אמרו לנו: "מכל המקומות וגו'" -

מכל אותן המקומות שתהיו נפוצים שם בבנין החומה אנה ואנה, תהיו זהירים להיות נאספים יחד עד אשר תשובו עלינו ביחד להלחם בנו.

 

(פרשנויות אחרות לפסוק זה ראה בדברי המלבי"ם ובפוסט של אראל סגל)

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

הגנה על בוני החומה

 

נחמיה בא לארץ כדי לבנות את חומות ירושלים, אך הוא נתקל באויבים שקינאו בהצלחתו ורצו להילחם בו, ולכן נאלץ לשנות את התוכניות ולסדר סידורי אבטחה והגנה. 

הסדר הראשון היה: "ונתפלל אל אלוהינו"; ובמקביל "ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם" (ג). כלומר: חלק מהבונים עמדו על החומות ושמרו יומם ולילה.

אבל הסדר הזה לא החזיק מעמד הרבה זמן: "ויאמר יהודה: כשל כוח הסבל" (ד) - הסבלים, שצריכים לפנות את העפר מסביבות החומה ולהביא חומרי בנייה, התעייפו בגלל השמירות ואינם יכולים לעבוד מהר כמו קודם. בנוסף לכך, השומרים שעומדים על החומות רואים רק את אזור החומה, אבל הסבלים (שהולכים וחוזרים) לא מוגנים מספיק: "ויאמרו צרינו: 'לא יידעו ולא יראו, עד אשר נבוא אל תוכם [אל תוך הסבלים] , והרגנום; והשבתנו את המלאכה'' (ה).

בהמשך, "ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם" (ו)  - באו אל נחמיה יהודים שמתגוררים בין הגויים, ואמרו לו פעמים רבות "תשובו עלינו!" - שובו לגור אתנו, בין הגויים, כי בירושלים מסוכן מדיי! (לחץ כאן לפרשנות אחרת לפסוק זה) מכיוון שהיהודים מכל המקומות אמרו את אותו הדבר פעמים רבות – הסיק נחמיה שהאויבים זוממים הפעם מזימה מיוחדת והחליט להפסיק את הבנייה באופן זמני ולגייס את כולם למלחמה: קודם כל – "ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה – בצחיחים" (ז): נחמיה העמיד שומרים לא רק על החומות אלא גם מתחתיה, מאחורי החומה (מבחוץ), בין הסלעים (= צחיחים), כדי שימנעו מהאויבים להתקרב לחומה. בנוסף לכך – "ואעמיד את העם למשפחות, עם חרבותיהם רומחיהם וקשתותיהם" (ז): נחמיה נתן לכל אחד כלי-התקפה והעמיד אותם במקום בולט, כדי שהאויבים יראו ויפחדו להילחם בהם. הפגנת הכוח הזאת הרתיעה את האויבים (ט), ובעקבות כך האיום פחת, וכבר לא היה צורך להעמיד את הבונים על החומות שישמרו יומם ולילה.

אבל עדיין היה צורך בשמירה. כדי להקל על הבונים – גייס נחמיה חצי מהנערים שלו לצורך השמירה, כך שהבונים לא היו צריכים לשמור בכלל: "ויהי מן היום ההוא, חצי נעריי עושים במלאכה, וחציים מחזיקים והרמחים המגינים והקשתות והשריונים" (י). כדי שהבונים בחומה יהיו מוגנים יותר – העמיד נחמיה את "השרים" (י) - שרי החיל שנתן מלך פרס, עמדו מאחרי גבם של הבונים ושמרו עליהם אישית.

בנוסף לכך, צייד נחמיה את כל הפועלים בנשק אישי להגנה עצמית: "באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח" (יא).

ובנוסף לכך, סידר אמצעי אזעקה לשעת חרום: "והתוקע בשופר אצלי... במקום אשר תשמעו את קול השופר - שמה תיקבצו אלינו" (יב-יד)

בוני החומה והסבלים עבדו מאד קשה - מעלות השחר עד צאת הכוכבים. וכדי שהם יוכלו לישון בשקט בלילה, היה צריך להביא שומרי-לילה מבחוץ (טז). אבל לנחמיה ולנעריו היתה הכי הרבה עבודה – הם גם עבדו וגם שמרו, ולא היה להם זמן לפשוט את בגדיהם ולנוח (יז).

