בתחילת פרשת ויקהל, לפני עשיית המשכן, מודגשת נדיבות הלב הרבה של כל העם למלאכת המשכן, מי ברכוש ומי בכשרון ובזמן. אך עלינו לזכור שבאמת כל מה שנותן האדם לה' הוא מתוך מה שזכה הוא לקבל ממנו. 

"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים"  (שמות ל"א, יח)

הארון, שנועד לקלוט את הלוחות, היה עשוי מעץ,

ואילו לוחות התורה היו עשויים אבן.

זאת התורה הנתונה לנו לא יחול בה שינוי לעולם,

ואילו אנחנו, מקבלי התורה ומקיימיה,

נתעלה בה ועל ידה בתהליך של השתלמות נצחית. 

לאחר שהתחדשה הברית בין ה' לישראל, יש צורך לחזור על חלק מן המצוות, ובעיקר יש צורך בהזמנה מחודשת לבוא אל בית ה'.

הפסוק "פוקד עוון אבות על בנים" (ז) יוצר קשר הדוק בין מעשי האבות למעשי הבנים. ננסה לבחון את שאלת ההשפעה של המעמד החברי של האב על השכלתם והצלחתם של בניו.

החטא (א-ו)

העם רואה שמשה מתעכב מלרדת מההר ונקהל על אהרן ומבקש "קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (א). אהרן מבקש מהעם את נזמי הזהב שלהם והוא עושה ("וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ") מהם פסל זהב בצורת עגל. אהרון קורא ואומר "חַג לַה' מָחָר" (ה). למחרת העם מקריב קרבנות, אוכלים ושותים.

משה וה' (ז-יד)

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות ל"ב, יט)

משך חכמה שמות, הקדמה

מה מסמלות המתכות השונות בכלי המשכן? ומדוע אין זהב בחצר המשכן? 

לוח השנה העברי מביא לידי ביטוי את המפגש של הנס והטבע בהיסטוריה היהודית.

"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כ"ט, מג)

ונקדש בכבודי -

שתשרה שכינתי בו [במשכן].

ומדרש אגדה אל תקרי בכבודי, אלא במכובדים שלי,

כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו,

וזהו שאמר משה (ויקרא י', ג): "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש", והיכן דבר?

– "ונקדש בכבודי".

בעקבות חטא העגל נבחר כל שבט לוי לעבודת ה', בזכות מעשיהם לביעור החטא. אולם, בבחירת הכוהנים והלוויים ישנה בחינה נוספת: בחירה סגולית בכהנים בני אהרון.