בצל החטא ועונשו מתהווה ויכוח משמעותי בין הקב"ה למשה: למי שייך העם הזה, ולאן הולכים היחסים איתו מכאן ולהבא?

בקנאותם לחוטאים בעגל, מתקנים בני לוי את חטאם הקדום - הקנאה בשכם - על ידי שימוש חיובי בקנאה. בכך הם גם מלמדים סנגוריה על עם ישראל, בהראותם שבעומק החטא טמון כוח חיובי שמקורו ברצון להתקרבות לה'.

המשכן נבנה מתרומת החובה - מחצית השקל ועל גביה תרומת נדבה, וכך מצליח לשלב בתוכו את החירות והשיוויון - שהם ערכים הפוכים.

הישראלים של היום מכירים את חג האביב. אך במקרא אין חג אביב. מדוע?

ל"לא תרצח" לא צריך שום הסבר.

"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל"ה, כא)

 

יש שתי הדרגות במתנדבים, 

האחד הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו,

ולזה יקרא "נדבה רוחו", לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו,

מקומו של הציווי על מחצית השקל בא ללמדנו שכפי שישנה הקפדה רבה על התקרבות ושיתוף לא נכון במקדש, כך ישנה הקפדה על חוסר ההשתתפות בו כלל.

"וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"  (ויקרא א', יז)

 

ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ג סימן ה

אמר ר' יוחנן: ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו. ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכל כך למה? אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.

"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות ל"ג, יא)

 

כי נהגו לקרותו כן לכבוד,

כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו

ויקראו לו בינון, כלומר הנבון,

כי אין נבון וחכם כמוהו,

או יהיה ענינו יהושע שהבינה מוליד.

 

 

 

מה משמעותה של נתינת הדם על תנוך האוזן בהקדשת הכהנים וכן בתהליך טהרתו של המצורע? ומה בינה לבין רציעת אזנו של העבד העברי?

Pages

x