 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך אתר הניווט בתנך

Volver al capítulo

מה מסתתר מאחורי אוסף השמות

 

ספר עזרא נפתח בהצהרה חגיגית של כורש מלך פרס. הוא מאשר לגולים לעלות ליהודה ולבנות את המקדש בירושלים. פירוט שמות העולים יוצר תחושה של תנועה המונית מבבל לירושלים. ממבט ראשון נראה שהשיבה של העולים לנחלת אבותיהם מקשרת בין ימי הבית הראשון לימי הבית השני.

אך כמו שאומר הפתגם העממי: "א-לוהים נמצא בפרטים הקטנים". תשומת לב זהירה לנתונים שמופיעים ברשימה מגלה תמונה מעט שונה.

רשימת העולים ליהודה מורכבת מארבע קבוצות. שלוש הקבוצות הראשונות מתייחסות לשורשים של העולים ביהודה בתקופה שקדמה לחורבן: לפי אב קדמון, לפי מעמד חברתי ולפי מקום מגורים בעבר. הקבוצה הרביעית היא חריגה. היא כוללת אנשים שלא הצליחו להוכיח שהם שייכים לזרע ישראל ולכן הם לא יכולים לשרטט קו ישיר בינם לבין העבר שלהם ביהודה.

בדיקה של מספרי העולים ברשימה מעלה שבעצם לא היו כל כך הרבה אנשים שבחרו לעזוב את בבל, מרכז האימפריה, לטובת יהודה, פחווה נידחת במערב. חוץ מזה, בכותרת הרשימה כתוב: "וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ" (א). בפועל, רוב המקומות שמוזכרים ברשימה נמצאים בכלל בנחלת שבט בנימין.

גם המעמד החברתי של העולים הוא לא מהמעלה הראשונה. מעט כוהנים ולוויים עלו לירושלים ולעומתם נתינים ושוערים רבים בחרו לשוב. לבסוף, הנוכחות של אנשים שלא יכלו להוכיח את הייחוס שלהם פוגעת בקשר שאמור היה להיווצר בין ימי הבית הראשון לבין שיבת ציון.

הרשימה הארוכה של העולים מבבל ליהודה מוליכה את הקורא שולל. הפער בין החזון למציאות, שמשתקף ברשימה בצורה ברורה, הוא ממאפייניה הבולטים של התקופה.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

כאילו הוא יצא ממצרים

 

בפרק ז' מופיע עזרא בפעם הראשונה בספר שקרוי על שמו.

עזרא, סופר מהיר בתורת משה ובעל ייחוס מפואר, מקבל אישור מארתחשסתא המלך לעלות מבבל ולהתיישב בירושלים. למסע של עזרא מצטרפים אנשים נוספים (כוהנים, לוויים, משוררים ועוד) שעולים איתו ליהודה. אמנם עזרא עולה מבבל לירושלים, אך המסע שלו דומה בהרבה פרטים ליציאת מצרים. עצם השימוש בשורש על"ה, שאופייני בתנ"ך לתיאור המעבר ממצרים לישראל, מחבר בין שני האירועים.

התאריך שבו יוצאת עליית עזרא לדרך, בחודש הראשון, תואם את התאריך שבו יצאו בני ישראל ממצרים. בשני המקרים היה צורך באישור של מלך זר כדי לצאת לדרך. איך יוצאים לדרך? כמובן שברכוש גדול. ביציאת מצרים הרכוש הושאל לבני ישראל עוד לפני היציאה לדרך. בעליית עזרא העולים לקחו איתם כלי כסף וזהב ובאישור המלך הפרסי הביאו אותם למקדש. חוץ מזה, התפקיד של עזרא, כמו של משה, הוא ללמד את העולים חוק ומשפט.

קווי הדמיון בין עליית עזרא ליציאת מצרים יוצקים במסע של עזרא משמעות ציבורית רחבה כי יציאת מצרים נתפסת כהתרחשות בעלת חשיבות עליונה עבור עם ישראל. יציאת מצרים היא האירוע שבו בחר ה' בישראל וכרת עמו את הברית. החיבור בין שני האירועים מעורר תקוות שכשם שיציאת מצרים לוותה באותות ומופתים, כך גם עליית עזרא תזכה למעורבות גלויה של ה' לטובת העולים ולנוכחות א-לוהית בקרבם מכאן והלאה.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

בניית מנהיגות

Volver al capítulo

בקשה לעזור ליושבי ירושלים

Volver al capítulo

תפילה בכל עת

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.